גאווה ישראלית

פרופ' עדה יונת נדהמה כשהודיעו לה על זכייתה ההיסטורית בפרס נובל לכימיה לשנת 2009. יונת היא האישה הישראלית הראשונה וחברת סגל מכון ויצמן למדע הראשונה הזוכה בפרס נובל.

הפרס ניתן לפרופ' יונת, בת 70, על פענוח המבנה והבנת עקרונות הפעולה של הריבוזום - בית החרושת לחלבונים של התא. פרופ' יונת חולקת את הפרס עם פרופ' תומס שטייץ מאוניברסיטת ייל ועם פרופ' וונקטרמן רמאקרישנן מאוניברסיטת קיימברידג'. לדברי ועדת הפרס השבדית, השלושה זכו בו "בעבור תרומתם הייחודית להבנת האופן שבו חלבונים בונים את התא החי". הפרס, בסך 5.35 מיליון שקלים, יתחלק באופן שווה בין השלושה שיקבלו אותו בטקס באולם המרכזי של בניין עיריית שטוקהולם בשבדיה ב-10 בדצמבר.

במסיבת עיתונאים שנערכה אתמול במכון ויצמן, ובהיעדרו של נשיא המכון השוהה בארה"ב, בירך ראש המחלקה לפיזיקה של חומר מעובה במכון, פרופ' ישראל בר יוסף, את הזוכה: "פרופ' יונת היא דוגמה לדרך שבה חזון מדעי, אומץ ודבקות במטרה - עשויים להביא להצלחה ולהרחבת הידע האנושי לטובת כל בני האדם".

בתגובה לדברים אמרה פרופ' יונת בהתרגשות כי זו "הרגשה יוצאת מן הכלל". על הרגע שבו התבשרה על הזכייה סיפרה: "שמחתי וגם נדהמתי. כשאתמול צילצלו מסוכנות הידיעות רויטרס ואמרו לי שאני בקבוצה הפותחת, חשבתי שמותחים אותי". צניעותה של יונת ליוותה אותה עד הדקה האחרונה. לדבריה, "בכל שנה אמרו לא להתפלא אם אקבל את הפרס, ולי זה נראה כמו תעלול תקשורתי. אבל כשהקול בטלפון נשמע שבדי, רשמי ואקדמי, האמנתי ושמחתי".

מרגע היוודע הזכייה לא פסק זרם המברכים, ופרופ' יונת נבוכה: "מה שקרה לי היום, עד הרגע הזה, נראה לי קשה כמו המחקר שהוביל אותי לכאן. אני נדהמת וכמעט איבדתי את כושר הדיבור שלי. היו לי כמה שנים קשות במיוחד, אני מודה. אני יודעת שאין מוסד מדעי בעולם שהיה מאפשר את התנהלות המחקר הזה כמו מכון ויצמן, והיה נותן תמיכה נפשית ומעשית ומאפשר לי להתקשר עם תורמים ומדענים. אשמח שתדעו שלא עבדתי לבד. אני רוצה להגיד תודה גם למשפחה שלי, שקיבלה אותי כמו שאני".

במחקריה הקודמים הצליחה פרופ' יונת ליצור את גבישי הריבוזומים הראשונים בעולם, והיא גם הראשונה שזיהתה עדות ממשית לקיומה של "מנהרה" בתוך הריבוזום הפעיל, המשמשת להגנה על חלבונים שזה עתה נוצרו, עד שהם מתעצבים במבנה המאפשר להם "להגן על עצמם". פרופ' יונת פיתחה כמה מהטכניקות הנפוצות כיום בתחום הביולוגיה המבנית בעולם.

במסיבת העיתונאים אמרה פרופ' יונת ספק בצחוק ספק ברצינות כי "כולם יודעים שסלבריטאים זוכים להערכה רבה יותר מפרופסורים", אבל הבטיחה כי העולם ישמע בקרוב על דור חדש של מדענים ישראלים. לדור הבא ממליצה פרופ' יונת לעבוד מתוך סקרנות: "אם יש למדען סקרנות מדעית להבנת תהליכים, יש סיכוי שייהנה מעבודתו וגם יגיע להישגים".

המשרד הראשון: חדר שירותים

פרופ' יונת גדלה בירושלים במשפחה מעוטת יכולת. אביה נפטר כשהיתה בת 12. לאחר מותו עברה המשפחה לתל אביב, ויונת החלה ללמוד בתיכון חדש על בסיס מלגה. את לימודיה מימנה באמצעות ניקיון בתים וחדרי מדרגות ואפילו ב"אגד" עבדה. "המצב בבית היה דחוק והייתי חייבת לעזור", סיפרה. ב-1970 הגיעה כמדענית למכון ויצמן כשמאחוריה תואר ראשון בכימיה ותואר שני בביופיזיקה מהאוניברסיטה העברית בירושלים, והשתלמות במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס. "המשרד הדו-שימושי", כהגדרתה, שקיבלה היה חדר שירותים שבו "האסלה הוסבה לכיסא, והכיור לשולחן עבודה".