הדי הזעם ואדי הרעל העולים מהתאבדותו של אפרים ברכה מגבירים את השאיפה האנושית לפענח את חידת האסון עד תום, אבל זהו רצון שנידון לתסכול מראש. ברכה אינו ראשון; למרבה הצער גם לא האחרון. כבר היו דברים מעולם, ועוד יהיו. כאשר נסיבות מציקות פוקדות אישיות רגישה במיוחד חודרת הטרגדיה אל החיים עד למוות הקרוב.
ניצב יואב סגלוביץ' נהג כראוי בדרבנו את ברכה להצמיד מכשיר הקלטה חשאי לגופו ולתפוס את העבריין יאשיהו פינטו "על חם". הוא ראה סבל על פני פקודו בבואו לעשות כן לרבו הנערץ, שהפשע שלט בחצרו ביד רמה. במבחן שהסתיים באובדן, ספד סגלוביץ' לברכה, הוא בחר במדינה ולא ברבו. נכון, ולא מדויק. ברכה בחר באמת ולא ברבו, בבני האור ולא בבני החושך.
חצר פינטו העבריינית הגיבה כצפוי בתקיפות. פינטו יצא בזול, ומי מטעם חסידיו שהדליף לתקשורת עובדות שלא הוכחו וגרמו ליואב יצחק לכתוב בלשון שאין בה רחמים וספק נושא באחריות המוסרית להחלטה הגורלית של ברכה.
הטעות הראשונית נעשתה על ידי יהודה וינשטיין ושי ניצן, שהסכימו לנהל עם פרקליטיו של פינטו משא ומתן על הרשעתו ועונשו. אמנם שופטי בג"ץ דחו את עתירת התנועה לאיכות השלטון לפסילת עיסקת הטיעון עם פינטו, אבל מתחו עליה ביקורת חריפה וראויה. היה על וינשטיין וניצן לומר לשליחיו של העבריין כי המקום לבוא בהצעות כאלה הוא בפרקליטות המחוז אשר חקרה את פשעיו, ולא לפתוח לפניהם דלת בכירה כבר בשלב הראשון.
אך משהחלה הסאגה שוב לא היה אפשר לעצרה. בגבור זרם התלונות נגד ברכה לא היתה ליועץ המשפטי ולפרקליט המדינה ולמח"ש אפשרות להימנע, לפחות, מבדיקתן. משוררת כמו רחל יכולה לכתוב שורה נפלאה "אך אני לא אובה בשורת גאולה / אם מפי מצורע היא תבוא", אבל לווינשטיין ולניצן אין זכות כזאת, פררוגטיבה כזאת, בבואם למלא את תפקידם.
ממי יצאה האמת בפרשת העמדתו לדין של רונאל פישר אם לא מפי חשוד כבד כאלון חסן? ומי הביא להרשעת אהוד אולמרט במעשים פליליים חמורים אם לא "מצורעים" כשמואל דכנר ושולה זקן? ובקרוב בפרשיות ישראל ביתנו
רונאל פישר // צילום: נועם ריבקין פנטון
ועברייני 512? תמיד זה כך, ואינו יכול להיות אחרת.
בשנות ה־70 העיד עורך הדין חיים גושן נגד המיועד לתפקיד נגיד בנק ישראל אשר ידלין וגרם להרשעתו ולכליאתו, ובמקביל גם נגד השר אברהם עופר, שלא יכול לשאת את החרפה ואיבד את עצמו לדעת לרעם ביקורת שהטיח בו מעל דוכן הכנסת אביר איכות השלטון דאז אולמרט.
לחץ אדיר הופעל מטעם יצחק רבין על היועץ המשפטי אהרן ברק לחדול מהחקירה, אבל כמו בפרשת ברכה הגיע עוד מידע והוא סירב לסגור את התיק בלי בדיקה, וגם עופר התאבד בירייה. נשמעו טענות דומות, אך ברק נהג נכון. תלונה חייבת להתברר מפני שהיא עלולה להיות אמת צרופה מפי עבריין מתועב, וגם שקר גמור. פעמים רבות החוק חותר לחקר האמת בעשותו שימוש בעוול.
ייצוג שאינו מייצג
כוונתם של בנימין נתניהו ואביגדור ליברמן לגזול את כבשת הרש ולהדיח את הנציג האותנטי של האופוזיציה מהוועדה לבחירת שופטים ראויה לסיכול ממוקד. אם תתממש תהפוך את שלטון החוק למשל ולשנינה.
לא כולם ערים לתמונת המצב. בוועדה לבחירת שופטים מכהנים ארבעה פוליטיקאים. שני שרים וח"כ באים משורות השלטון. מקום יחיד שמור לח"כ מהאופוזיציה. עתה החליטו נתניהו וליברמן - צהובים זה לזה בכל ימות השנה - כי נציג האופוזיציה יבוא משורות ישראל ביתנו, כי הוא באופן פורמלי מהאופוזיציה.
ברור שלא לכך כיוון המחוקק. נציג האופוזיציה צריך להיבחר על דעת רוב הסיעות שאינן שותפות לקואליציה, ואם אפשר רצוי כי בתיאום עם ראש הממשלה. אבל לגזול את הנציג היחיד מהמחנה הציוני ויש עתיד ומרצ לטובת מישהו מהמפלגה הנחקרת ביותר במדינה כאילו הוא מייצג את האופוזיציה? לא יעלה על הדעת.
אמנם כבר היה כדבר הזה. בשעתו עלה בידי זאב אלקין (שהעיר כי לא השתתף בניהול המאבק על הגז בכנסת) להדיח מהוועדה את נציג האופוזיציה רוני בר־און לטובת אורי אריאל. זה היה מכוער, אבל זה לא אליבי לחזור על הכיעור עתה.
בפועל נשחקת הדמוקרטיה הישראלית לעיני העולם כולו. לפני שבועיים סיפר לי איש ציבור בכיר ביהדות ארה"ב כי העמיד את ראש הממשלה על השחרת שמה של ישראל בקרב הדור הצעיר הליברלי מעבר לאוקיינוס. מתפרסמות ידיעות על הצעות חוק מצמררות, אמר, ולאחר מכן הן נעלמות, אבל הנזק אינו הפיך. יהודי אמריקה קוראים, ומציירים את ישראל באור שחור משחור.
צריך לקוות בכל לב שנתניהו יחזור בו מהעיסקה הרעה עם ליברמן. בענייני שלטון החוק, מנהיג ישראל ביתנו אינו שותף ראוי. מישהו עלול להטיח בנתניהו "היילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו?" אך אם לא תגבר התבונה הליברלית הממוזגת עדיין לא פסה התקווה כי כמה אישים הגונים בליכוד ובסיעתו של משה כחלון לא ייתנו ידם לגזילת המקום היחיד של האופוזיציה, ובחסות ההצבעה החשאית יתקנו את העיוות.
עדיף שהדבר ייעשה בראש חוצות. קולם של ראובן ריבלין ובני בגין - ואולי נוספים בליכוד - עשוי לבלום את הסחף.
די לעצימת העיניים
ג'ון קרי טוען כי נתניהו אינו בקיא במו"מ עם איראן ואין בידיו לקבוע כי אמריקה צועדת לעבר הסכם רע. נתניהו משיב כי יודע מספיק ויש בידיו לטעון שההסכם אכן רע. לוויכוח הזה יש גם דפוס התנהלות, שאינו צריך לכל העובדות.
האמריקנים יודעים כי נשיאם להוט לעשות הסכם; והם יודעים מתוך הכרת עצמם עד כמה הרחיקו לכת לעבר משטר האייתוללות; וגם שהאיראנים מרוצים מאוד מהישגיהם עד כה. בנקודה זו הם נדרשים ליושרה כדי לשאול את עצמם, אם כן מדוע האיראנים אינם חותמים? מדוע צפויה השפלה של העולם הנאור, שיעשה אולי הסכם בלי חתימה מטהרן?
אולמרט // צילום: נועם מושקוביץ'
מהבנת דגם ההתנהגות הזה אין אפשרות להתעלם. לקראת סיום מגיע רגע שבו הצד שמהתל ומשקר ומכזב אינו יכול עוד להתפתל בכורסה ולשחק פוקר מדיני. זה השלב שבו אזלו התכסיסים. נעשה שימוש בכולם, ויאסר ערפאת בורח מפני אהוד ברק בקמפ דיוויד, ואבו מאזן מפני אהוד אולמרט בירושלים, וזה מה שעושים עתה האיראנים לאמריקנים.
הם אינם יכולים להתיר פיקוח ממשי על מתקניהם. פיקוח זה הוא כחקירה בפוליגרף. מי שאין לו מה להסתיר אינו חומק. אבל האיראנים מתחמקים, ואי אפשר עוד לעצום עיניים ולא לראות זאת.
מחירו של הגר
כפי שנהגה לומר סבתא של הסופר מאיר שלו שהתגוררה בנהלל - כך זה היה: הממשלה הקודמת עסקה ללא הרף בחוקי הגיור. נפתלי בנט איבד את הרבנות הראשית, אבל השיג בעבור רבני הערים את ההיתר להקים בתי דין לגיור. זה היה לא רק ניצחון לרבני צהר המקורבים אליו, אלא גם ביטוי לפתיחות של יהדות עם חמלה. כל גר כתינוק שנולד, אמרה אסכולת החכמים שעודדה את הגרים.
גם הישג זה נרמס עתה. אביגדור ליברמן סירב להצטרף לקואליציה, וש"ס ניצלה זאת לתבוע את ביטול המעמד הייחודי של רבני הערים בסוגיית הגיור, ובנימין נתניהו נאלץ להעניק לאריה דרעי את מבוקשו־דרישתו, ויהודים־בדרך נתקעו בפקק בדרך אל היהדות. אז אמר בנט לסיעתו כי אם נתניהו מוחק את הניצחון היחיד של הבית היהודי יש לגבות ממנו בתמורה את משרד המשפטים בעבור איילת שקד. הוא היחיד שחשב כך בצמרתו, וזכה.
האם היה גם הכרח להעביר את בתי הדין הרבניים לדרעי, ובלעדי ויתור זה היו ח"כי יהדות התורה פורשים? הוויכוח הזה חוצה את החרדים מאז הקמת המדינה. בספר מאיר עיניים "כשיהדות פוגשת מדינה" שיצא השבוע לאור מצאתי דו־שיח כזה בתוך העולם החרדי.
הרבי מסאטמר יואל טייטלבוים, שרצה להיבדל מהמדינה, שאל: "דברי הרמב"ם שצריך לברוח מיישוב שמנהגותיו רעים ואנשים חטאים אל מדבריות ומערות, מה יהיה עליהם בימינו?" והשיב לו החזון איש: "הישיבות הקדושות הן הן המדבריות והמערות של דורנו", ונותר עם המדינה ליהנות מפרייה.
ממה שאירע השבוע נהנו כל הפוליטיקאים. הם קיבלו את מבוקשם או זכו לפיצוי נדיב. רק היהודי־בדרך - הגר, ועימו האומה - שילמו מחיר כבד ומיותר.
תמורה קצרת מועד
כולם אוהבים את קיצור השירות בצה"ל בארבעה חודשים. אמא ואבא וסבתא וסבא (אני) והבן־נכד החייל וגורמי האנטי־צה"ל בשמאל הרדיקלי. הקיצור נולד ביש עתיד, והבית היהודי נתפס אליו כדי שלא יאריכו אלא בחודש
בלבד את גיוס תלמידי ישיבות ההסדר, וזה גם מרגיע במשהו את החילונים הזועמים על השתמטות החרדים. זוכים בלבד, לבד מהביטחון הלאומי.
חכמים בעיני עצמם מוצאים לכך גם צידוק כלכלי. יותר כוח אדם ייקלט במשק העבודה. אם כן - מדוע לא לקצר את השירות בשמונה חודשים כדי שהקליטה בשוק העבודה תוכפל?
בפועל זו החלטת קומבינה פוליטית עם פופוליזם זול. חייל - אם ביחידות הלוחמים ואם במערך הטכנולוגי - עובר תקופה ארוכה של הכשרה מקצועית יקרה. לאחר שמסיים את המסלול הלימודי מגיע תורו לשרת את האומה. ההכשרה לא תקוצר מפני שלא יוותרו על רמתו הגבוהה. לפיכך התמורה שתופק ממנו תהיה קצרת מועד.
מי ישלם את המחיר? כמובן, חיילי המילואים שייקראו לדגל (ושירותם יקר מאוד בפני עצמו). לאיש לא אכפת. גם זה סוג של שוד הקופה הציבורית, אבל העיקר שכולם מרוצים. לפי שעה, עד לפאשלה במערכה הבאה.
מדחי אל דחי
בשעה 12:00 בדיוק הוצאו צלמי התקשורת מאולם 4 בבית המשפט העליון. השופט יצחק עמית פנה לצדדים. מיותר. ב־12:06 כבר יצאתי מהמעלית למכוניתי. כולם הסכימו לדחות את מאסרו בפועל של אהוד אולמרט. זה הגיוני, אם דחו לו שש שנות מאסר בפרשת הולילנד - היתר שלא כל מורשע נהנה ממנו - מדוע להקדים דווקא את שמונת החודשים שנגזרו עליו בפרשת מעטפות הכסף של משה טלנסקי? הוא דוחה סדרתי. במקרה זה ניתן לומר בשיבוש קל כי בתי המשפט ממשיכים ללכת לשביעות רצונו מדחי אל דחי.
לא דחיית מאסרו בפועל בעייתית אלא ההשתהות הבלתי מובנת של חמישה השופטים בראשות סלים ג'ובראן, שעוסקים בתיק הולילנד. הם סיימו להאזין לנאומי הסיכום בדצמבר 2014, וטרם עשו בקבוצה גדולה של חמישה מה שהשלים בבדידותו עמיתם דוד רוזן בסיבוב הקודם, ונמוגו. סלים ג'ובראן - אייכה?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו