ואלס עם מכשיר
U2 מקליטים חומרים במיוחד כדי שיתאימו, יורם קניוק כותב פרקים במסרונים • ראלף סיימון, אורח כנס סלקום למדיה, על ההשפעה הגוברת של הטלפון הנייד על הדרך שבה אנחנו יוצרים תרבות וצורכים אותה • את הבמאי ארי פולמן זה מטריף
, עודכן

יום אחד, בעת שעמד והמתין למונית מחוץ למלון בהלסינקי, הבחין ראלף סיימון מעבר לרחוב בשני נערים המתעסקים בטלפונים הניידים שלהם.
השנה היתה 1996. סיימון, שכיהן עד אז כמנהל בכיר בחברות תקליטים, החל להתעניין באותה תקופה בתחום הסלולר. עד כדי כך התעניין, שהוא אפילו חצה את הכביש.
במפגש שהתחולל על המדרכה שמנגד החלה מהפכה שלא ברור היה כיצד תשפיע על התרבות האנושית.
אחד מן הבחורים הפינים הצליח לתכנת לתוך מכשירו מנגינה של שיר ולגרום לה להישמע בכל פעם שהתקשרו אליו. היה זה וסה מאטי פאננן, ממציא הרינגטון.
סיימון, שהיה אמון על תעשיית המוסיקה, הביא את הקונספט לארה"ב ושיכנע אמנים ובעלי זכויות יוצרים לאפשר להשתמש ביצירותיהם בתור צלצול טלפוני.
רינגטונים היו כמובן רק ההתחלה, וטרוטונים, העשויים מקטע מוקלט של שיר, צעד נוסף הלאה. היום משודרות הופעות חיות שלמות אל תוך הטלפון הנייד וניתן להוריד לתוכו סרטים וסדרות טלוויזיה.
סיימון עצמו, שהיה ליועץ בתחום מדיית הבידור הסלולרית, משמש כיום גם כסוכנם של כמה "אמני סלולר", בהם להקת U2. רגע לפני שינחת בארץ כדי להרצות בכנס סלקום למדיה, הוא מעניק ראיון טלפוני לאדם שכל העניין הזה די מפחיד אותו.
עולם הולך ומתכווץ
למה מפחיד? מפני שהתרבות האנושית הולכת ומתכווצת לממדים שניתן לשאת אותם בכיס. זה מתחיל בסימפוניה נפלאה של בטהובן, שהופכת לטרטור מעצבן, ומסתיים בכך שיצירה קולנועית שנוצרה עבור המסך הגדול עברה למסך הקטן ונעלמת כעת במסך הזעיר. "מה שמטריד אותי יותר מכל הוא דווקא מידת הגמול שלה זוכים האמנים", אומר סיימון.
ובכל זאת, בעידן של הורדות לא חוקיות, הרינגטונים היו לפת לחמם של אמנים רבים. האם אתה חושב שהדבר משפיע על אופן החשיבה של אמנים?
"אחד מהאמנים שבאמת חושבים קדימה הוא טרנט רזנור, שהקים את להקת Nine Inch Nails. כשהוא ניגש להקליט, הוא חושב על רקמה רחבה של מדיות מעבר להקלטת המוסיקה עצמה, כלומר כיצד ניתן יהיה להשתמש במוסיקה הזאת ברשת, בטלפונים סלולריים, בטלוויזיה ובסרטים.
"ראי לגישה הזאת אפשר למצוא אצל U2. אמנם לרוב הלהקות כיום אין את המרחב לעשות זאת, אבל יותר ויותר מן האמנים העצמאיים מתחילים לחשוב בכיוון. הטלפון הסלולרי יכול להביא להם קהל רחב ברשת וקהל של קוני כרטיסים".
סיימון אינו יודע עד כמה דבריו רלוונטיים לישראל. אם יש תחום באמנות שהשפעת הטלפון הנייד ניכרת בו היטב בשנים האחרונות, זהו תחום הספרות העברית. אפילו סופר בכיר וותיק כיורם קניוק מאפשר לבעלי מכשירים לקבל סיפור מפרי עטו בפרקים זעירים של 120 מילים כל אחד. המשורר ערן הדס (הכותב בשם העט צאלה כץ), שהוציא לאחרונה ספר שניתן להוריד אותו לניידים בפורמט IPUB החדשני, רואה בהתפתחות הזאת עניין אלמנטרי. "תחשוב שאתה חי בעידן של השחור-לבן, ואתה יודע שזה שחור-לבן וחושב 'בוא נתכתב קצת עם העתיד'. דווקא ההתכתבות עם העתיד היא הדבר שיישאר לנצח".
פאנטני אותו
לשמרנים ולפסימיסטים, אלה שחושבים שפורמט קטן ופרקטי נוגד את אצילותה של המוזה, כל זה נשמע כמו הזמנה לזילות נוספת של התרבות. הטלפון מזמין פשטות ולא מורכבות, נגישות ולא אתגור של האוזן.
עדי כהן, סמנכ"ל השיווק של סלקום, לא נבהל מהטענה שהסלולרי ימשיך את מגמת ההשטחה של התרבות. "זה נכון, התרבות היא קלילה, פחות מחייבת, אבל גם היצע התוכניות התרבותיות גדל. מי שמחפש תוכן איכותי - ימצא".
היבט נוסף במעבר לסלולר הוא הפיכת מה שנחשב למוסיקת הנשמה שלנו לרינגטונים ולפאנטונים. קובי פרץ, ששירו "בלבלי אותו" הורד לניידים יותר מ-1,400,000 פעמים, מספר שכאשר הוא נכנס לאולפן הוא חושב "על הכל. גם על אירועים, גם על אלבום, גם על קיסריה, גם על הסלולר". איך מיישבים את הרומנטיקה של הופעה לפני קהל עם הפרוזאיות של המכשיר הקטן שבכיס? "אם תשאל אותי", הוא אומר, "הייתי מעדיף שכל זה ייעלם לגמרי ושיהיו היום רק דיסקים, אבל מה לעשות שהעולם משתנה וצריך ללכת עם הזרם".
סקורסזה של הסימקארד
אבל לא רק כוכבי הזמר צריכים לחשוב "רינגטון" כדי לגמור את החודש. סיימון היה שותף לשידור מופע "Live 8" בשנת 2005 בטלפונים ניידים, והוא גם האחראי לפתיחת מסך הטלפון הנייד לתכנים ויזואליים.
אתה נהנה לצפות בווידיאו בנייד-
"בהחלט".
אז איך זה אמור להשפיע על אופי הסרטים, למשל-
"כשעושים סרט שמיועד למסך קטן כדאי להעדיף קלוז-שוטים על פני תמונות רחבות".
רק המחשבה על הרעיון האחרון יכולה להטריף רבים מן הקולנוענים בעולם. הבמאי דיוויד לינץ', למשל, העלה לרשת סרטון באורך 30 שניות שבו הוא נראה יושב מול מיקרופון ונושא את הנאום הבא: "אם אתה צופה בסרט בטלפון, אין סיכוי של אחד לטריליון שתחווה אותו. אתה תחשוב שחווית אותו, אבל תהיה בעצם מרומה. זה כל כך עצוב שתחשוב שראית סרט בטלפון המזוין שלך".
גם הבמאי ארי פולמן, יוצר "ואלס עם באשיר", מגיב בחריפות. "אני חושב שזה אסון שאת הסרטים שלנו יראו בטלפונים סלולריים. אתה יודע מה זה לעשות סרט? אתה יודע איזו מחויבות רגשית זאת? ובסוף יראו את זה במסך המחורטש הזה? איזו מין חוויה זו בכלל-"
לדידו של פולמן, סרט המועלה במכשיר הנייד מפסיק להיות סרט. "אי אפשר להשוות חוויה של ישיבה באולם או בבית עם מסך גדול ומערכת סאונד לבין ישיבה באוטובוס וצפייה בטלפון, ולא משנה במה אתה צופה, בין אם זה 'הסנדק 2' ובין אם 'רובוטריקים 3'. זה כמו להשוות גבינה צהובה לפיזיקה גרעינית, אין שום קשר בין החוויות ובין הדברים. אני לא מאמין שיעשו בהוליווד סרטים לסלולר ב-100 מיליון דולר, אלא יעשו סרטים של 100 אלף דולר וימצאו מילה שתגדיר את הדבר הזה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו