התאגידים הגדולים במשק יכולים להירגע: בשבוע שעבר פרש מכס השיפוט השופט המחוזי נסים ישעיה, הנחשב לאחד הבולטים בתחומו ולמי שביצר את זכויותיו של האזרח הקטן, בעיקר במאבקים המתישים מול הבנקים. ישעיה, בן 65, כיהן כשופט מחוזי בתל אביב כמעט 20 שנה. אמנם הוא עוזב חמש שנים לפני גיל הפרישה הרשמי של השופטים, אבל הוא בהחלט עושה זאת בתחושת סיפוק. "בקריירה השיפוטית הגעתי לקצה האופק", אומר ישעיה בראיון סיכום ל"ישראל היום". עם זאת, הוא אינו מסתיר את תחושתו שהמערכת לא גמלה לו על תרומתו ביחס הראוי. מכל מקום, אחרי קריירה ארוכה ועשירה הוא לא מהסס לומר את דעתו על כל סוגיה משפטית שבענייני השעה - מהרכב הוועדה לבחירת שופטים, דרך פרשת מינוי היועץ המשפטי לממשלה ועד הסחבת בטיפול בתיקים, האופיינית כל כך למערכת. געגועים לנימוסים של פעם במשך מרבית שנותיו במקצוע עסק ישעיה בעיקר בתחום האזרחי והמינהלי. הוא הצטייר כשופט "עממי" שמדבר עם עורכי הדין ופקידי העזר בגובה העיניים, אולי משום שגם הוא, בתחילת דרכו, היה מזכירם של כמה שופטים מיתולוגיים. הישיבות באולם בשעה שישעיה מנהל משפט הן נינוחות, בדרך כלל, והוא מתבל את אמירותיו בהומור עוקצני. אבל כל זה בעירבון מוגבל: כאשר מתברר לו כי גוף מסחרי ענק מתעמר בלקוח, ההומור והנינוחות מפנים את מקומם למזג סוער. רק לאחרונה, במסגרת תיק שעליו נכתב במדור זה, הוא נזף במנהל אזורי של בנק שביקש לממש משכנתא של אישה בת 90 אשר אינה יודעת קרוא וכתוב וחתמה על המסמכים, לבקשה בנה, בטביעת אצבע. "אני לא מבין אתכם", גער השופט במנהל הבנק ואף דפק בזעם על השולחן, "אתם מוחקים לטייקונים הגדולים חובות במיליוני שקלים וכאן, כאשר יש לכם בעיה אמיתית, אתם מבקשים לנשל את הזקנה האומללה הזאת מהבית-!". פסקי דין מפורסמים רבים של ישעיה עשו כותרות: דחיית תביעת הדיבה של הקבלן דוד אפל נגד איילה חסון (פרשת בר-און חברון); אישור תביעה ייצוגית נגד הבנקים בסך 7 מיליארד שקלים; ניתוק חולים סופניים ממכשירי הנשמה; תיקים העוסקים בהגנה על איכות הסביבה: ביטול תוכניות בנייה על חשבון רצועות חוף יקרות ועוד. ישעיה גם ישב בהרכב בתיקי רצח שזכו לחשיפה בולטת, דוגמת רצח נהג המונית דרק רוט. ישעיה קיבל את הרישיון המקצועי ב-1970, כאשר בישראל היו כ-5,000 עורכי דין (כיום מספרם הוא כ-45 אלף). לשופט בית משפט השלום ברחובות נבחר ב-1981, כאשר מלאו לו 37 שנים. על ההבדלים בין אז להיום הוא אומר: "תרבות ההופעה בבית המשפט היתה שונה. אזכיר שני עורכי דין שהלכו לעולמם שייצגו דור שלם: אמנון גולדנברג ויעקב הגלר. הרספקט והגינונים, לדוגמה, של הגלר, בלטו בכל אולם. הוא קד קידה גם כאשר אני הייתי שופט צעיר והוא כבר היה בגיל של אבא שלי". "קודם אקח פסק זמן" אחת הסוגיות הבוערות בתקופה האחרונה היא שאלת פיצול סמכויות היועץ המשפטי לממשלה. ישעיה מתנגד למהלך ומספר על הלך הרוחות בין חבריו השופטים: "לא ערכתי סקר בין חבריי השופטים, אולם חלק ניכר מהם מתנגד לפיצול. במיוחד כאשר נשמעת טענה לא משכנעת כי ידיו של היועץ עמוסות לעייפה. זה בוודאי לא מצדיק פיצול, והפתרון הפשוט הוא למנות לו כמה משנים ועוזרים". בעיה נוספת שנמצאת על סדר היום באופן קבוע היא עומס התיקים הבלתי אפשרי שבהם יש לטפל והסחבת הנגרמת כתוצאה מכך, הפוגעת באזרחים. על מנת לייעל את המערכת משוכנע ישעיה כי יש להגביל בהוראה סטטוטורית את כמות הניירת שמגישים עורכי הדין. "כבר היה משרד עורך דין מכובד שהגזים כשהגיש לי נספח לסיכומים, בנוגע להחלטת ביניים, שהשתרע על פני 13 אלף עמודים", הוא נזכר. ישעיה גם שולח הערה עוקצנית לעבר שופטים לא יעילים. לדבריו, על מנת לצמצם במידה ניכרת את הסחבת לא די בתוספת שופטים מפני שיש להתרכז גם בגורם האנושי: "שופט צריך לדעת איך לעבוד, איך לנהל את התיק - ובמיוחד איך לסיימו במהירות. כאשר הייתי מסיים תיק הוכחות הייתי לא שקט שמא לא אסיים לכתוב את פסק הדין תוך חודשיים - אבל תמיד עמדתי בתקנה הזו למעט מקרים בודדים". ויש לו גם עצה נוספת שחלק מעמיתיו השופטים לא יאהבו: "במטרה להרוויח ימי שיפוט יש לשקול לערוך את ההשתלמויות השונות של השופטים בפגרת הקיץ". ביחס לוועדה לבחירת שופטים סבור ישעיה כי ראוי שנשיא בית המשפט העליון יעמוד בראשה, במקום המצב הנוכחי שבו שר המשפטים עושה זאת. "שר המשפטים מגיע לקדנציה אחת, ואנחנו יודעים מניסיון החיים הפוליטיים, כי לעיתים קרובות הוא אינו מצליח לסיים קדנציה אחת מלאה. נשיא בית המשפט העליון חי את המערכת עשרות שנים", הוא מסביר. אחר כל הסוגיות הללו, ורבות אחרות, הוא ימשיך לעקוב - מהצד. לישעיה, כמו לרבים מחבריו השופטים שפרשו, יש תוכניות להשתלב בבוררויות ובוועדות ציבוריות. "אבל קודם", הוא אומר באנחת רווחה, "אני צריך לקחת פסק זמן כדי להשתחרר מהמתחים והלחצים המאפיינים עבודת שיפוט אינטנסיבית".
