מי היו חברי הכנסת הראשונה? כיצד הם נבחרו? אילו החלטות קיבלו? איך התנהלו תחת קורת גג אחת אישים כדוד בן־גוריון ומנחם בגין, שזמן קצר לפני כן ניהלו מאבק דמים בפרשת אלטלנה?
הסרט "משתחווה ומודה", שיצרה הדס לוי־סצמסקי והופק על ידי ערוץ הכנסת, מנסה לא רק להשיב על השאלות הללו, אלא לשרטט את דיוקנם של הדמויות המרכזיות שהובילו את המדינה בשנותיה הראשונות. בסרט מובאות ההקלטות המקוריות, פרוטוקולים של הדיונים וכן מכתבים אישיים שכתבו הח"כים. ילדיהם ונכדיהם של בן־גוריון, גולדה מאיר, דוד רמז ואחרים מספרים על האידיאולוגיה שפיעמה בקרבם, על התקוות והחלומות וגם על המחלוקות ועל קריאות הביניים ברוסית וביידיש.
הסרט זכה לפני כשנתיים במקום הראשון בפסטיבל הסרטים היהודי בבוקרשט, לאחר שגבר על סרטי תעודה מגרמניה, מארה"ב ומישראל.
לוי־סצמסקי, העובדת בערוץ הכנסת מיום הקמתו ב־2004, הספיקה כבר ליצור ולהפיק 17 סרטים דוקומנטריים על האנשים שהקימו את המדינה, על דמויות מרתקות דוגמת אריה אליאב ("איש החלומות"), גאולה כהן ("אהבת מולדת"), יו"ר הכנסת לשעבר דב שילנסקי ("חיבוק דב") ויוסף תמיר, שהיה ח"כ שהתמסר לנושא איכות הסביבה, אבל היה הח"כ הראשון שהצטייד במצלמה והנציח רבים מהאירועים החשובים שהתרחשו בשנות ה־60 וה־70, ובעזרתו הופק הסרט "עדשה לאומית".
היא יצרה סרטים מרגשים על הדיונים בכנסת על מלחמת ששת הימים ("שישה ימים בכנסת"), על מלחמת לבנון השנייה ("מתנתקים, מתחברים, מתנתקים שוב?"), על הכאב של מתיישבי גוש קטיף שנעקרו מבתיהם בעל כורחם במסגרת תוכנית ההתנתקות ("שבר פתוח") ועל חתן פרס ישראל, הצלם המיתולוגי דוד רובינגר ("כמו זבוב על הקיר"), שצילם בין השאר את התמונה המפורסמת של הצנחנים ליד הכותל המערבי במלחמת ששת הימים.
"ישראליות דרך המסך"
לוי־סצמסקי אומרת כי "המכנה המשותף של כל הסרטים שיצרתי הוא שכולם קשורים לישראליות בעבר ובהווה. הסרטים אינם עוסקים בפוליטיקה, אלא בתוצאות של החלטות פוליטיות. יש נטייה לראות באנשים שהובילו את המדינה בשנותיה הראשונות רק שמות, אבל מאחורי השמות היו יצרים, מלחמות אגו ומאבקים, והיה לי רצון לדעת אילו אנשים הם היו".
אין ספק שלסידרת הסרטים שיצרה לוי־סצמקי ("בעזרתו ובעידודו הרב של מנכ"ל הערוץ אורי פז") יש גם ערך חינוכי רב. "מאוד חשוב לי שהסרטים יעוררו מחשבה וגם ויכוחים", היא אומרת, "אינני מנסה להעביר באמצעות הסרטים מסר מסוים. עובדה שלאחר הקרנת הסרט על מלחמת ששת הימים, חלק מהמגיבים אמרו שניצחנו במלחמה והיו שאמרו שנוצחנו. שתי הבנות של לוי אשכול, שהיה ראש הממשלה בששת הימים, אמרו לי שהסרט מתקן את העוול שנעשה לו".
אשתקד הוקרנו הסרטים, אחת לחודש, במרכז מורשת בגין בירושלים, אישים פוליטיים שוחחו על הנושא ומאות הצופים הביעו את התרשמותם. "התגובות שאני מקבלת הן מאוד מגוונות", אומרת הבמאית והיוצרת, "יש סרטים שמעוררים הרבה אמוציות - למשל, הסרט על מפוני גוש קטיף שהופק במלאות עשור לפינוי. היו אנשים מגוש השמאל שטענו שהסרט אמפתי מדי כלפי המתנחלים".
הפקת הסרטים הדוקומנטריים איננה מלאכה קלה ופשוטה. לוי־סצמסקי מקדישה כמה חודשים לעבודת התחקיר, לאיסוף חומרים, לביקור בארכיונים ובספריות ולשיחות מקדימות עם המרואיינים. לאחר הכנת התסריט, מתחיל שלב הצילומים ובסיומו מתחיל שלב העריכה. "בסרט על הכנסת הראשונה, 'משתחווה ומודה', היו 15 שעות של צילומים, ובסופו של דבר לאחר העריכה אורכו של הסרט היה כשעה בלבד. בסרטים שעורך דובי פליקס משולבת מוסיקה מקורית, שנכתבת במיוחד לסרטים על ידי אודליה דהן־כחילה ודינה זיסקין, שעובדות בערוץ הכנסת".
לוי־סצמסקי מודה כי יש לה סיפוק רב מהיצירה: "לפעמים יש לי הרגשה שאני מסירה את קורי העכביש מהארכיון ומפנה לעברו זרקור. אני רואה בסרטי התעודה הללו אוסף מגוון שמביא את הסיפור של מדינת ישראל מהיבטים שונים. אני מאמינה שחלק מהסרטים יהיו אקטואליים גם בעוד שנים".
הבמאית הכישרונית איננה שוקטת על השמרים. בימים אלה ממש היא השלימה את הסרט ה־18 שלה, "מוח ולב", המביא את סיפורו של ד"ר יוחנן באדר, הח"כ המסור של תנועת החרות, שבן־גוריון בזמנו, בעת שכעס על בגין ולא רצה לנקוב בשמו, כינה אותו "האיש שיושב לצידו של יוחנן באדר". הסרט על באדר, שהיה ח"כ במשך 28 שנים ומעולם לא היה שר, יוקרן בשבועות הקרובים ולוי־סצמסקי כבר נערכת לקראת הסרט הבא.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו