לא במקרה "ראשו של אדם" היה אחד הראשונים בסידרת המפקח מגרה (בתרגום הנוכחי בחרו לכנות את דרגתו "פקד"), שהפך לסרט. הסצנה הפותחת את הספר היא קולנועית בעליל: נידון למוות ששמו ז'וזף הרטן נמלט מכלאו בסיוע... מגרה, שהביא לכליאתו. הרטן נידון למוות בשל רצח אמריקנית עשירה וחדרניתה, אולם מגרה לא משוכנע באשמתו ומוכן לסכן את הקריירה שלו כדי לתפוס את הרוצח האמיתי.
זהו החמישי בסידרה הארוכה (76 ספרים בסך הכל) והמענגת, שכתב הסופר הבלגי האגדי ז'ורז' סימנון. מקומו של מגרה שמור לו בשורה הראשונה של הבלשים הספרותיים הגדולים, המתחילה בשרלוק הולמס. הספר נכתב ב־1930, בתקופת השלום הקצרה שבין שתי מלחמות העולם; "אולי לפני עשרים שנה היה הופך לאנרכיסט מגויס שמטמין פצצה באיזו עיר גדולה", אומר מגרה על הרוצח בפרק ההתרה של התעלומה, ומוסיף בנאיביות: "אבל העולם נשתנה..."
כוחו של סימנון גדול ביצירת אווירה פאריסאית אמינה, על שכונותיה, סמטאותיה ומוסדותיה של עיר האורות: מלון הפאר "ג'ורג' החמישי", ביסטרו "לה קופול" ואחרים. הסגנון הצרפתי שולט גם ברוח הכתיבה הדרמטית, מרובת סימני הקריאה ושלוש הנקודות.
אף שנכתב לפני 85 שנה, מכיל הספר רכיבים רבים של מותחן מודרני, כגון שימוש בגרפולוגיה, טביעות אצבע ואפילו פרופיילינג; נאום הסיכום של מגרה מבוסס כולו על הפרופיל הפסיכולוגי של הרוצח, שמכתיב את מניעיו.
כמו בפרק עכשווי של "חוק וסדר", מגרה מחויב גם לספק את ההוכחות המרשיעות - מה שמאפשר לשופט החוקר קומליו, המקבילה במערכת המשפט הצרפתית לתובע, לרדות בו ולהציב לו אולטימטומים.
ולמתקדמים: לפחות שתי נקודות דוקומנטריות. האחת - סימנונאים מנוסים מצביעים על מקבילות בין הביוגרפיה של סימנון לבין מאפייני דמות הרוצח. "נולדתי בחושך ובגשם", אמר בראיון בשנת 1952, "אבל הצלחתי להתחמק. הפשעים שעליהם אני כותב הם הפשעים שהייתי מבצע אלמלא כן". והשנייה - הרצח של הבמאי ההוליוודי דזמונד טיילור, המוזכר בספר - אכן אירע במציאות.
ראשו של אדם/ז'ורז' סימנוןמצרפתית: רמה איילון;עם עובד, 172 עמ'טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו