על שולחנה של שופטת בית המשפט המחוזי באזור המרכז, אסתר שטמר, מונחת חבית גדולה של חומרי נפץ מבחינה ציבורית. שם החבית: בקשה לאישור תביעה ייצוגית במלחמה במונופול חברות הגז של השותפות האמריקנית נובל אנרג'י וחברת דלק של המיליארדר הישראלי, יצחק תשובה.
תשובה, זוכרים? איש העסקים השבע, הטובע בים של כסף; האיש שביצע תספורת במאות מיליוני שקלים לחובותיו לציבור; ברון הגז שמתנהג שנים כמי שהמטרה מקדשת אצלו את האמצעים.
מי שלא מבין עדיין את גודל השערורייה; מי שלא מבין מדוע ניסה גדעון תדמור, יו"ר דלק קידוחים, להסתיר מידע על הפרשה בישיבת ועדת הכלכלה של הכנסת; מי שלא מבין מה מסתתר מאחורי הפצצה שהטיל לפני שבועיים הממונה על ההגבלים העסקיים הפורש, פרופ' דיוויד גילה - זה שגילה לנו כי "חברות הגז מאיימות על משרדי הממשלה" - מוזמן לעיין בעתירה.
המלצה אישית לאותם קוראים: קחו כדור נגד בחילה לפני שאתם קופצים לבריכה הזאת. המים עכורים. העובדות קשות לעיכול.
הקוראים האלה מוזמנים להכיר התנהגות חזירית בלתי נתפסת גם במושגים ישראליים, שלפי כל הסימנים רק בכוח בית המשפט לגדוע אותה. הם מוזמנים להיחשף לנתונים פשוטים, מחרידים, שאינם נשענים על ספקולציות ועל הערכות סתמיות. מגישי העתירה, עוה"ד גלעד ברנע ויצחק יערי, אפשר להתרשם, עשו שיעורי בית.
הבקשה של ברנע ויערי, המייצגים איש עסקים ששמו משה נזרי - עניינית, חדה, מנומקת היטב. הם מבססים אותה על נתונים של חברת החשמל ורשות החשמל; על חוות דעת של מומחים מהשורה הראשונה; על פרופ' דיוויד גילה שנאלץ להתפטר מהרשות להגבלים עסקיים.
רגע לפני שאני ועמיתי עוזי דיין מציגים את הליבה של העתירה בשפה שווה לכל נפש; רגע לפני שאנחנו מתארים כיצד ברוני הכסף מכניסים את ידם, בעזרת הממשלה ובעיקר העומד בראשה, בנימין נתניהו, עמוק עמוק לכיס של כל אחד מאיתנו ומזרימים לחשבונם מיליארדי שקלים בשנה - כמה מילים על ההליך המשפטי. זה פשוט מתבקש.
העתירה הזאת הוגשה לבית המשפט כבר ביוני 2014 וחברות הגז השיבו עליה כעבור כמה חודשים. הוגשה תשובה לתשובה, ועכשיו הכל מוכן לשמיעת הוכחות ולחקירת המצהירים. העתירה תישמע כאמור בפני השופטת אסתר שטמר, משפטנית מנוסה ורצינית, אבל נראה כי תיק כזה לא צריך להישמע בידי שופט אחד, מוכשר ככל שיהיה, אלא בידי שלושה שופטים, חמישה, ואפילו הרכב מורחב של שבעה. יש לכך הצדקה מלאה.
אסור להתבלבל: זה לא כסף קטן. זה לא עוד תיק, עוד בקשה, עוד מחלוקת כזו או אחרת בנושא ציבורי. זו עתירה גורלית לכלכלת המדינה. זו העתירה החשובה ביותר לכלל הציבור. זו עתירה בעלת חשיבות אדירה.
מערכת המשפט צריכה להפשיל שרוולים, לשמוע את הצדדים שלוש־ארבע פעמים בשבוע, להכריע במחלוקת ללא דיחוי. אם צודק העותר בסיפור הזה, כי אז יהיה אפשר להציל מיליארדים של שקלים החסרים בקופה הציבורית. עשרות מיליארדים, למען הדיוק, כפי שיובהר בקטע הבא.
אם לא - מחיאות כפיים לאנשי גילדת הכסף והקשרים. הם שוב יחגגו את ניצחונם על אזרחי המדינה. הם יקבעו בעצם את מחיר הגז השייך לכולנו תוך כדי ניצול העובדה שאין להם בפועל מתחרים.
ח"כ יחימוביץ' לוחצת
לב העתירה נמצא באחד מסעיפי חוק ההגבלים העסקיים הקובע כי אסור לבעל מונופולין לפגוע בציבור באמצעות מחירי קנייה או מכירה בלתי הוגנים.
"העותר", כותבים עוה"ד ברנע ויערי, "צרכן של חברת החשמל, טוען כי שותפות הגז תמר מנצלות לרעה את מעמדן המונופוליסטי באופן הפוגע בציבור; כי השותפות בתמר מוכרות לחברת החשמל את הגז הטבעי במחיר לא הוגן; כי למחיר הגז יש השפעה ישירה ומכרעת על מחיר החשמל".
מה המחיר שחברת החשמל משלמת לחברות הגז תמורת אספקת יחידת אנרגיה אחת (יחידה אנרגטית, כלשון אנשי ענף הגז)? מה הניב מכבש הלחצים של ענקי הגז בשנים האחרונות על נציגי הממשלה והעומד בראשה?
מתברר שמדובר בסוד כמוס. חברות הגז הישראליות הקפידו להסתיר את הנתון הזה מפני הציבור. אסור שנדע חלילה מה נעשה ברכוש שלנו.
הגיעו הדברים לידי כך שגם בישיבת ועדת הכלכלה של הכנסת, ב־18.3.14, כאשר זו דנה ב"חשש למונופול בתחום הגז הטבעי, הולכת הגז והבטחת מחיר הוגן לצרכנים ולתעשייה", סירב גדעון תדמור, יו"ר דלק קידוחים של תשובה, להסגיר את מחיר המכירה.
ח"כ יחימוביץ'. שאלות לעניין // צילום: דודי ועקנין
ח"כ שלי יחימוביץ' לא הניחה לו: מה המחיר שבו נמכר הגז הטבעי, שאלה, אתה יכול לתת לנו מספרים?
תדמור: "גברתי, תני לי לסיים... יש כאן פיקוח, והפיקוח הוביל למצב שבו מחירי הגז בישראל הם נמוכים בהשוואה למחירים בעולם... כל הנתונים מפורסמים..."
יחימוביץ': אז תענה בבקשה על השאלה.
תדמור המשיך להתחכם: "נתתי לך תשובה מלאה... אשמח לשבת ולהדריך את מי שלא מסוגל להגיע נתונים..."
יחימוביץ': אתה יושב בוועדת הכלכלה ואני מבקשת ממך נתון כל כך פשוט - מה מחירה של יחידת אנרגיה?
תדמור: "לא אתן נתון בודד שאין לו..."
יחימוביץ': יש שאלה פשוטה מזאת?
תדמור: "מה לעשות, החיים מסובכים, השאלה מורכבת".
"לקרוא ולא להאמין", נאמר בעתירה, "נציג המונופולין מגיע לדיון בנושא בוועדת הכלכלה ובמצח נחושה מסרב למסור לוועדה באיזה מחיר מוכר המונופול את אוצר הטבע הזה, שהבעלות בו שייכת לציבור".
וכדי להדגיש את חומרת הבעיה - מצטטים נציגי העותר את דברי סגן הממונה על התקציבים באוצר, אהוד אדירי, באותה ישיבה: "התמונה שהתחוורה בשנה האחרונה היא תמונה עצובה... כמעט כל המאגרים שהם לא בבעלות דלק ונובל אנרג'י התגלו כמאגרים יבשים... זה באמת נתון חדש שנכנס למגרש וצריך להתמודד איתו".
במילים אחרות: אין סיכוי שתהיה תחרות ושהמחירים המטורפים יירדו. בדיוק להפך.
כל דולר שווה מיליארד
את הנתון הסודי של מחיר יחידת אנרגיה מסר בסוף לוועדת הכלכלה מנהל תחום כלכלה ותעריפים במשרד התשתיות, קונסטנטין בלוז, המשמש גם סגן מנהל רשות הגז הטבעי. כשיו"ר הוועדה דאז, פרופ' אבישי ברוורמן, העניק לו את זכות הדיבור, ויחימוביץ' אמרה לו, "רגע, עוד לא הבנו מה המחיר בכל הסיפור הזה" - גילה בלוז כי חברת החשמל שילמה 5.4 דולרים ליחידת אנרגיה.
המחיר למפעלי תעשייה, שאינם קשורים עם חברת החשמל, הוא אישר, גבוה הרבה יותר: כ־7 דולרים ליחידה.
בלוז ידע על מה הוא מדבר כי גם על פי בדיקת הכלכלן ורו"ח אילן שגב, שלבקשת העותר ערך תחשיבים יסודיים בנושא והגיש חוות דעת מטעמו, מחיר של יחידת אנרגיה טיפס לשמיים והגיע עד ל־5.8 דולרים.
5.4 או 5.8 מול איזה מחיר הוגן וסביר? העותר מציג כאן חוות דעת של פרופ' ג'יימס ל' סמית, הנחשב לאחד המומחים הגדולים בעולם בתחום כלכלת הגז והנפט, וקובע: המחיר צריך להיות 2.34 דולרים ליחידה.
רוצה לומר: הפער בין המחיר ההוגן לבין המחיר בפועל הוא של יותר משלושה דולרים ליחידה, ובחישוב כולל: כ־2 מיליארד שקלים לפחות בשנה לצרכני חברת החשמל.
לפחות, צריך להדגיש, כי יו"ר רשות החשמל, אורית פרקש־הכהן, העידה בוועדה: "שינוי של דולר אחד במחיר עיסקת הגז הוא שווה ערך למיליארד שקלים בשנה שמוטלים על צרכני החשמל".
פרקש־הכהן הסתמכה בדבריה, בין היתר, על דו"ח שהזמינה רשות החשמל מחברת ייעוץ איטלקית, שבראשה עומד מי שהיה ראש רשות השירותים הציבוריים באיטליה, סרג'יו אסקארי. האחרון הגיע למסקנות דומות: בעוד בעולם שיעור התשואה נע בין 8 ל־12 אחוזים, אחרי כל המסים וההוצאות, התשואה בשדה תמר היא 23 אחוזים.
משפט בעניין השקיפות: בניגוד למתרחש בישראל, שבה בשקט בשקט קיבל משרד התשתיות מידע על מחיר יחידת אנרגיה, אבל לא הציבור הרחב - בארה"ב יש תרבות אחרות: חברת נובל אנרג'י דיווחה לרשויות ולא הסתירה מהציבור כי מחיר יחידת אנרגיה בישראל, עוד לפני החתימה עם חברת החשמל ב־2012, עמד על 5.04 דולרים.
הנתון הזה אינו רחוק מאלה שנחשפו לפני שנה בכנסת. הוא מחזק את טענת העותר כי מדובר בהכנסות אסטרונומיות.
יותר ממשפט על תגובת חברות הגז בבית המשפט המחוזי: באמצעות סוללה של עורכי דין מנוסים, ובהם צבי אגמון, יונתן קהת, אלומה צ'רניק, רועי בלכר וליאת ארזי, הם דוחים מכל וכל את טענות העותר. דוחים, מנמקים ומצרפים חוות דעת של מומחה מטעמם, בועז מוסל, הטוען שהמחיר הוא סביר.
"נודה, מזמן לא נתקלנו בבקשת אישור כה מופלגת בסכומה וכה דלה וענייה בטעמים אמיתיים של משפט וכלכלה", כתבו והוסיפו איום ברור: "אם תתקבלנה טענות המבקש - יקיץ הקץ על תחום הגז הטבעי בישראל, פשוטו כמשמעו.
"שהרי מחיר הגז שאותו מבקש מר נזרי שבית המשפט יכפה על המשק הישראלי כולו, לא היה מאפשר מלכתחילה את פיתוח מאגר תמר ולא יאפשר פיתוח של שדות גז חדשים. הוא יגרום לכך שאיש לא ישקיע בחיפוש גז טבעי חדש".
פרקליטי הנתבעים דוחים את דו"ח פרופ' סמית ובין היתר כותבים: "השוואת מחירי הגז בישראל עם מחירי הגז במדינות שונות, ובהן אלה של אירופה, מראה בבירור כי אין אף מדינה מערבית בעולם שבה מחירי הגז דומים למחירים המוצעים בדו"ח סמית. מחיר הגז בהסכם עם חברת החשמל הוא מקובל ואף נמוך מהמקובל בעולם".
מנפלאות באר יעקב
מסמכים המונחים זמן מה על שולחן עוזי דיין ומיכל שבת בפרשיות שעלילתן מתרחשת במועצת באר יעקב, מדיפים ריח רע. אני נוקט לשון זהירה כי אין בינתיים שורה תחתונה.
רק שבמהלך בדיקתם, בשוליים של השוליים, הובא לידיעת עמיתיי סיפור עקרוני קטן שגיבור אחד שלו הוא יו"ר הליכוד בבאר יעקב, שימי טל, וגיבור שני הוא מנכ"ל המועצה, פרץ בן אור.
מעשה שהיה כך היה: בפברואר השנה, במסגרת החלטת החשב המלווה לנסות להנהיג מינהל תקין במשרדי המועצה, הוצבו בה שעון נוכחות וכן מצלמת סתר. בעזרת המצלמה הצליח המנכ"ל להוכיח לכאורה שכמה עובדים מחתימים שעון זה לזה - שניים מהם עובדי מחלקת הפיקוח, שימי טל ושלום שורדקר.
טל ושורדקר הושעו מהעבודה והוגשה נגדם תובענה לבית הדין של הרשויות המקומיות. זה קרה לא לפני שטל זעם על הניסיון להציג אותו ואת חברו כמי שאינם עובדים בפועל; לא לפני שהוא הסביר כי מה שקרה נבע מבעיית חניה: אחד נשאר ברכב והשני חתם. הסברו נדחה.
בנסיבות האלה החליט טל לבוא חשבון עם המנכ"ל, חיפש עליו חומר וגילה כי נגד האחרון הוגש לפני כשנתיים כתב אישום בגין נהיגה בשכרות. רישיונו נשלל לשנתיים.
העובדה הזאת הדליקה אצלו נורה קטנה: הוא ראה את המנכ"ל מחנה את רכבו הרחק מהמועצה, חשד שהאחרון נוהג בזמן פסילה, דאג שמישהו יצלמו כבר בפברואר (הרישיון נשלל עד מאי השנה) ודיווח על כך לפרקליטו, עו"ד דוד ונטורה. התלונה למשטרת רחובות לא איחרה לבוא.
נפתחה חקירה, המנכ"ל נקרא למסירת עדות באזהרה והכחיש: לא נהגתי בזמן השלילה.
כיצד נהג בו ראש המועצה? בחר לא להשעותו. תגובת בן אור: הכחשתי במשטרה שנהגתי בזמן הפסילה. אני מכחיש גם עכשיו. לדעתי, מדובר בתלונת שווא כי אני מתמודד עם עובדים שסרחו.
דיין ושבת ביקשו להבין מדוע לא הגיש תלונה בגין תלונת שווא - והוא השיב: לא נאמר לו מי הגיש את התלונה נגדו.
ח"כ חזן וניסיון הסחיטה
קראתי שהיועץ המשפטי לממשלה הורה לחדש חקירה נגד ח"כ אורן חזן בחשד לתקיפת ראש עיריית אריאל לפני הבחירות. קראתי שחוקרים את החשדות נגדו בפרשת הפאב וההטרדות המיניות של כמה עובדות. זה בסדר גמור. זה מתבקש.
רק שיש דרך קיצור פשוטה, יעילה, לשלוח את היצירה הביתה: ניסיונה לסחוט את יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין.
דוברו של אדלשטיין, ערן סידיס, אישר במכתב אלי ואל עוזי דיין את העובדות הבאות: "כשאדלשטיין החליט לא לשבץ את חזן בניהול ישיבות הכנסת, בעקבות תחקיר ערוץ 2, התקשר חזן בשעות הצהריים לפלאפון האישי של היו"ר. מי שענתה היתה אחת המזכירות שהעבירה את המכשיר לאחד מעוזריו. במהלך השיחה עם אותו עוזר אמר ח"כ חזן כי יחפש חומרים על היו"ר ויפיץ אותם".
ח"כ אורן חזן // צילום: יוסי זליגר
חד, ברור, פשוט: ניסיון סחיטה לכאורה של יו"ר הכנסת. תיק פלילי חמור, קל להוכחה. בתוך יומיים אפשר לסיים את החקירה, בתוך שבוע להגיש כתב אישום, בתוך כחודש לסיים את כל ההליך המשפטי שבמסגרתו יישמעו שלוש עדויות קצרות.
למה זה לא קורה? היכן אגף החקירות? היכן הפרקליטות? היכן יהודה וינשטיין?
אין לי מושג. במקום לפשט דברים, מסבכים אותם. ולא בפעם הראשונה.
מכתב לעודד קוטלר
אילו הייתי מירי רגב, הייתי שולח זר פרחים עם מכתב תודה לעודד קוטלר. בין היתר הייתי כותב לו כך: תודה לך, יקירי, הוצאת אותי מהבוץ, הלבנת את אמירותיי, השכחת מהציבור את העובדה שנכנסתי לתפקידי החדש כמו פיל בחנות חרסינה. זו בעצם אני.
תודה לך, עודד, שהצלחת להפוך אותי מאישה קולנית, בוטה ודורסנית; מפוליטיקאית צינית שמייצרת סקנדלים, שערוריות ופרובוקציות לצורך צבירת כוח בליכוד - לשרת תרבות סבירה, שקולה, מאוזנת. תודה לך שעזרת לי להיראות, מול גסות הרוח שלך, ילדה טובה ירושלים. מלכת הרוך והעדנה.
תודה לך, עודד, שלא למדת את לקח הבחירות לפני שלושה חודשים וברגע המתאים, כשדלי החלב שוב התמלא - כן, בעזרתי ובעזרת נפתלי בנט - בעטת בו בכל הכוח. לא ויתרת על הכבוד הזה.
תודה על האטימות, היוהרה, ובעיקר הטיפשות. יש לכם כישרון להוציא שדים מהבקבוקים. מתי נשמע מהמתנשא התורן את נאום החמורים?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו