הכיוון דרום

אלימות ברחובות מקסיקו סיטי, סמים ברחובות בוגוטה וסקס חסר מעצורים בסמטאות בואנוס איירס. אם לרגע נדמה לכם שהגעתם לפורום של אתר טיולים או שנכנסתם לבלוג של צעירים אחרי צבא שמתכננים את הטיול הגדול, טעות בידכם.

כשמסתכלים על כמות הספרים המתורגמים שהגיעו ב-2009 למדפי החנויות בישראל מהיבשת הלטינית, מבינים שמדובר במהפכה. בעבר היינו מקבלים רק את גבריאל גרסיה מרקס וחורחה לואיס בורחס מתורגמים לעברית, ועתה ניתן למצוא במדפי חנויות הספרים את כל הספרים שמככבים ברשימות הביקורת במדור הספרות המפורסם של "קלרין", היומון הנפוץ ביותר בארגנטינה.

"אין ספק שלתופעת המוצ'ילרים יש חלק בהתפתחות התרגום של ספרים מדרום אמריקה לעברית", אומרת בכירה באחת מהוצאות הספרים בישראל. "זה מתחיל בכך שצעירים ישראלים קונים חלק מהספרים כמתנה לחברים שלהם שנוסעים או חוזרים ממסע, וממשיך במבוגרים שיוצאים בטיולים מאורגנים לדרום אמריקה. אסור לשכוח גם את הקהילה הארגנטינאית והלטינית בכלל בישראל, שאמנם לא תמיד קוראת את הספרים בעברית אלא דווקא בשפת המקור, אבל צמאה לתרבות מהבית".

עינת טלמון, מתרגמת ספרות מספרדית וראש מחלקת תרבות במכון סרוונטס בתל אביב, אינה מסכימה עם ההנחה הזו. "מי שנרשם ללימודי ספרדית במכון סרוונטס מתעניין גם בתרבות, בספרות ובקולנוע, אבל בפועל נוכחות התלמידים שלנו באירועי התרבות אינה גדולה. הם באים ללמוד את השפה מטעמים פרקטיים, כי היא נראית להם קלה או כי הם רוצים לשמר את מה שליקטו מפה ומשם כשטיילו בדרום אמריקה, אבל יש לי תחושה שלא הם הקהל שמכתיב את הטעם ומהווה את הפלח הגדול בין רוכשי הספרים האלה. עם זאת, בארץ בכלל בקרב כל שכבות האוכלוסייה יש חיבה גדולה לכל מה שקשור לספרד ולדרום אמריקה, דבר שבא לידי ביטוי בטיולי המוצ'ילרים, בפופולריות של הטלנובלות, בנהייה אחר הפלמנקו ובחיבה הגדולה לעולים מארגנטינה. כל אלה בהחלט תורמים".

תור בכניסה לסרוונטס

במכון סרוונטס, שניתן לראות בו השגרירות של הספרות הדרום-אמריקנית בישראל, אירחו לפני כחודש את הסופר הארגנטינאי חורחה בוקאי, לערב שכלל סדנה וקריאה בספריו. עשרות אנשים נאבקו כדי להיכנס פנימה לתוך החלל הקטן, תוך שהם מתווכחים בשפת אמם על הזכות לשמוע את ההרצאה שהתנהלה כולה בספרדית, בערב שהיה געגועים למדינה אחרת. ולא שהקהילה הלטינית בישראל צריכה להתגעגע: רק בחודש האחרון הגיעו לחנויות הספרים כותרים רבים. "ההמצאה של מורל" מאת אדולפו ביוי קסארס, מורו של חורחה בורחס, ראה אור השבוע בהוצאת עם עובד. קודם לכן ראו אור "לקרוא ולכתוב" של אריאל ברמני (כרמל), סופר ארגנטינאי צעיר ומרתק, ו"המדונה של הרוצחים" של פרננדו ואייחו הקולומביאני (כתר). וזו רשימה חלקית בלבד.

מעניין לגלות שהראשונים שפרצו את הדרך לספרות הדרום-אמריקנית בישראל היו דווקא אנשי השירה. המשורר הצ'יליאני פבלו נרודה היה אחד המשוררים הזרים האהובים בישראל של שנות ה-50 וה-60. עם תחילת העשור זכה שוב לתרגומים רבים לעברית. גם חורחה אמאדו היה אחד המשוררים האהובים פה. לעומתם, הגל החדש של התרגומים בשנת 2009 שם אותנו על מפת הפרוזה המתורגמת בעיקר בזכות מתרגמים מנוסים וותיקים כמו טל ניצן, יורם מלצר, רמי סערי, עינת טלמון, עינת דוידי ואחרים.

ובכל זאת, קשה לקבוע אם מדובר בטרנד ספרותי או בסתם איחור אופנתי נוסף ואופייני לעולם הספרות המתורגמת בישראל, שלעיתים קופא על שמריו ומהמר רק על להיטים פוטנציאליים. התשובה לשאלה הזו תגיע, אולי, בשנת 2010.