"בישראל אני רק 'הבן של', וזה כיף"

רק 700 צופים הטריחו את עצמם למשחק הליגה בין מכבי רמת גן להפועל גליל עליון, ב־11 בדצמבר 1993. לראשונה מאז סיים את הקריירה שלו ותלה את נעלי השחקן, ערך דיוויד בלאט את הופעת הבכורה שלו כמאמן - ובצוותא עם בראד ליף (שקלע 10 נקודות) הצעיד את האלופה דאז מהצפון לניצחון 79:92. מארק בריסקר קלע 13 למפסידים.

הבנים של שלושתם - תמיר בלאט, טי.ג'יי ליף ומייקל בריסקר - נולדו רק כארבע שנים מאוחר יותר, ועכשיו הם סוגרים מעגל. הם נמצאים באוסטריה עם נבחרת הנוער, ומשימתם המשותפת היא להחזיר את ישראל לדרג א' באירופה.

בעוד משפחות בריסקר ובלאט השתקעו במדינה וקבעו בה את חייהם, סיפורה של משפחת ליף שונה. טי.ג'יי (טאי ג'ייקוב) נולד בתל השומר, אבל בגיל שנה וחצי עזב עם הוריו, שני אחיו ואחותו לסן דייגו, והקשר עימם נותק. רק עתה, כשהילד בן 18, מתנשא לגובה 207 ס"מ ונחשב לאחד השחקנים המצטיינים בארה"ב לבני גילו, מתחדש החיבור.

בראד ליף הוא בין חשובי המתאזרחים שהופיעו בארץ. מספר 7 האגדי שיחק כאן 16 עונות (13 בגליל ושלוש במכבי ת"א), הופיע בנבחרת הלאומית ועד היום מדורג שישי בין קלעי הליגה בכל הזמנים. הוא כבר בן 55, עובד כקבלן בנייה וכמאמן קבוצת כדורסל בתיכון "פותהילס כריסטיאן", שבה מככב טי.ג'יי ומפציץ 27.4 נקודות בממוצע למשחק.

"בארה"ב מכירים אותי בתור טי.ג'יי, ופה מתייחסים אלי רק בתור 'הבן של'", סיפר השבוע ליף ג'וניור. "אני אוהב את זה. כיף לשמוע בכל מקום שאבא שלי אגדה. הוא ואמא (קארן, בת 55, מנהלת חטיבת ביניים; א"ו) סיפרו לי המון סיפורים, בעיקר על החיים בצפון. לפעמים זה נשמע מפחיד, עם הקטיושות מלבנון, ועדיין, נראה לי שהם מאוד נהנו.

"אבא מאמן די קשוח, וממני הוא דורש יותר מכולם. אני מבין שהוא רוצה בטובתי, אבל לא תמיד זה קל. כל שחקן חוטף צעקות באימונים, וכשזה קורה, הדבר האחרון שאתה רוצה זה לראות את המאמן מסתובב אצלך בבית".

בראד: "היו פעמים שהוא לא דיבר איתי, ובדרך כלל זה עובר מהר. עשינו שיחות על זה, ואנחנו ביחסים מצוינים. אני גאה בו".

מי מנצח ביניכם באחד על אחד?

טי.ג'יי: "הפסקנו לשחק זה נגד זה כי הוא מתחמק".

בראד: "אני הזדקנתי, והוא הפך להיות שחקן מעולה, אז אני לא מעז להתמודד נגדו".

 

לומד לקלל בעברית

הקשר בין טי.ג'יי לישראל נוצר בעקבות כתבה שהתפרסמה לפני שנתיים ב"ישראל היום". במלאות שני עשורים לזכייתה ההיסטורית של גליל עליון באליפות המדינה, איחדתי את גיבורי התהילה לפגישת מחזור. "יש לי בן שהוא שחקן הרבה יותר טוב ממני", סיפר האב הגאה, קפטן הקבוצה דאז.

כעבור ימים ספורים פנה אלי אחד המאמנים באיגוד הכדורסל וביקש ליצור קשר עם בראד. עכשיו המאמץ נושא פרי, וליף ג'וניור חתם על מסמך שבו התחייב להופיע בעתיד גם בנבחרת הבוגרת. 

המאמן פיני גרשון חשף באותה כתבה סיפור מסמר שיער על החיבור של ליף למדינה - שמתברר כי נולד בחטא. "בראד בא לארץ עם תעודה מאיזשהו רב שמאשר שהוא התגייר, וככה קיבל אזרחות. על הטופס בכלל היה כתוב 'גברת בראד ליף'. איזה חבר יהודי שלו התחתן, אשתו התגיירה, והיה מי שדאג 'לתקן' את מה שכתוב שם. יש דברים שאפשר לעשות רק בבניין המועצה בקריית שמונה".

צילום: משה שי

בראד לא מכחיש ולא מאשר, ואומר כי "אני לא ממש יודע איך הפכתי לישראלי", בעוד טי.ג'יי מודה במבוכה: "שמעתי משהו על זה שהאזרחות של אבא לא הושגה בדרך הכי כשרה, אבל אני חושב שהחיבור הזה עשה טוב לכולם, לא?"

לפני שלושה חודשים הגיעו האב ובנו יחד כדי להסדיר את קבלת האזרחות של טי.ג'יי ואת גיוסו לנבחרת. הלם התרבות של ליף הצעיר היה מיידי. "כשיצאנו משדה התעופה נדהמתי ממה שקורה בכבישים. כולם נוהגים בעצבנות, לא מפסיקים לצפור. זה היה מטורף. לא הבנתי לאן הגעתי".

היה מי שמתח ביקורת על גיוסו של שחקן "זר" לנוער, אלא שדווקא העובדה כי הדרכון הישראלי נופק עבור טי.ג'יי בגיל צעיר תהפוך אותו לשחקן מקומי מן המניין - והוא לא יתפוס את משבצת המתאזרח בנבחרת. ליף עצמו לא מודע לכל המהומה. "החבר'ה עזרו לי וקיבלו אותי יפה מאוד. היה לי קשה ביומיים הראשונים, כי אני כמעט לא מדבר עברית, ועכשיו הם כבר מנסים ללמד אותי לקלל. אסור לי להגיד לך שהם הצליחו, כי מישהו בטח יקריא לאמא את הכתבה".

בפסקי הזמן בנבחרת, המאמן שרון אברהמי מדבר בעברית עם השחקנים, בעוד אחד מעוזריו עומד צמוד לליף ומתרגם לו את ההוראות. טי.ג'יי שהה השבוע לבד בארץ, ומי שליווה אותו מקרוב היה רז גל, בנו של המנהל המיתולוגי מהימים בגליל, עמית גל. "לא ראינו הרבה שחקנים כמוהו בארץ", אומר רז, "הוא משלב את היתרונות של עומרי כספי וליאור אליהו, ומכבי ת"א כבר מתעניינת בו".

בעוד שנה, כשיסיים את כיתה י"ב, מתעתד ליף לעבור לאוניברסיטת אריזונה, שממנה יצאו שחקני אן.בי.אי מצטיינים דוגמת מייק ביבי, שון אליוט, ג'ייסון טרי וסטיב קר, מאמנה כיום של האלופה גולדן סטייט. "החלום שלי הוא לשחק באן.בי.אי", טי.ג'יי לא חושש לומר.

מי הקבוצה האהודה עליך?

"קיוויתי שלא תשאל את זה, כי התשובה שלי היא הכי ישראלית שיש. אני אוהד קליבלנד, ולא בגלל בלאט. אני פשוט מעריץ את לברון ג'יימס".

איך זה שאתה לא לובש את הגופייה מספר 7?

טי.ג'יי: "האמת היא שאני לא יודע. הגעתי לכאן, ומייד נתנו לי את הספרה 9. אני אדאג לסדר את זה כשאחזור בשנה הבאה".

ובראד מוסיף בטלפון: "אם הוא לא ידאג לזה, אני אדאג לזה".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו