"כל הפרובוקציה שלי היתה בלוף. הייתי מינית רק בכאילו"

רוקרים לא מזדקנים. במקום זה הם רצים לסדר את הבלאגן שמשאירים אחריהם הילדים. בגיל 43 איגי וקסמן היא כבר מזמן לא סמל דור הרוקסן, אלא סתם שפחה של דורה, הדמות המצוירת שבתה לילי בת ה־3 אוהבת לראות בטלוויזיה. אז איפה הילד? סוף סוף נמצאה התשובה. אצל איגי בסלון.

עשרים שנה אחרי צאת אלבום הבכורה שלה, "אדום", שהחדיר אותה לתודעה כאחת מחלוצות יקום הסלבס, וקסמן נשואה באושר בורגני ואמא "במשרה הכי מלאה". רחוקה מרכילות, מתכרבלת בחיק הבעל החתיך עתי שולברג (31), יוצא "האח הגדול", ובקיצור - כל מה שהיה מעביר רטט של אי נוחות באיגי הצעירה, זאת שהיתה גרופית אפלולית של ניק קייב ולבשה חולצות בטן לבראנץ' בשינקין, כשעוד היה ה־רחוב. 

"זה מצחיק. לא מזמן נכנסתי לחנות בגדים, והמוכרת אומרת לי: 'חולצות בטן זה מה שהולך עכשיו'. אמרתי לה סבבה, הייתי בזה פעם, היו לי מיליון כאלה. אבל היום אני לא יכולה ללכת בחולצת בטן. לא בגלל הגוף, בגוף אני עדיין סבבה, אבל נפשית אני לא מסוגלת. זה נראה לי לא קשור לכלום. למה שאסתובב ככה עכשיו? זה לא decent לגילי.

"אותו דבר לגבי שורטס. אני אלך איתם, כי חם פה, אבל לא ארגיש נוח. בתחום הזה נהייתי מרוקאית חשוכה, בקטע טוב. לא אוהבת שהכל בחוץ. מעדיפה לשמור על עצמי ולהשאיר לי דברים".

לאן נעלמה נערת הרוק הפרועה?

"'נערת רוק' זה משהו שהמציאו. הייתי הכי לא מתירנית והכי חשוכה ולא מפותחת. ברוקסן הייתי שותה סודה. כל מי שמכיר אותי טוב יעיד על זה. לא עשיתי סמים, לא שתיתי אלכוהול, הייתי חננת על. רק מה, הייתי בפוזה של מגניבה. כלומר, הייתי באמת מגניבה ומצחיקה וגוד ווייברית, אבל לא יותר מזה. כל מי שפגש אותי אז קלט שאני בתחפושת. ירושלמית בעיר הגדולה, שנכנסה לאופוריה".

היתה בך מיניות מאוד מוחצנת.

"אולי, אבל לא הייתי מתירנית. אף פעם לא הצטלמתי עם מחשופים, לא תמצא תמונות עירום שלי בשום מקום. גם לא קלטת סקס אבודה. הכי רחוק ממני. כל הפרובוקציה היתה בסופו של דבר בלוף מלא בתמימות".

והדימוי שלך כטורפת גברים?

"איפה! תמיד היו לי חברים לתקופות ארוכות. מאה שנה כל פעם. הייתי מינית רק בכאילו, אבל תמיד היה לי בן זוג קבוע".

וקסמן גרה בדירה ישנה ומרווחת במרכז תל אביב, עם הבעל, הבת והחתולים זצי ולופי. כתובת "LOVE" גדולה באותיות פלסטיק מסולסלות נעוצה על קיר הסלון ("מתנה שקיבלנו לחתונה"). "בכוונה לקחנו דירה ישנה, זה נעים לי יותר מאשר לחיות במשהו משופץ ומדוגם. אני אוֹלד סקול. כל הבתים המשופצים נראים לי אותו דבר. לבית ישן יש הרבה יותר אישיות".

אוהבת להיות בבית?

"מאוד, כמו אריק איינשטיין. תמיד הייתי כזאת, עוד מילדוּת. תמיד אעדיף לישון בבית על פני כל מלון מפואר בחו"ל. תמיד ארצה לחזור למקום הפרטי שלי". 

לעתי, הצעיר ממנה ב־12 שנים, נישאה ב־2012, אחרי זוגיות קצרה ומתוקשרת. "אוף, איזה שטויות אמרו עלינו בהתחלה. בייחוד על פער הגילים. שהוא יעזוב אותי, שזה לא יחזיק מעמד, שאני חובבת צעירים, ושבכלל, מה אני עושה עם חתיך כזה, או יותר נכון - מה הוא עושה איתי. והנה, עברו חמש שנים, טפו טפו, ואנחנו ביחד, היום יותר מתמיד. כבר מזמן עשיתי 'נה' לכל הקשקשנים".

בליל חתונתם, במועדון "כליף" ביפו, הסתובבה בבטן תפוחה. "ההריון היה מתוכנן לגמרי, ולמזלי הוא נתפס בשנייה אחת. לעתי יש משפחה דתית, וגם במשפחה שלי רצו שהכל יהיה מסודר ושלילי תיוולד להורים נשואים. אמנם לא היה מגניב להתחתן בבטן בחודש שביעי, אבל אני שמחה שעשינו את זה ככה".

הבת לילי נולדה בדיוק ביום ההולדת הארבעים שלה, "בתזמון מושלם, ואפילו לא בלידה קיסרית, שזה בכלל מדהים". בשבוע שעבר חגגו שתיהן יום הולדת, "אכלנו יחד ארוחת בוקר והלכנו לראות סרט. בערב לא יצאתי בכלל. בעשר כולם כבר ישנו פה".

•      •

היא נולדה ב־1972 בקנדה, כמיה־ג'ניפר, שם שאותו לא שינתה מעולם בתעודת הזהות ("אם תרשום לי צ'ק לפקודת איגי - אפשר יהיה לזרוק אותו לפח"). כשהיתה בת 7 התגרשו הוריה, והיא עלתה לארץ עם אמה, סימה, שפית במקצועה, נצר למשפחה ממוצא מרוקאי. השתיים השתקעו בירושלים ("בשכונת בקעה סיטי. אני זוכרת שלא רציתי ללכת לבית הספר בגלל המבטא"). אביה, ריצ'רד, נשאר בקנדה, וכעבור שבע שנים נהרג בתאונת דרכים.

בגיל 16 עקרה וקסמן עם אמה לתל אביב, שם התחברה לסצנת המוסיקאים. במהלך השנים הוציאה חמישה אלבומים, הופיעה בטלוויזיה ועל במות מועדונים, הקליטה דואטים (עם דנה אינטרנשיונל, למשל), וב־1997 אף זכתה בתואר "זמרת השנה" של רשת ג'.

היא ניהלה מערכת יחסים ארוכה ומלאת מהמורות עם המוסיקאי חמי רודנר, נישאה לו ב־1995 ונפרדה ממנו כעבור ארבע שנים בגירושים מהדהדים, שזכו לטיפול תקשורתי מציצני במיוחד.

"זה לא היה פשוט, לא נעים בכלל. הרגשתי מוקצה. היה עלי עליהום, כאילו אני איזו בוגדת גדולה. תקופה מזעזעת. מה שמצחיק זה שבגלל השיר שהוא הוציא אז, 'גאולה', כולם חשבו שהשם האמיתי שלי הוא גאולה, ושאיגי זה קיצור. אבל בוא נמשיך הלאה. היום אנחנו חברים טובים, כל המשקעים ההם עברו".

ביום רביעי בעוד שבועיים תעלה וקסמן מופע חגיגי במועדון הבארבי בתל אביב, לציון שני עשורים ל"אדום", האלבום שהותיר אחריו שובל של להיטים זכורים: "תישא אותי לאישה", "אין לי מה לומר לך", "מאוד פרוע", ושיר הנושא "אדום", שכלל את השורה הדו־משמעית "היה לי חם ונזלתי". היא תארח במופע את חמי רודנר, שהפיק את האלבום המקורי, ואת מאור כהן, "שאותו אני מכירה מאז שהיה בן 16".

לקראת המופע שיחררה וקסמן סינגל חדש בשם "אורות וצללים", שאותו כתבה עם רם אוריון בתקופה ההיא, אך הקליטה באולפן רק עתה. 

"המחשבה לעשות מופע מתגלגלת לי בראש כבר שנתיים. נפגשתי עם מיליון אנשים ושיכנעתי ודיברתי והשמעתי, עד שזה התרומם. המון אנשים אמרו לי במהלך השנים שהחלום שלהם הוא לשמוע שוב את הלהיטים של 'אדום' בלייב. אני מביאה איתי הפעם קול יותר טוב, זה בטוח. שנים של פיתוח קול והפסקת עישון עשו את שלהן. אני לא פוחדת לעלות שוב לבמה, אבל יש בי המון התרגשות".

הגרוש חמי רודנר, כפי שתועד במצלמתה של וקסמן. "כל המשקעים ההם עברו"

במקביל תציג וקסמן החל מ־6 באוגוסט בגלריה "Raw-Art" בדרום תל אביב תערוכה של תצלומי שחור־לבן, שצילמה בשנים 1992-1988, כשלמדה בבית הספר "קמרה אובסקורה". התערוכה, שתוצג במשך עשרה ימים, תכיל 25 פורטרטים של אושיות הרוק הישראלי הצעיר בתקופה המכוננת שנודעה כ"דור הרוקסן", על שם המועדון המיתולוגי שפעל ברחוב הברזל בתל אביב עד 1994. בין השאר, מתועדים שם רודנר, ערן צור, קורין אלאל, אביב גפן, נושאי המגבעת, רמי פורטיס, ברי סחרוף ואסף אמדורסקי.

"הסתובבתי אז עם מצלמת 'יאשיקה' ועם תיק גב גדול, עם מקום לעדשות, ועשיתי תרגילי צילום ללימודים. כולם היו חברים שלי, אז הם הסכימו לדגמן לי. הייתי מעמידה אותם על איזה רקע או תופסת אותם בהופעות על הבמה. צילמתי את מאור כהן כשהיה תיכוניסט ואת פורטיס וסחרוף כשהם היו עוד ב־Foreign Affair, ההרכב שלהם בחו"ל".

ידעת שאת מתעדת בזמן אמיתי פרק חשוב בתולדות המוסיקה הישראלית?

"לא, מה פתאום. לא נראה לי שבזמן אמיתי אפשר בכלל להבין דברים כאלה. מה שכן, התמימות של המצולמים פשוט מקסימה ומרגשת בעיניי. זה היה לפני שצילמו מיליון פעם את חמי ואת אביב גפן. רואים שזה אמיתי. בחברות, נקי, בלי פוזה. המון מהם היו ממש בתחילת הדרך".

היום רוב הדור הזה נדחק החוצה מהרדיו ומהבאזז התקשורתי.

"בעיניי דווקא נראה שכולם עדיין בעשייה, ואני הכי גאה בהם בעולם. בכלל, כל היקום השתנה. פעם היה דן שילון והיום אין. מי שהיה חזק לפני עשרים שנה, הסיכוי שהוא יישאר כזה גם היום הוא נמוך. ככה זה בחיים".

צילומים נדירים כאלה בטח שווים היום לא מעט בשוק האספנות.

"לא חשבתי על זה מעולם, ממש לא מעניין אותי הערך הכספי. בשבילי זאת נוסטלגיה אישית עם חברים טובים".

•      •

פריחת מדורי הרכילות במקומוני שנות ה־90 סייעה לווקסמן להישאר בתודעה ("ב'ציפורה' כל הזמן כתבו עלי"), למרות שהיא נאלצה להתמודד לא פעם עם יחס מתנשא. "עד היום יהיה תמיד איזה טוקבקיסט שיכתוב, 'מי זאת איגי בכלל, בלי חמי היא לא היתה שווה כלום, מה היא עשתה בחיים שלה, הוא כתב לה את כל השירים'.

"אז זהו, שלא. אני כתבתי את השירים. הם שלי. כל הטקסטים, וחלק גדול מהלחנים". 

זה עדיין מעליב אותך?

"אני נעלבת כי אני בת ואני רגישה, אבל אני יודעת את האמת, וזה לא באמת חשוב לי. אז איזה ילד משועמם יושב וכותב, 'היא מכוערת שהתחתנה עם החתיך עתי והיא לא שווה כלום'. סבבה. שיחקת אותה. טוקבק המאה. אנשים כותבים דברים מחרידים, אבל ככה זה בכל העולם".

אביב גפן הפיק לפני כחצי שנה מופע מחווה לרוקסן ועורר סערה כשלא הזמין נשים זמרות, כולל אותך. נפגעת? 

"זה מאוד קומם אותי, אבל לא בגלל הקטע האישי. זכותך לבחור מי יופיע, ואני מכבדת את זה, אבל איך אפשר להגיד שלא היו נשים ברוקסן? היו מלא: ענבל פרלמוטר ז"ל, קורין אלאל, דנה ברגר, טל גורדון, אתי אנקרי, שרון חזיז, רונית שחר, המון להקות של בנות.

"נראה לי שפשוט לא בא לו שיהיו נשים במופע הזה. לדעתי הסערה רק הגבירה את קצב מכירת הכרטיסים. לא דיברתי איתו על זה, אנחנו לא חברים כבר הרבה שנים".

אביב גפן. "התקוממתי" // צילום: איגי וקסמן

מה שמוביל לסוגיית הניצחון המוחץ של המוסיקה הים־תיכונית על הרוק בישראל.

"זה באמת ניצחון. כשהייתי זמרת השנה ב־1997 נבחרתי עם אייל גולן, שהוציא אז את האלבום שלו עם אתניקס. היינו חברים ממש טובים. אני זוכרת ששאלו אותי מה אני מסתובבת איתו, הוא היה אנדרדוג כזה, כאילו 'זה שאיתי'. היום זה לגמרי הפוך. אני זאת שתהיה איתו".

מה חשבת על הפרשה שהוא הסתבך בה?

היא מתפתלת ומכחכחת באי נוחות. רומזת לי להמשיך הלאה.

איפה את בסיפור של מלחמת התרבות בארץ? 

"לא, אתה לא לוקח אותי לשם. אני לא באה איתך. אני נשארת בבית".

•      •

קירות הבית של וקסמן, וגם דלת המקרר, משובצים בתצלומים של לילי ושל הבעל. עתי עובד בחברה למוצרי אלקטרוניקה וסלולר כאחראי על המכירות באינטרנט - הכי רחוק מימי התהילה שאחרי "האח הגדול".

"הוא נעלם לגמרי מצילומי הפפראצי וממדורי הרכילות, ומקדיש את עצמו למשפחה ולאבהות. שתבין - עתי הוא לא הצעיר מבין שנינו. להפך, הוא המבוגר האחראי בבית. האבא. אני ולילי, אנחנו הילדות.

"כל בני הזוג הקודמים שלי באו מהעולם שלי, ופתאום הגיע לי נסיך צעיר, אוהב צבא, הפוך מכל הרוקרים, קרבי שבא ממשפחה של קרביים. מלח הארץ. זה מה שהייתי צריכה. מישהו נורמלי, שפוי, מקסים, טוב לב.

"עתי לא ממש ידע מי אני. פשוט נדלק עלי. אני זוכרת שבאחד הדייטים הוא אמר לי, 'אני מאוד אוהב את השירים שלך'. כששאלתי איזה בדיוק, הוא גימגם. כל כך חמוד. הוא הכי הפוך ממני. כל הזמן עושה כושר, ואני וכושר לא חברים. אני אוכלת טוסטים, אני אוהבת מקדונלד'ס, והוא אוכל סלטי בריאות. מכין ללילי פנקייקים עם זרעי צ'יה".

כמעט לא רואים אתכם באירועים ובהשקות.

"לפעמים אני הולכת. פעם בהמון זמן. לא מזמן הייתי באירוע של חברת הלבשה גדולה. אני הולכת רק כשיש לי כוח. לא צריכה את המתנות ואת המוצרים. גם הפפראצי הוא לא שיקול בשבילי. ברור שאני רוצה להיראות לפעמים, אבל רק כבילוי".

היא מתפרנסת מקריינות לפרסומות ברדיו. עד להריון נהגה לתקלט בערבי מוסיקת שנות ה־80 בברים ובמועדונים. "היום אני הפוכה באופן קיצוני ממה שהייתי. גם אם יציעו לי מלא כסף, ב־99 אחוז מהמקרים אני אגיד לא. זה מאוחר בלילה, ולא בא לי על כל הסיגריות והרעש. ב־11 בלילה אני כבר עמוק בשינה. שלשום נרדמתי בעשר. אני מתעוררת כל בוקר בשבע". 

את אמא חרדתית?

"אני אמא שחולה על הילדה שלה. לא יכולה להגיד לה לא. מה שהיא רוצה, היא מקבלת.

"אנחנו דומות ברמות. אני כל הזמן אומרת לעתי, 'מסכן, קיבלת שתיים אותו דבר'. היא דומה לו במראה, עם העיניים הכחולות, ולי באישיות. הווריד המרוקאי שלי נמצא אצלה. היא כבר יודעת להגיד כמה דברים במרוקאית, כי אמא שלי כל הזמן מדברת איתה.

"יש ביטוי שהיא אוהבת, 'וִיַה לִיה', שזה משהו בסגנון 'אוי מסכנונת שלי', שהיא שומעת מסבתא כשהיא מקבלת מכה או רעבה. לפני כמה ימים נתתי לה משהו לאכול, ופתאום היא אומרת, 'אמא, אבל לא אמרת לי ויה ליה'. זה היה כל כך מתוק. 

"גם עתי, שאין יותר אשכנזי ממנו, כבר בטוח שהוא מרוקאי. הוא שוחה בז'אנר, יורד לדקויות של החריף. הוא אומר שלא ברור לו מה הוא עשה לפני שהכיר אותי".

אילו תובנות הביאה לך האימהות המאוחרת?

"בעיקר מה לעזאזל עשיתי עד אז, איך ביזבזתי את הזמן ולא הבאתי ילד הרבה קודם. כמה הייתי יכולה להיות אגואיסטית ולהיות עסוקה רק בתחת של עצמי".

את בשלנית טובה כמו אמא שלך?

"ממש לא. אני לא יודעת לבשל, רק פסטות וכאלה. עתי מבשל מדהים. הוא מכין אוכל תאילנדי, אלוף בזה. ממציא דברים במטבח. הוא השף שלנו ואני עקרת הבית. מתקתקת כביסות, קניות, כלים, ניקיונות, מלא דברים. זה היה תמיד החלום שלי, להיות בבית שלי ולסדר אותו כל היום.

"סבתא שלי ז"ל היתה אומרת לי: 'את צריכה בכל יום שישי לנקות', וזה מה שאני עושה. תמיד הייתי כזאת. גם כשגרתי עם חמי. רוקר או לא רוקר, הבית היה תמיד מתוקתק. ואין לי עוזרת".

בתעשייה יצא לך שם של מישהי מאוד מתוכננת ומסודרת.

"זה נכון. אני מאוד אחראית. הייעוד שלי בכוכבים זה להיות מפיקה או יחצנית. אני יודעת להריץ דברים. צריכה לפתוח עסק של מגשימת חלומות. אם אתה צריך למצוא משהו - אני אהפוך את העולם ואשיג אותו, וזה יחכה לך ליד המיטה. יש לי סבלנות לחפש. ויש לי סיפוק מטורף כשאני משיגה משהו.

"לילי אהבה בובת פינגווין שאין להשיג. היא היתה הולכת איתה ברחוב, ואני פחדתי מהיום שהיא תאבד אותה. אז יצאתי עם עתי למסע חיפושים באינטרנט, ברמה שאתה לא מבין. הגענו לדגם האחרון של הבובה הזאת, שיגענו את כל העולם ב־eBay. עכשיו יש לנו בבית שני פינגווינים תאומים. חבל רק שהיא כבר לא נוגעת בהם".

•      •

וקסמן למדה בעבר פסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה, אבל לא השלימה את התואר. "נשאר לי עוד רבע. למדתי עוד קצת אחרי שלילי נולדה, ואז איבדתי עניין. אני חייבת לגמור עם זה מתישהו. ביזבזתי כל כך הרבה כסף וזמן ודמעות ומורים פרטיים על שיעורי הסטטיסטיקה, שבפרינציפ אני צריכה לסיים".

איזה תחום של הפסיכולוגיה הכי אהבת?

"פסיכופתולוגיה. כל מה שקשור בהפרעות נפשיות".

את הולכת לפסיכולוג? 

"לא. לא אוהבת. הייתי פעם, אבל זה לא בשבילי הדברים האלה. אני בסבבה שלי. אוכלת את הראש לעתי, ללילי, לאמא שלי, לחברות. לא צריכה פסיכולוג".

איך את עם הגיל?

"אין לי עניין שלילי איתו. יש בעיה אחרת, שאני מודעת אליה כבר המון זמן: הגוף שלי מתבגר, ובנשמה אני עדיין מרגישה כמו ילדה אינפנטילית. בתוכי אני בת 20, בחוץ מזמן לא. זאת בעיה לא פשוטה, אבל אני זורמת עם זה. אלה החיים".

"עתי מקדיש את עצמו למשפחה ולאבהות" // צילום: שוקה כהן

היא מרכיבה משקפיים, בלעדיהם היא מתקשה בראייה. "מקרוב אני רואה בסדר, אבל למרחק המצב גרוע. כשאני בחוץ אני עם משקפי שמש אופטיים. יש לי מספר 3 עם צילינדר, זה לא להיט".

טלוויזיה היא "בקושי רואה", וכשהמכשיר לא מכוון לערוץ ניקלודיאון, בכפוף לעריצותה של לילי, היא מעדיפה לשקוע מול סדרות אפלוליות כמו "משחקי הכס" ו"אימפריית הפשע". "אני חייבת להיות פעם דקסטר, לעבוד במעבדה לזיהוי פלילי ולפענח מקרי רצח. למרות שבמציאות, אם אני רואה דם אני מתעלפת".

היית הולכת ל"אח הגדול VIP"? עתי ייתן לך טיפים.

"לא הייתי הולכת. וכבר הזמינו אותי לכל תוכנית ריאליטי אפשרית. אני לא יכולה להיות רגע אחד בלי לילי. התוכנית היחידה שאני ועתי שקלנו להשתתף בה היא 'המירוץ למיליון', אבל שנינו לא נעזוב את הבית לחודש. בקיצור, לא 'מחוברים' ולא כלום". 

ב"היכל התהילה" השתתפת. 

"למה זה מעניין? עזוב. התוכנית הזאת לא עניינה אותי גם אז, וההדחה המהירה לא עשתה לי כלום. אני לא מתביישת שהלכתי, אבל זה היה ונגמר כמו מיליון דברים שהיו ונגמרו.

"אגב, אני חושבת שכל הדור שלי לא היה עובר את האודישנים ל'דה וויס' ו'אקס פקטור'. סיכוי אפסי. בגלל הקולות שלנו".

את נכדה של רב ושל בלנית. יכול להיות שתצטרפי מתישהו לגל הזמרים המתחזקים?

"לא נראה לי, למרות שאני אוהבת להדליק נרות שבת ולדבר בראש עם סבא וסבתא ז"ל. היתה לי ילדות מאושרת כשביליתי במקווה עם סבתא שלי, אבל זהו".

yaakovl@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו