עונת 2014/15 תגיע מחר לשיאה עם המשחק הראשון בגמר הפלייאוף, מעמד שאליו הפועל ירושלים לא הצליחה להגיע בשמונה שנים האחרונות, מאז אותו גמר שנוי במחלוקת מול מכבי ת"א, שאותו מכנים אוהדי הקבוצה "המשחק שלא היה". האדומים מגיעים לגמר מול הפועל אילת אחרי עונה עמוסה בהתרחשויות ושנחשבת לאחת ההפכפכות שידעה הקבוצה בשנים האחרונות.
העונה של ירושלים נפתחה לפני שנה בדיוק, עם הרכש המשמעותי ביותר שלה – דונטה סמית', שההכרזה על החתמתו נעשתה במקביל למינויו של דני פרנקו כמאמן, וכך נוצרה התחושה שמדובר היה בעסקת חבילה.
החתמתו של סמית' היתה מהלך בזק של אורי אלון, וזכורה במיוחד התמונה המפורסמת שבה הציג אלון את סמית' עם צעיף של הקבוצה. גם מכבי ת"א התעניינה מאוד בשירותיו של השחקן, ובעצם העובדה שסמית' בחר בירושלים הייתה הצהרה לכשעצמה של אלון, שמבהיר כל הזמן כי תמו הזמנים שירושלים מפסידה שחקנים לקבוצות אחרות.
הזרים הבאים שחתמו בירושלים הביאו עימם סימן שאלה גדול. טוני גפני וג'וזף ג'ונס הוחתמו רק זמן קצר לפני יציאת הקבוצה למוקדמות היורוליג באוסטנד, והבחירה בהם ספגה ביקורת קשה, כולל מצד כותב שורות אלו, לאורך חלקים גדולים של העונה. במבט לאחור מתברר שהביקורות היו חצי מוצדקות: גפני אמנם התחיל את העונה רע מאוד, ואף רשם רצף מפוקפק של החטאות דאנקים מביכות במיוחד, אך בחלק השני של העונה השתפר פלאים עד שזכה בתואר השחקן השישי של העונה, כשהוא גובר על שחקן משמעותי כמו סילבן לנדסברג. ג'ונס, לעומת זאת, הצדיק את טענות המבקרים והתגלה כשחקן בינוני, עם יכולת התקפית לא רעה אך לא מגוון מספיק ולא פקטור בהגנה.
ברייסי רייט ודונטה סמית' אחרי עוד ערב עגום ביורוקאפ //
לילה טוב אירופה
למרות האנמיות באזור הצבע, האדומים התחילו את העונה מצוין עם עשרה ניצחונות רצופים. למרבה האירוניה, הראשונה לנצח את ירושלים העונה ולנצח לראשונה בארנה היתה יריבתה של ירושלים בגמר, הפועל אילת.
אבל באירופה הבינוניות של ירושלים נחשפה במערומיה. השחקנים של פרנקו הוגרלו לבית נוח, אבל סיימו אותו למרבה המבוכה במקום האחרון. עד היום בקבוצה לא מצליחים לשים את האצבע ולהסביר מה בדיוק קרה באירופה, ולנתח את הקוטביות שבין היכולת הטובה בליגה לבין הכושר הקטסטרופלי ביורוקאפ.
בניסיון להציל את העונה האירופית הקבוצה החתימה את פופס מנסה בונסו, אך שיחררה אותו אחרי כחודש שבו מיעט לשחק. בפועל, החתמתו של הסנטר "הונחתה" על פרנקו בידי ההנהלה, שניסתה לצייר תמונה שלפיה הקבוצה נלחמת עד הסוף ביורוקאפ, אך המאמן לא האמין בבריטי והודה בכמה הזדמנויות שהגעתו פגעה במרקם החברתי בקבוצה. מנסה בונסו שוחרר והחל לככב בליגה היוונית, דבר שלא עזר למוניטין של מקבלי ההחלטות בבירה.
עד מהרה הכישלון באירופה התחיל להשפיע גם על הליגה. ההפסד לאילת בבית היה הראשון מבין חמישה הפסדים רצופים, כולל הפסד מביך במיוחד לעירוני נהריה בארנה, אחרי שהאדומים כבר הובילו ב-20 ואפשרו ריצה של 27-0 של האורחים. ואם זה לא מספיק, במשחק מול חולון באולם הפחים גמר יניב גרין את העונה אחרי ששבר את פיקת הברך.
תקרית האצבע
במשחק הביתי נגד מכבי חיפה הגיעה אחת מנקודות השפל של העונה. דונטה סמית' נתן משחק מצוין עם 30 נק' ומדד 45, אך החטיא מקו העונשין את שתי הזריקות המכריעות, וירושלים שוב הפסידה. הקהל זעם, שרק בוז לשחקנים שירדו מהמגרש, וסמית' לא הצליח להתאפק והניף אצבע משולשת לעבר האוהדים.
הרוחות סערו, התקשורת דרשה את ראשו של השחקן הסורר, וירושלים קנסה את סמית' בגובה חצי משכורת חודשית בפועל ועוד חצי משכורת על תנאי. סמית' התנצל, או אולי אולץ להתנצל בפני האוהדים, אבל בזאת לא תמו הבעיות בבירה. הקבוצה המשיכה להפסיד, ואורי אלון בחר להעביר מסר לשחקנים דרך הפייסבוק: "אם לא תיתן את כולך, לא תהיה כאן, וזה לא משנה איך קוראים לך", כתב בסטטוס שנתפס כאיום בעיקר כלפי סמית'.
הקבוצה סבלה מפציעה נוספת: דרווין קיצ'ן, שסבל משבר מאמץ מתחילת העונה, הושבת לחודשיים, והקבוצה החתימה כגיבוי את טיי מקי, שהתברר כרכש מוצלח. פרנקו קיבל רכז אגרסיבי עם המון תשוקה שעד מהרה הפך לאחד המגנים הטובים בליגה.
סמית'. מישהו עדיין זוכר את התקרית הזו? //
הפיאסקו בגביע וברייסי רייט
אבל מקי לא העלים את הבעיות באזור הצבע, ולמרות זאת ירושלים הצליחה להגיע לגמר הגביע, אחרי שבחצי הגמר הביסה את... אילת. לראשונה הגמר נערך באולמה הביתי של ירושלים, והתחושה היתה שהאדומים פייבוריטים. לפני הגמר מול מכבי ת"א דווח שבעיריית ירושלים כבר הכינו במות לחגיגות הזכייה, דבר ש"הדליק" את שחקני מכבי והסוף היה מוכר וידוע עבור ירושלים: שוב איבוד עשתונות במאני טיים ושוב נגד מכבי ת"א.
עוד לפני הגמר הכריז ברייסי רייט בראיון שהעניק ל"ישראל היום" כי הוא השחקן הטוב ביותר בישראל. אלא שמאז יכולתו של הגארד הידרדרה פלאים. זה התחיל בפרשת ההשעיה שבאה בעקבות אי התייצבותו לפעילות קהילתית, והמשיך בפציעה שספג בעינו, פציעה שממנה הוא סובל עד היום. רייט, שעד אירועים אלו נתן עונה טובה והיה היחיד שתיפקד במשחקים באירופה, נראה פתאום כמו שחקן אחר ומוזכר כאחד הזרים הראשונים להשתחרר מהקבוצה בקיץ הקרוב.
ותודה למכבי
התפנית בעונה של ירושלים באה דווקא במשחק חוץ נגד מכבי ת"א. ירושלים הביסה את הצהובים ב-16 הפרש, אבל במשחק הזה קיבל פרנקו שני שחקנים שמאותו רגע ועד סוף העונה שינו את הגורל של ירושלים: בר טימור וטוני גפני.
טימור, שעד המשחק מול מכבי סבל אף הוא מפציעה קלה ולא הרשים במיוחד, הפך לאקס פקטור של האדומים וביסס את עצמו כישראלי בכיר לכל דבר ועניין. גפני, שעד אותו משחק שובץ בכל שבוע, בעיני הפרשנים לפחות, לטיסה בכיוון אחד לביתו שבבוסטון, החל להראות למה פרנקו ראה בו כתואם בריאן רנדל, הפך לברומטר ההגנתי של ירושלים ושיפר משמעותית את משחק ההתקפה.
יום לפני המשחק מול מכבי, ירושלים עשתה החתמה משמעותית נוספת וצירפה את דיון תומפסון הנהדר. עד הגעתו של תומפסון, פרנקו ספג ביקורת, ובצדק, על השבלוניות שבמשחק ההתקפה: יותר מדי מהלכי פוסט אפ ובידודים צפויים, כמעט ללא פיקנרול ומעט מאוד יצירתיות. תומפסון העניק לפרנקו מימד התקפי שלא היה בקבוצה עם ג'ונס למשל, כמו הוצאה לפועל יעילה של פיקנרול, קליעה מחצי מרחק ותרומה בריבאונד ההתקפה.
טימור. רשם העונה פריצה נהדרת, יישמור על היכולת גם מול אילת? // צילום: אלן שיבר
ובא לדיון גואל
כדי להבין עד כמה תומפסון השפיע על ירושלים, די להסתכל על לוח המשחקים ולראות שמאז הגעתו בסוף חודש מארס, ירושלים הפסידה רק פעם אחת מתוך 16 המשחקים האחרונים, וגם זה לבני הרצליה במשחק חסר חשיבות אי שם בתחילת מאי.
ובלי קשר לתומפסון, ירושלים מגיעה לגמר בתנופה רצחנית שכוללת שני הפסדים בלבד מתוך 23 המשחקים האחרונים שלה, כולל שני הסוויפים ברבע ובחצי הגמר. את הקרדיט על ההגעה לשיא בדיוק בשיא העונה צריך לתת לפרנקו, שהוכיח בעבר יותר בפעם אחת את יכולתו להביא את קבוצותיו לשיא בדיוק במאני טיים.
ראוי לאזכר גם את העונה הנהדרת שמספק ליאור אליהו, שנבחר לשחקן הישראלי המצטיין של הליגה ונותן השנה לראשונה הספק הגנתי משובח. גם יותם הלפרין נהנה מעונה טובה מאוד ומוביל את הליגה באחוזים לשלוש עם 49.2% רצחניים.
זכייה באליפות תשכיח את רכבת ההרים שסבלה ממנה ירושלים העונה, ובטח ובטח שאת הכישלון המהדהד באירופה. עם זאת, במידה וירושלים תסבול ממה שקרה לה כל כך הרבה פעמים בעבר ותקרוס ברגע האמת, השבוע הזה ייזכר לדיראון עולם בבירה.
דבר אחד בטוח: מבחינת כדורסל נטו, ירושלים צריכה להיות האלופה. היא הקבוצה הטובה בישראל, ואל תקנו את ניסיונות ההרגעה של פרנקו ואת האמירה שלפיה "אין פייבוריטית". עבור הקהל של ירושלים, יש מטרה אחת - להעלים את השיר שהאוהדים שונאים יותר מהכל: "אף פעם לא תניפו צלחת".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו