דרוזים במחוז א־סווידא ובהר הדרוזים מסתכלים בדאגה על נסיגת אסד מזירת העימות הדרומית בסוריה. ממזרח הולכת ומתהדקת טבעת החנק שמטיל דאעש על צבא המשטר, שבאה לידי ביטוי גם במכה שהונחתה על דיוויזיה 52 הפרושה באזור, וממערב גובר הלחץ שמפעיל ג'בהת א־נוסרה על המובלעת הדרוזית הנצורה.
בין הסימנים שהסגירו את מגמת ההתקפלות של הצבא הסורי מהשטח היה פינוי הנשק האסטרטגי הכבד מאזור א־סווידא, הרכישה הבהולה של מאגרי החיטה האזוריים והעברתם לרצועת החוף העלאווית והעובדה המדאיגה שהממשל רוקן גם את הבנקים האזוריים מזהב ומהפקדות.
חולשת המשטר הסורי הורגשה גם בהר הדרוזים.ככל שנסוג הצבא, כך גברו התקפות ג'בהת א־נוסרה על כפרי הדרוזים המזוהים עם לוחמי אסד. הצהרות ההרגעה של ג'ולאני, מנהיג ג'בהת א־נוסרה, כי לוחמיו לא יפגעו אלא במי שיפנה נשקו לעברם, לא קוימו, ואנשי הארגון השואפים להשתלט על דמשק ועל החרמון הסורי בואכה לבנון טבחו בדרוזים בכפרים ח'דר וקלב אללוזה שבקירבת אדלב.
אכן, במהלך העימותים בסוריה לחמו בני העדה הדרוזית לצד משטר אסד נגד האופוזיציה הכוללת בעיקר גורמים איסלאמיסטיים, ובהם ג'בהת א־נוסרה ודאעש. עבור ארגוני טרור איסלאמיים רדיקליים אלה נחשבים הדרוזים "מורתדון" (מוסלמים שחזרו בהם מדרך האיסלאם) וכאנשים הגרועים מכופרים ודינם ממילא מוות.
גישת "שב ואל תעשה"
קשרי הדרוזים עם המשטר הסורי התחזקו עוד בתקופת אסד האב. בדומה לנוצרים ולמיעוטים אחרים, נחשבים בני העדה כמשפיעים במארג השלטוני העלאווי. ההחרפה במצבם הביטחוני של בני העדה הדרוזית נובעת מתהליך התבססותו של שלטון אסד בחוף העלאווי של טרטוס ולטקיה, המייצב רצועה ממערב לנהר עאצי כקנטון האמור לכלול בין השאר את חומס ודמשק. לפי מתווה זה, יופקרו לגורלם הדרוזים שבדרום הסורי.
הגרעין הקשה של ההנהגה המסורתית הדרוזית הוותיקה בסוריה, שבו בולט השייח' חכמת אל־הג'רי, מאמין עדיין ביכולת השרידות וההתאוששות של המשטר. מנהיגים מסוגו מחזיקים בדעה שאל לה לעדה להקריב שנים של שיתוף פעולה עם ממשל אסד רק כדי לפייס את עוינות האיסלאמיסטים.
לתפיסתם, גם לו התנתקו מהמשטר בסוריה לא היה הדבר מהווה ערובה להפסקת העוינות הבסיסית הטבועה באיסלאמיסטים כלפיהם. להפך, ניתוקה מהמשטר עלול אף להגביר את בידודם ופגיעותם בשטח.
המתנגדים להתנתקות ממשטר אסד סבורים שמגמת השתלטות האיסלאם הרדיקלי על סוריה ולבנון מהווה אסון לעדות ולמיעוטים הדרוזיים, העלאווים והשיעים במעגל המיידי, והוא לצנינים בעיניהן של מעצמות המערב ומדינות האזור ובהן לבנון, ירדן ואפילו ישראל.
כל אלו מתנגדות להשתלטותם של הרדיקלים האיסלאמים על האזור. גורמים אלה תולים יהבם גם על הפזורה הדרוזית ועל השפעתה בטבעת המדינות המקיפות את סוריה.
אל־הג'רי ותומכי המשטר בעדה מאמינים שקבוצות לחץ בין־מדינתיות אלה ישמשו מנופי בלימה והגנה לבני העדה הנצורה בסוריה. הם סבורים כי בשל מפגש אינטרסים חוצה מדינות וגבולות זה ישרוד אסד חרף כל הסיכונים.
מבחינתם, דוגמה לשיתוף פעולה מוזר שכזה היא התנגדות ירדן, ישראל וחיזבאללה, כמו גם אסד, לשליטה איסלאמית על גבולותיהן בדרום סוריה (למשל, דרעא וא־סווידא). מכיוון שכך, מתנגדים תומכי המשטר להסתייעות בישראל לצורך הרתעה וסיוע צבאי, ישיר או עקיף, ואפילו לא במתן טיפול רפואי לפצועי העדה, דבר שיפגע בדימוי שלהם כנאמני המשטר הסורי ויציגם כמשתפי פעולה עימה.
כנגדם, סבורים הבדלנים הדרוזים המיליטנטיים כי מכיוון שאסד הובס, עליהם להתנתק מקשריהם למשטר, להפגין נחישות להגנה עצמית ולהתרכז בפעילות אוטונומית מרתיעה שאינה קשורה במשטר.
לתפיסתם, ישראל אינה האויב של הדרוזים ואפשר להסתייע בה בנשק, בסיוע רפואי ובמנופי לחץ מדיניים לבלימת יריביהם האיסלאמיסטים. אלה אף פנו לשייח' מוואפק טריף, בכיר המנהיגים הרוחניים של העדה בישראל, בבקשה שיסייע לעדה בהר הדרוזים. בינתיים פנו מנהיגי הדרוזים בלבנון למדינות המערב, לטורקיה, לסעודיה ולמדינות המפרץ, שמממנות את דאעש ואת ג'בהת א־נוסרה, בתביעה לחדול מלטבוח בדרוזים.
הדרוזים מצידם משוכנעים כי יילחמו עד הסוף ולעולם לא יעזבו את כפריהם. רבים מסבירים אומץ זה באמונתם בגלגול הנשמות, אולם שתי הגישות הסותרות בהנהגה משפיעות לרעה על גיבוש אסטרטגיית הפעולה של ההנהגה הדרוזית ותיאום ציפיותיה בלבנון ובישראל, דבר המונע מהם עתה אפילו לטפל בפצועיהם בשטח ישראל.
דווקא בסיטואציה הרת גורל זו בולטת ההנהגה הרוחנית הדתית כמקור הסמכות המרכזי, וזאת חרף הימצאותם של קאדרים מודרניים בעלי יכולת מנהיגותית, צבאית וניהולית.
לנוכח היעדר כיוון פעולה מדווחים גורמי שטח כי בכוונת בכירי העדה להתכנס בסוף השבוע בא־סווידא למפגש אסטרטגי מכריע.
אף על פי שטרם התגבשה מערכת ציפיות מסודרת בקרב הנהגת הדרוזים בנוגע לצעדים הנדרשים מישראל, גוברת התרעומת על כך שישראל ממשיכה לטפל בשטחה בפצועי ג'בהת א־נוסרה, אויביהם ומבקשי נפשם.
ישראל נוקטת לפי שעה את גישת "שב ואל תעשה" ומסתפקת בדיבידנדים חשאיים וקצרי מועד, הנובעים משיתוף הפעולה החשאי עם גורמי אופוזיציה סוריים המשיקים לגבולה, שברית גלויה וארוכת טווח עימם נתונה בספק.
היסטוריון דרוזי תיאר את מצב החירום שבו מצויה העדה בסוריה כחסר תקדים בחומרתו זה מאה שנה, ומזהיר כי שגיאה ישראלית באופן הטיפול בו עלולה לשמש מנוף לשינוי מסוכן באמון בין הדרוזים ובין היהודים בישראל.
בצל חוסר הוודאות השורר גם בקרב ההנהגה הדרוזית באשר לבאות, על ישראל לתאם ציפיות עם ראשיה בארץ ולבטא באופן מיידי ומרתיע כי לא תאפשר פגיעה בדרוזים או במיעוטים אחרים באזור.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו