הרווחים הכלואים

סערות הגז פוקדות מדי פעם את המשק הישראלי בעוצמה משתנה. הפעם תקפה אותנו סערה קשה במיוחד, והיא נובעת מהחטא הנורא ביותר שקיים בציבוריות הישראלית: הרצון של מי מגורמי הממשלה לבצע צעד כלשהו. 

בשורה התחתונה, זו המחלה המרקיבה שתוקפת כל חלקה טובה אצלנו: משפטיטיס. פקידים ציבוריים, משפטנים בדרגות אלה ואחרות - כולם רוצים לעכב ולתקוע. הכי קל לא להחליט ולא לעשות. זה קורה בגז, וזה קורה גם ברשויות מקומיות רבות בכל מה שקשור לבניית דירות חדשות. ראש העיר מפחד מהרבה דברים, אז הוא מעדיף לתקוע את בנייתם של פרויקטים חדשים. טיעונים מכובסים במשפטיטיס יהיו לו למכביר.

והנה הגיע שר האנרגיה החדש - סליחה, שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים החדש - ד"ר יובל שטייניץ, והחליט, בגיבוי מלא של רה"מ נתניהו, לסגור את העניין. לאפשר את פיתוח מאגרי הגז העצומים שהתגלו כאן. וזה אסון לשמאל הקיצוני וללהקת הלווייתנים המשפטיים ששוחה סביבו. בעצם הם רוצים לתקוע את הסיפור ולסבך אותו, כך שאיש לא יעז לעשות זאת. איך קרה הפלא ששדה הגז תמר מפיק גז? לא ברור, אבל יש לי כמה ניחושים.

העניין הבעייתי בעיניי שקשור בקביעת מתווה לפיתוח משק הגז הוא לא כל כך המתווה, כמו החזות - החזות של מדינת ישראל בעולם. בדרך שבה התנהל הדיון הציבורי, אם אפשר לקרוא לו כך, מאז יישום מסקנות ועדת ששינסקי, אפשר להגיד שאנחנו נראים יותר ויותר כמו רפובליקת בננות מאשר כמו מדינה מערבית מתוקנת. יש כאן ממשלה נבחרת שרוצה לעשות את מה שממשלה אמורה לעשות - למשול, להחליט, לפתח. היא מנהלת תהליך סביר של מו"מ עם הגורמים שמצאו את הגז ושגם יכולים להפיק אותו. האופוזיציה מתנגדת, וזה הדבר הטבעי והנכון ביותר בעולם. רק ינסו להגיד שהם תומכים - ויאשימו אותם בניגוד עניינים. האם המתנגדים הואשמו בניגודי עניינים? למשל, כל אותן עמותות שנתמכות ישירות על ידי ממשלות מערב אירופה שאולי לא רוצות לקנות אנרגיה מהיהודים? לא יכול להיות.

מלחמת העולם של האופוזיציה, בחסות חלקים נכבדים מהתקשורת, היא בבחינת מלחמת עולמות אורווליאנית. אמת היא שקר. שקר הוא אמת. מיניסטריון האמת נראה פתאום כמו תוכנית לגיל הרך. 

מי שחושב שהמתווה מוצלח - או גרוע מכך, שצריך לגמור כבר עם הסיפור הזה ודי - נחשב חשוך, משת"פ של הטייקונים וכך הלאה. רק אצל אנשי המחאה נמצא הצדק הגמור, והם יודעים להלך אימים על נבחרי ציבור במתקפות משולבות ומתוזמרות. לא רק שהעסק חצה את סף הלגיטימיות לוויכוח עקרוני, אלא שהם לא מביאים שום תימוך רציונלי אחיד מנגד, שום צידוק והסבר מלומד מעבר ל"שודדים אותנו". מישהו מהם מסוגל להציע דרך לפתח מאגר כלשהו בלב הים ובעומק של חמישה קילומטרים? והאם ממשלת ישראל יודעת לעשות משהו מורכב כזה? אפילו רכבת תחתית עוד לא חפרו כאן. 

אף שהמתווה הוצג בפירוט, חשוב לציין שגם השבוע עוד לא הגענו לפתרון. כלומר, יש מתווה שמוסכם על ידי ממשלת ישראל, ממשלה נבחרת טרייה שרוצה לשים "סוף לסכסוך" ולפתח את מאגרי הגז. אבל שוב הקשיים מתחילים להיערם. הנה, מבקר המדינה כבר שלח מכתב שמתפרסם בתקשורת עוד לפני שהגיע ליעדו. מה הוא רוצה? לעכב. עוד כמה חודשים, עוד כמה דו"חות. משפטיטיס.

 

בתוך הצינורות  

באופן כללי, המתווה מספק דבר מה חשוב: מעין ודאות. הממשלה מתחייבת לא לגעת ביזמים למשך עשר שנים. המתנגדים יגידו שזה אסון. אני אומר שזו ברכה - כי מאז 2009 לא הפסיקו להתערב. בתחילה הוקמה ועדת ששינסקי שהעלתה את שיעור המס; ואחריה ועדת צמח שאמרה כמה גז מותר לייצא לחו"ל; ואז נזכרו שלא קבעו כמה צריך להיות שיעור המס לייצוא לחו"ל (על זה עוד לא הקימו ועדה). וגם הממונה, שבמשך כמה שנים בודק מה המתווה המדויק שייצר תחרות. 

ומה היה לנו מאז? הפסד של 20 מיליארד שקלים. בשנת 2009 נמצא מאגר תמר, ודי מהר הבינו מפתחיו שהקו המהיר ביותר ממנו לארץ הוא צינור שיעבור בחוף דור. במקום נמצאים שמורת טבע קטנה וכמה חקלאים שגרים במושבים פסטורליים. מלחמת העולם נגד הנחת הצינור היתה קצרת טווח ונחלה כמובן הצלחה. שום צינור לא הונח מתחת לחוף דור, ושוב כל המערכות התעכבו. 

בהמשך הוחלט על הנחת צינור אחר, שהתחבר לצומת באזור אשדוד. זהו הצינור היחיד שמחבר את מאגר תמר לארץ. כל תקלה, תאונה, פיגוע - וכל המשק נתקע. אלא שבעת הנחת הצינור נפל שלטון מובארק במצרים, והופסקה הזרמת הגז ממדינה זו לישראל. 

בבת אחת זינקו הוצאות חברת החשמל למימדים אסטרונומיים, וגם האוויר הזדהם בשל שריפת מזוט ודלקים מזהמים. בגלל חוף דור וכמה הרעשות, לא כבדות במיוחד, הציבור חטף התייקרות של עשרות מיליארדים במחירי החשמל. זה היה הטריגר לאפשר את פיתוחו המהיר של מאגר תמר. אם מובארק לא היה נופל, יכול להיות שעוד היינו מתווכחים על תמר. 

האם יאושר מתווה הגז? בישראל לא כדאי להתנבא. מה שרצוי שיקרה הוא שהמתווה יסוכם עם חותמת רשמית, ושייתנו כבר ליזמים להתחיל לעבוד. למה? כי הממשלה העלתה כבר את שיעור המס לרמה טובה בזכות מסקנות ועדת ששינסקי, שאותה הקים שטייניץ וגיבה נתניהו. 

מה שצריך לעשות עכשיו הוא לתת להם לצאת לדרך, ואז ליהנות ממאות מיליארדי שקלים שיזרמו לקופת המדינה בעשורים הקרובים. כמה הם צריכים להרוויח? כמה שיותר. ככל שירוויחו יותר, ויהיו עדיין כלכליים עבור משק האנרגיה, כך המדינה תרוויח יותר איתם. 

אולי רק פעם אחת, לשם שינוי, נלמד גם להעריך את היזמים על התושייה והאומץ שלהם להתמודד עם איתני הטבע ולהקים מיזמים חובקי תבל. אני לא אומר לא לדרוש מהם דרישות מחמירות כמו במדינות מתוקנות; אני לא אומר לא לדרוש מהם לשלם מסים; אני רק אומר לא להטות אוזן לשיח מבזה ורדוד של אנשים שהדבר היחיד שאולי מכרו מימיהם היה מנת פלאפל. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו