המלחמה שאחרי המלחמה

סרן דמיטרי (דימה) לויטס נפל לפני כשנה, בשבוע השלישי של מבצע צוק איתן. הצלף שירה בו למוות מטווח קרוב פעל מתוך מרפאה בלב ליבה של שכונת סג'עייה. חמאס עשה באותם ימים שימוש גלוי ופומבי באזרחים ובמתקנים אזרחיים, כמגן אנושי. במסגרת הראייה "הלוחמתית" הזאת, ראה חמאס במרפאות ובבתי חולים מחסה כמעט מושלם ללוחמיו. 

חמאס הניח (ולרוב צדק) שלמבנים אלה צה"ל לא ייכנס; שעל מרפאות ובתי חולים - צה"ל לא ימטיר אש. שבוע אחרי שלויטס נהרג בטנק שלו נהרגו עוד שלושה חיילים במבנה מרפאה, שממנה נחפרה מנהרת תקיפה, במזרח ח'אן יונס. המחבלים פוצצו 12 מטעני נפץ שהוטמנו בקירות המרפאה ומוטטו אותה על יושביה.

ככל שהתמשך המבצע, ובידי צה"ל הצטבר מידע נוסף, התברר עד כמה רחב ההיקף שחמאס עושה במתקנים אזרחיים ובבתי מגורים בכלל, ובמרפאות ובבתי חולים בפרט. המידע הגיע הן מן השטח והן מחקירות מחבלים או חשודים בפעילות חבלנית. חקירתו בשב"כ של המחבל מוחמד אבו דראז העלתה, למשל, כי עבד על חפירת מנהרה סמוך למרפאה ולגן ילדים, שהיו צמודים זה לזה. "מפקדיי בחמאס", סיפר אבו דראז, "הורו לי לחטוף את החיילים אל תוך גן הילדים".

בסג'עייה, שבה נהרג דימה לויטס בבוקר 22 ביולי, התנהלו קרבות קשים, וכמעט כל האוכלוסייה ברחה משם. עשרות היתקלויות בין צה"ל למחבלים התרחשו במקום, שהיה לעיי חורבות. צה"ל פעל בסג'עייה גם כדי לאתר מנהרות וגם כדי להפסיק את הירי הארטילרי והרקטי לעבר ישראל. 

לדו"ח המקיף שמשרד החוץ פירסם השבוע במלאות שנה למבצע צוק איתן, צורפו צילומי אוויר רבים של שכונות, שמהן בוצע ירי מסיבי של רקטות ומרגמות לעבר ישראל. נקודות הירי מסומנות באדום; יש שכונות מעטות שבהן כמעט כל השכונה מכוסה באדום. סג'עייה היא אחת מהן.

 

¬ ¬ ¬

 

רגע אחרי פרסום הדו"ח של משרד החוץ, ורגע לפני שהאו"ם מפרסם דו"ח חקירה משלו, יש עניין רב בפרטי מותו של לויטס ובסיפור תגובתו של סא"ל נריה ישורון, מפקד גדוד געש של חטיבה 7, על נפילת פקודו, אחד ממפקדי הפלוגות שלו. 

ההתרחשות הזאת אינה מספרת רק את סיפור המלחמה ומורכבות הלוחמה מול "שחקן לא מדינתי", שקורא תיגר על כל דיני המלחמה המקובלים. היא מקפלת בתוכה גם כמה מן התהליכים שעברו עלינו כאן בשנה שחלפה מאז צוק איתן.

אחרי שדימה לויטס נהרג, ביצע הכוח שלו חילוץ לאחור, לאזור מוגן. בבוקר שבו הלוחמים לעמדותיהם הקודמות ואחר הצהריים לויטס הובא למנוחות בהר הרצל בירושלים. ישורון והחברים הרבים שלחמו לצידו רצו מאוד ללוות אותו בדרכו האחרונה, אבל הם היו נתונים בעיצומה של לחימה. התחליף היה הספד לא שגרתי, שאותו נשא ישורון ברשת הקשר הגדודית, אשר ריגש מאוד את הלוחמים ושלמחרת היום צוטט באהדה בכלי תקשורת לא מעטים.

סרן דמיטרי (דימה) לויטס ז"ל 

ישורון דיבר שם על דימה, שנטל חלק ב"מבצע להצלת תושבי הנגב וישראל בכלל" ועל "צדקת הלחימה ברצועה, אך בעיקר על ההבדל בינינו 

לבינם... בזמן שאנחנו נכנסנו לפה לסכן את עצמנו ולהגן על תושבי הדרום מירי רקטות", אמר המג"ד, "הם נכנסים לתוך המסגדים, לתוך המרפאות, לתוך בתי החולים ולתוך בתי הספר ומשם יורים עלינו. זה בדיוק ההבדל המהותי בינינו לבינם. דימה", אמר ישורון, "הבין את ההבדל הזה כל כך טוב ומסר את הנפש בצורה מעוררת כבוד שראויה להערכה ולהערצה".

"בשעה הזאת בדיוק", המשיך המג"ד, "כאשר דימה נקבר בהר הרצל בירושלים, הלב היה רוצה להיות שם, אבל הראש אומר שצריך להיות כאן ולהמשיך. לא באנו לכאן בשביל הכיף. יש לנו משימה חשובה שאני גאה מאוד לראות אתכם לוקחים בה חלק". 

בשלב זה עבר המג"ד לדיבור אופרטיבי: "אני רוצה שאנחנו, פה, באמצע שכונת סג'עייה בעזה, נצטרף לכל האנשים שמלווים את דימה בדרכו האחרונה, ונירה מטח של כבוד והצדעה לקצין הזה, על המרפאה שממנה ירו הנבלות על הטנק שלו וקיפדו את חייו. אני סומך עליכם וגאה בכם. היכונו למגע לזכרו של דימה, תהא נשמתו צרורה בצרור החיים, אמן".

 

"אם יש פשע - שיחקרו"

"מטח הכבוד" שנורה לכיוון המרפאה התקבל אז בכבוד, אף שבוצע לכאורה שלא על פי כללי הפרוטוקול. הוא התפרש כאקט סמלי וצודק. ככל הידוע, הירי בוצע על מבנה ריק, שכבר לא שימש באותה עת מרפאה, באזור שהיה נטוש מיושביו. 

דובר צה"ל אישר אז לכלי התקשורת לפרסם את ההקלטה; גם "ביבשה", ביטאון רשמי של צה"ל, פירסם את הדברים. הוא אף ציטט את נריה, שסיפר כי מייד לאחר הירי כבר נורתה עליהם אש נגדית. קמב"ץ גדוד געש, סרן גלעד, שהחליף את סרן לויטס שנפל, סיפר לביטאון הצה"לי כי בעת המטח לא היה יכול לעצור את דמעותיו. הוא הרגיש ש"נסגר מעגל". גם במוזיאון השריון של צה"ל ציינו את "הספד מטח הכבוד".

לפני שבועות אחדים פירסמה העיתונאית והבלוגרית האמריקנית שרלוט סילבר באתר הפרו־פלשתיני "אלקטרוניק אינתיפאדה" רשימה עוינת על "מטח הכבוד". היא הציגה אותו כירי ללא תכלית. ערוץ 10 דיווח בעקבותיה. מייד לאחר מכן הורה הפרקליט הצבאי הראשי למצ"ח לחקור את הטענה בדבר ירי אסור לעבר מרפאה.

הידיעה על החקירה נגד המג"ד המוערך הפתיעה וקוממה רבים. בדף הפייסבוק המיוחד שהעלו חבריו לרשת כבר נרשמו אלפי לייקים. רב־סמל בני שאקיר, הנהג של לויטס, אומר שהחקירה הזויה. הסמג"ד (במילואים) של ישורון, עמיחי חרמש, סבור שאת מעשהו הסמלי של ישורון צריך לבחון בנסיבות הזמן והמקום ולא לאור הניאונים של המשפטנות האוניברסיטאית. 

בצה"ל אומרים שהעובדות נבדקות ושעדיין אין החלטה. לישורון, 18 שנה בצבא, אסור להתראיין, אבל לאשתו, נעמה, מותר. 

נעמה ישורון מתגוררת בגבעת היובל שביישוב עלי, מול בתיהן של שרה קליין, אלמנתו של רועי קליין, ושל שלומית פרץ, אלמנתו של אלירז פרץ שנפל בעזה לפני כחמש שנים. השלוש הן חברות קרובות; "מישהו התבלבל כאן", היא משוכנעת, "ברגע שירו ממרפאה שמשמשת לוחמי טרור היא חדלה להיות מרפאה והפכה לעמדה. אם יש פשע מלחמה - שיחקרו. אין לי בעיה עם זה, אבל להפוך את המעשה המגבש והמרומם הזה של נריה לפשע? זה באמת המקרה שצריך לחקור?" 

"סג'עייה", אומרת ישורון, "היתה קן צרעות, אזור מלחמה, והבית שיום קודם לכן רצחו ממנו את דימה היה כנראה נטוש. במשך שנה אף אחד לא התלונן. איש לא טען שמישהו בכלל, או מישהו אזרחי בפרט, נפגע שם באותו מטח כבוד. הרושם הנקי שלי הוא שזו טעות, שלכבוד כולנו יהיה אם יתקנו אותה בהקדם".

 

המודיעין סייע למשפטנים

ואולי לא מדובר בבלבול, אלא במשחק ידוע מראש. ישראל מנהלת את המערכה שלה נגד ההשמצות על התנהלות חייליה בצוק איתן בשלוש דרכים. הראשונה היא תיעוד פרטני וקפדני של התנהלות צה"ל במהלך המלחמה; השנייה היא תיעוד רחב של פשעי המלחמה הבוטים שחמאס ביצע בגלוי או בסתר במהלך המלחמה, על ידי צוותים של אנשי מקצוע מתחום המשפט והצבא; והשלישית היא הנחיה משפטית, שקיבלה גיבוי מדיני, שעל פיה הדרך הטובה ביותר להיחלץ מוועדות חקירה וטריבונלים פליליים בינלאומיים (דוגמת בית הדין הבינלאומי בהאג) עוברת דרך חקירה רצינית ועצמאית של ההאשמות שמועלות נגדנו. 

ישורון נכנס כנראה אל תוך המתווה המשפטי הזה, או אל מה שמכונה בצה"ל "כיפת ברזל משפטית". הנחת העבודה של המשפטנים הישראלים היא שכאשר מדינה חוקרת את נתיניה ואזרחיה ברצינות, ובמקרה הצורך גם מעמידה אותם לדין - הדבר מהווה הגנה מפני ערכאות שיפוטיות זרות, והמשפט הבינלאומי אינו מתערב. 

ספק אם הסיפור על מטח הכבוד לעברה של מרפאה (כנראה ריקה) שחמאס הפך אותה לעמדה צבאית, ושממנה נורה חייל צה"ל למוות, היה מגיע בכלל לכותרות ובעקבותיהן - לחקירה, אלמלא אווירת העליהום על צה"ל ומדינת ישראל שארגוני החרם והתעמולה הפלשתינית מנסים להשליט ברחבי העולם. 

בציבוריות הישראלית התקבל המעשה של ישורון, במשך כמעט שנה, כמורשת קרב לגיטימית ואפילו מעוררת השראה. מותר לכן לתהות מה השתנה בין החודשים שבהם צה"ל, ביטאוניו ואתרי ההנצחה שלו ראו בירי הכבוד לעבר מרפאת חמאס מעשה ראוי, לבין הפרסום התקשורתי שהוביל לפתיחת חקירה.

ישראל נלחמת בשקרים שמופצים עליה לא רק באמצעות חקירות, אלא גם באמצעות הפצת מידע רב ערך. המידע הזה נוגע הן להתנהלות המוקפדת של צה"ל במהלך הלחימה, שבפרקי זמן רבים שלה זכתה לליווי צמוד של משפטנים, והן לפשעי המלחמה ולפשעים נגד האנושות שביצע חמאס. 

הדו"ח המקיף שפירסם משרד החוץ מתאר למשל את התיאום חסר התקדים, לעיתים האבסורדי, בין המשפטנים הצבאיים, אנשי המודיעין ודרגי השטח הלוחם: אלפי מטרות, כולן אזרחיות לכאורה, היו כלולות בבנק המטרות של צה"ל. הן נצבעו כולן בכתום. 

המודיעין סיפק למשפטנים מידע עליהן. הוא נדרש לשכנע בראיות את הדרג המשפטי שהאזרחי הוא למעשה "צבאי־טרוריסטי". פרקליטי הצבא היו מעורבים לא פעם בתכנון המוקדם של התקיפות; הם שקבעו אם המטרה חוקית או שאינה חוקית. הם גם קבעו אם ובאיזה אופן תינתן אזהרה ליושבי הבתים הללו.

בסג'עייה תפס צה"ל ספר הדרכה ללוחמה בשטח בנוי שכתבו בחמאס. המדריך הינחה את לוחמי חמאס למשוך את צה"ל כמה שיותר אל תוך האוכלוסייה הצפופה. חמאס עודד אזרחים להתקהל על גגות בתים, כדי למנוע תקיפת בתי פעילי טרור על ידי חיל האוויר הישראלי. 

דובר חמאס, סאמי אבו זוהרי, אף קרא במפורש לאזרחי רצועת עזה לשמש "מגן אנושי" מפני התקפות חיל האוויר הישראלי. הארגון פירסם מסמך שקרא לתושבי השכונות לא להתפנות ולא לשעות לאזהרות המוקדמות של צה"ל. כאשר ארגון אונר"א (סוכנות הסעד והפליטים של האו"ם) פתח את שערי בתי הספר שלו לאוכלוסייה האזרחית הנמלטת, שיגר אליו חמאס מחאות קשות. בשלב מסוים גילה אונר"א שאחדים מבתי הספר שלו הפכו למחסני רקטות.

חמאס גם איים על אוכלוסייה אזרחית לבל תהין להתקרב לבית חולים שדה שצה"ל הקים בפאתי הרצועה. לאורך המבצע העצים חמאס את האדרת השהאדה - המוות למען אללה, וזילזל בגלוי ב"תבוסתנים" הפלשתינים שמותחים ביקורת על מספר ההרוגים הגבוה בקרב האזרחים. חמאס הרחיק לאחור 69 שנה, עד מלחמת העצמאות של אלג'יריה בשנת 1945, והסביר כי "ביום אחד באלג'יריה נהרגו 45 אלף אלג'יראים, וזה לא נרשם בהיסטוריה של אלג'יריה כהפקרת דמם של האלג'יראים".

 

מחבלים באמבולנסים

שבועות אחדים לפני צוק איתן זכו אלפי ילדים בעזה לשבוע של חוויית נעורים בנוסח חמאס. הם הולבשו במדים ועסקו במגוון פעילויות צבאיות - זחילות, מסדרים, אימוני ירי, נק"ל, ירי רקטות לעבר ישראל, חטיפות חיילים ואזרחים ישראלים והכאת חיילים ישראלים. שבועות אחדים אחר כך הפך חמאס חלק מן הילדים הללו ואת הוריהם למגן אנושי בעבורו.

טייסי חיל האוויר דיווחו על מאות ילדים שמועלים לגגות בתים שבהם מוצאים הטרוריסטים ואמצעי הלחימה שלהם מחסה. חמאס עשה שימוש מגוון גם בבתי חולים ובמוסדות רפואיים ברחבי הרצועה, מתוך ידיעה שצה"ל לא יתקוף שם. 

המוסד הרפואי הבולט ביותר שבו נעשה שימוש למטרה זו היה, כידוע, בית החולים שיפא, שהפך למיפקדה הראשית של חמאס. פעם אחת שוגרה משם רקטה, שבשל תקלה נפלה בקירבת בית החולים והרגה עשרה אזרחים. משיפא הובילה מנהרה אל מסגד סמוך, וממנו להסתעפויות נוספות של מה שמכונה "עזה תחתית". 

גם אמבולנסים גויסו למערך האזרחי־צבאי של חמאס. צה"ל צילם מהאוויר מחבלים שעולים לאמבולנס ומשתמשים בו כרכב הסעה לאנשיהם.

במהלך המלחמה צה"ל פוצץ מסגדים שחמאס הפך אותם לבסיסים קדמיים ולמחסני אמל"ח בעבורו. חמאס התיר לעצמו לנהוג במסגדים הללו ובמסגדים רבים אחרים בדרך זו - על בסיס פסיקה הלכתית של השייח' יוסף אל־קרדאווי, שנחשב לפוסק המוסלמי הסוני החשוב ביותר בעולם ולאורח כבוד של קטאר, סייענית חמאס. הוא קבע שאפשר להשתמש במסגדים לצרכים פוליטיים, חברתיים, תרבותיים ודתיים, לרבות בנושאים הקשורים לג'יהאד.

לאחר המבצע עלתה השאלה כמה מבין 2,125 הפלשתינים שנהרגו במהלך המבצע עסקו בטרור וכמה היו חפים מפשע. כדי להכפיש את ישראל חמאס הינחה להסיר כל סימן צבאי מגופות של מחבלים הרוגים, כדי שלא ייספרו בעתיד כחמושים. מאותה סיבה נמנע חמאס מלפרסם את שמות מפקדיו שנהרגו. 

צה"ל הקים צוותים מיוחדים שכל מלאכתם היתה פענוח זהותם של הרוגי חמאס. עד כה וידא צה"ל שלפחות 44 אחוזים מההרוגים היו חמושים וש־36 אחוזים מהם היו בוודאות אזרחים. רבים מהם נהרגו בבנייני מגורים שחמאס השתמש בהם למטרות טרור. באחד המסמכים של חמאס שנתפס הופיעו הנחיות מפורטות כיצד להבריח ולהחביא נשק בבנייני מגורים וכיצד לטשטש זאת. כך למשל, הונחו המחבלים לערבב ציוד קשר ואנטנות של חמאס עם אנטנות טלוויזיה אזרחיות.

 

התפטרות לצורך לגיטימציה?

חמאס ירה במהלך העימות יותר מ־4,500 רקטות ופגזי מרגמה לעבר האוכלוסייה האזרחית בישראל. הארגון כלל לא ניסה להסתיר שבכוונתו לפגוע באזרחים ישראלים, שאל אזורי מגוריהם כוונה עיקר האש שלו. טווח הרקטות של חמאס כיסה יותר מ־70 אחוזים מאוכלוסייתה האזרחית של ישראל. 

אפילו אמנסטי, ארגון שבדרך כלל אינו נוטה חסד לישראל בדו"חות שלו, כתב באחד הדו"חות האחרונים שלו שפורסמו בחודש מארס, כי הרקטות שהגיעו עד אזור חיפה היו "חסרות הבחנה מטבען", וכי "השימוש בהן נאסר על פי החוק הבינלאומי". 

אמנסטי גם הצביע על העובדה שירי הרקטות בוצע לא פעם מתוך אוכלוסייה אזרחית כולל בתי ספר, לפחות בית חולים אחד וכנסייה אורתודוקסית־יוונית", וכי "אותם ארגונים הסתירו רקטות ותחמושת נוספת בבניינים אזרחיים, כולל בתי ספר של האו"ם".

הדו"ח של האו"ם יפורסם רשמית רק ב־29 ביוני, אך יימסר לשני הצדדים כבר בימים הקרובים. הפלשתינים צפויים לשחרר אותו מייד לתקשורת. ישראל נערכת לכך; העובדה שפרופ' וויליאם שאבס, ששורת ההתבטאויות האנטי־ישראליות שלו דווחה בהרחבה, התפטר בחורף האחרון מתפקידו כיו"ר הוועדה, אינה מבטיחה כנראה דבר. 

בירושלים מציינים ששאבס היה שותף מלא לשלב איסוף העדויות, והתפטרותו נועדה להעניק לגיטימציה לוועדה שבראשה עמד, ועדה שמונתה כזכור על ידי מועצת זכויות האדם של האו"ם, גוף שאף הוא עוין מסורתית את ישראל.

אסף עדויות והתפטר. וויליאם שאבס // צילום: איי.פי

מעט מן המרורים שצפויים אבירי זכויות האדם של האו"ם להאכיל את ישראל, טעמנו כבר לפני חודשים אחדים במסגרת תחקיר שפירסמה סוכנות הידיעות אי.פי. התחקיר סקר כ־250 הפצצות ישראליות על מבנים "אזרחיים" בעזה שבהן נהרגו 844 פלשתינים. 

על פי התחקיר, יותר מ־60 אחוזים מההרוגים באותן הפצצות, 508 בני אדם, היו נשים, ילדים וקשישים. ההרוגה הצעירה ביותר, על פי אותו תחקיר, היתה תינוקת בת ארבעה חודשים וההרוג המבוגר ביותר - קשיש בן כ־93. 

התחקיר אמנם הבהיר כי בתי מגורים פרטיים נחשבים לאתרים אזרחיים מוגנים, אלא אם כן נעשה בהם שימוש צבאי, אך לא מיהר לאמץ את העמדה הישראלית, שהשבוע גובתה בתיעוד עשיר, ולפיה אותם "אתרים אזרחיים מוגנים" אכן שימשו לצרכים צבאיים וטרוריסטיים מובהקים, או את הטענה הישראלית שצעדיה היו "מידתיים". 

 

חיזוק מן העולם

מי שנחלצה השבוע לעזרתה של ישראל היתה קבוצה של גנרלים ומנהיגים פוליטיים מארה"ב, מהולנד, מאיטליה ומספרד, וכן מומחים למשפט צבאי וכמה אנשי או"ם. ממצאיה העיקריים של קבוצת הבדיקה הזאת הגיעו לידי אחד מארגוני הבדיקה של האו"ם - UN WATCH, ואף הוגשו לשופטת מארי מקגוון דיוויס, יו"ר ועדת הבדיקה של ארגון זכויות האדם של האו"ם, שלדו"ח שלה מצפים בדריכות הן הישראלים והן הפלשתינים.

לישראלים הדברים אולי נשמעים מובנים מאליהם, אבל כאשר הם באים מחברי ועדת בדיקה בינלאומית חיצונית - יש בכך חידוש. 

בראש המשלחת עמד הגנרל קלאוס נאומן, רמטכ"ל צבא גרמניה לשעבר ויו"ר ועדת המלחמה של נאט"ו. הדו"ח של נאומן וחבריו מעיד כי ישראל לא זו בלבד שעמדה בכל כללי המלחמה, אלא עשתה אף מעבר להם. "בחנו את הנסיבות שהובילו למבצע צוק איתן ולתוצאותיו הטרגיות", כתבו חברי המשלחת. 

הם הגיעו ל"מסקנה שמדובר בלחימה שנכפתה על ישראל והיא לא רצתה בה. ישראל ניסתה להימנע מהמלחמה בכל דרך וסבלה חודשים ארוכים של ירי טילים לעבר אזרחיה מתוך עזה... מרגע תחילת המלחמה ישראל עשתה מאמצים חוזרים ונשנים לסיים אותה מהר, אף לבסוף אולצה להילחם בחמאס ובארגונים קיצוניים אחרים בתוך הרצועה, וזאת על מנת להגן על שטחה במלחמה שהיתה 'לגיטימית'".

"טילי חמאס", מציינים הגנרלים, "כוונו למרכזי אוכלוסייה בדרום המדינה, כמו גם למרכזי הערים הצפוניות ולנמל התעופה הבינלאומי בלוד... אין לנו ספק שפעולות אלו של חמאס הן בגדר פשעי מלחמה. חמאס הקים רשת של מנהרות מחומרי בניין שנלקחו מפרויקטים הומניטריים וחדר מעבר לגבול עם ישראל. במקרים רבים פתח המנהרות היה צמוד למרכזי אוכלוסייה".

בדו"ח מספרים הגנרלים כי ביקרו באחת המנהרות הללו, שאורכה קילומטרים ספורים. "אין לנו ספק שייעודה של מנהרה זו היה לתקוף קיבוצים וקהילות בישראל ואולי לחטוף אזרחים ישראלים. שוב - מדובר בפשע מלחמה", כתבו. 

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו