בהגיבה על "נאום הבהמות" של עודד קוטלר, שהתנשא על בוחרי הליכוד, צייצה ג'ודי שלום־ניר־מוזס בטוויטר כי היא דווקא גאה להיות "קש וגבבה". גם מי שלא הצביע לליכוד יכול להצטרף אליה ב־like. לפני כן קומם אותי יאיר גרבוז, שלעג לאנשי הקמעות ובמשך כמה ימים השתדלתי לחרוג ממנהגי ולזכור לשלוח יד מנשקת למזוזה, שבפתח הבית.
צילום: רועי קסטרו
לא נעלם מעיניי כי השמאל שולט בתרבות. קטן הסיכוי שרומן המתאר באהדה את המתנחלים יזכה לפרס ספרותי, או יומחז בתיאטרון מרכזי. הרי בשנה זו נראו פרופסורים לספרות - הם נקראים מועצה ציבורית - נותנים יד להשמטת נעמי שמר ושבתי טבת ושלמה סקולסקי מהלקסיקון לסופרים עבריים. השמאל ראה ושתק.
העיוות זועק לתיקון. אבל העוול לחוד והתנהלות הפוליטיקאים לחוד. סכנה נחשפה כאשר נתניהו הדיח ועדה מקצועית לבחירת חתן פרס ישראל לספרות; ובנט ביטל החלטה של ועדה מקצועית שהתירה להציג מחזה על מחבל; ולמירי רגב הספיק חודש לבטל הקצבה לתיאטרון אחד וכמעט גם לתיאטרון אחר (שניהם מציגים בערבית) ולכפות על פסטיבל ירושלים לבטל הקרנה של סרט לגיטימי על הרוצח יגאל עמיר.
הפרק הראשון שבו פוליטיקאים מצנזרים את התרבות מתקבל בתשואות, אבל דגל שחור מתנוסס עליו. אחר כך הפוליטיקאים מייצרים אחריהם לא רק את מדכאי החירות מסוגם של ה"פוליטרוק" אנדריי ז'דאנוב אלא גם מלחכי פנכה כאיליה ארנבורג, שכתב בהזמנת הרודן.
היו מדינות שהבינו את משמעותה של הצנזורה וסילקו את הפוליטיקאים מלהחזיק בקוצב־הלב של החירות. אומה שלא עשתה כן - סופה שהתדרדרה לתהומות, ונחלצה במחיר דמים, ובאיחור.
עניין של מורשת
הצעתו של יריב לוין לחייב את התלמידים לבקר באתרים המעידים על זכותו של העם היהודי לארץ ישראל ראויה לתמיכה. בוודאי בחפירות של עמותת אלעד בעיר דוד שבירושלים. זו חובה (מערת המכפלה שבחברון היא בבחינת המלצה בלבד, שכן אינה נכללת בשטחה הריבוני של ישראל).
טיולים למערת המכפלה. השר יריב לוין // צילום: דודי ועקנין
גדעון סער החל ושי פירון לא המשיך. עתה נחוץ למסד סיורים בחפירות עיר דוד ובמנהרות הכותל שהפכו לאתר מרהיב. "סלע קיומנו", כלשונו של בנימין נתניהו.
אך מדוע נעדרו דגניה (1909) ותל־חי (1920) מעשרת האתרים של לוין? מצדה מובנת מאליה, אבל מה על הר האושר שעליו נשא ישו את הדרשה המפורסמת? ומה מן המורשת הערבית? תוכנית ראויה הצריכה לכמה תיקונים. פרק חשוב בחוק חינוך החובה המתחדש.
בין מייקל אורן ל"אקונומיסט"
הידד למשה כחלון, שמיהר להתנצל בפני השגריר האמריקני דן שפירו על דברים שכתב חבר סיעתו מייקל אורן בגנות ברק אובאמה. הוא יודע להעריך את תרומת אובאמה לביטחון ישראל, כתב שר האוצר. כשנשאל אם בנימין נתניהו דירבן אותו להסתייג מח"כ אורן הבהיר כי כתב לשפירו מטעם מפלגתו בלבד.
ד"ר אורן הוא היסטוריון תקני. שניים מספריו - על נסיבות פרוץ מלחמת ששת הימים ועל ראשית מעורבותה של ארה"ב במזרח התיכון - ראויים לקריאה מעמיקה. אולי גם ספר זיכרונותיו כשגריר ישראל בוושינגטון עד 2013. אבל הטיעון בספרו "בעלת הברית - המסע שלי לאורך קו השבר הישראלי־אמריקני" כאילו אובאמה פעל במודע להתקוטט עם נתניהו, לא משכנע. הוא חתר לפתרון מדיני שלא נראה לממשלת הליכוד, אבל עוינות במתכוון? ולישראל אין כמעט חלק במשבר? טיעון תמוה.
קודם כל מפני שאורן אינו בוחן כליות ולב. הוא יודע מה עשה אובאמה, ולא מה קינן בליבו. אך בעיקר מפני שגרם תקלה מיותרת ביחסים המתוחים ממילא בין אובאמה לבין נתניהו. האמת ההיסטורית ראויה לצאת לאור, אבל שגריר שנשלח על ידי ראש ממשלה לוושינגטון והתקבל על ידי הנשיא האמריקני אינו רשאי ללבות את האש בעוד שני אישים אלה מכהנים בתפקידם.
במדינה מתוקנת זה לא היה עובר בשלום. אבל בישראל התרגלו גם לזה. החיים הציבוריים מכילים בקרבם קלקולים גדולים יותר, ואין פוצה פה ומצפצף.
אין זאת אומרת שביקורתו של אורן על אובאמה שגויה לכל אורכה. אם אורן "צד מעוניין" בתיאור ההתנהלות המשברית של אובאמה - בא השבוע שבועון נכבד כ"אקונומיסט" והקדיש את עמוד השער שלו ועוד תחקיר מקיף למדיניות הנשיא האמריקני. כותרתו זועקת "מפסידים את המזרח התיכון" והתוכן ביקורתי מאין כמותו. כאילו נכתב בידי נתניהו ברגע השפל ביחסיהם.
אובאמה נכשל בכל: לא הבין את הסכנות הכרוכות ב"אביב הערבי"; עודד את עליית האחים המוסלמים במצרים; כשל בעיראק ובסוריה ובתימן ובלוב, וכמובן מול ישראל ובמו"מ על הגרעין האיראני. המזרח התיכון הפך שם נרדף לכישלון.
הנוסח קשה לשבועון בריטי מאופק: "צניעות מסוכנת. אמריקה למדה... שאינה יכולה לפתור בעיות במזרח התיכון. אבל שיקולי אובאמה הזונח סיכונים הופכים אותן לגרועות יותר". העיקר מתמצא בתחילת התחקיר. צוטט בו מחזאי סורי שכתב בשנות ה־90: "אנו נידונים לקוות", ואילו עתה מקץ 20 שנים "אפילו התקווה קמלה".
חזן כנטורי קרתא
בנימין נתניהו אינו אחראי לכך שאורן חזן נבחר לכנסת. הוא ידע עליו מעט. אבל נתניהו ראה את הקולות ושתק. זו שתיקה מהדהדת, מרתיעה, מדאיגה. המזער המתבקש מראש הממשלה הוא להדיח את חזן מכל תפקוד פרלמנטרי עד שעניינו הנחשף בערוצי הטלוויזיה 2 ו־10 ייבדק.
נכון שעומדת לחזן חזקת החפות. אבל התיאורים מעוררי חלחלה. אם בכוח פרקליטו ציון אמיר להזים את הדברים - יתכבד ויעשה כן מייד. אם לאו - לא ייתכן שממשלת שלטון תעניק לו מעמד רם של מחוקק. כל מי שיש לו בן או נכד בצה"ל לא ירצה שאיש הנושא על גבו עדויות אלה יישב מטעמו בוועדת החו"ב.
ח"כ אורן חזן // צילום: אורן בן חקון
לנתניהו אין כלל ממה לחשוש. חזן יפיל את הממשלה? להפך, הוא ה"נטורי קרתא" הנאמן ביותר של כל ממשלה ובלבד שלא תיפול. בהפרזה אפשר אולי לומר, שלא ייחל אפילו לנפילת ממשלה בראשות מי שמכהן עתה באופוזיציה, ובלבד שהכנסת לא תתפזר.
לשלם למען הגאולה
קראתי את דברי ראשי האקדמיה על "החרם השקט", הסמוי, שמנהלים נגד ישראל עמיתיהם באוניברסיטאות היוקרתיות בעולם. המבוגרים נוהגים עדיין כבוד בישראל. הסטודנטים דוחפים אותם לקיצוניות נגדה.
אקדמאים זהירים בלשונם. בפועל אמרו השבוע בוועדת החינוך דברים שגרמו לעליצות אצל הח"כים תומכי החרם מהרשימה הערבית המשותפת. הם יכולים להתעודד בנוסח - "אנחנו בדרך הנכונה". כרגיל הבטיח יו"ר הוועדה יעקב מרגי מש"ס לדון ולעקוב ובעיקר ביקש תקציב. כסף חשוב, אבל אינו העיקר. בנימין נתניהו יודע את האמת: בלי הגבלה מוצהרת ומתוחמת וקפדנית של הבנייה בהתנחלויות תוך כדי כינוסה לגושי ההתיישבות בלבד, החרם האנטישמי הזה לא יחלוף מן העולם.
אילו עברו נתניהו ובנט ואפילו אורי אריאל בקרב ציבור המתנחלים והסבירו את הבעיה היו מופתעים להיווכח עד כמה רבים מהם מוכנים לגלות הבנה ולצמצם את הבנייה עד יעבור זעם. הרי הם תמיד מוכנים לשלם יותר תמורת הגאולה הקרבה בייסורים. רק שבכירי הליכוד והבית היהודי - ואפילו ישראל ביתנו - חוששים להעמיד זאת למבחן ולהתמודד על האמת שלהם.
מסר הרסני לדור הצעיר
יומן כיתה של המורה רחל אלפר בבית הספר "בלפור" לפי סדר הא"ב: יגאל בורשטיין - פרופסור, מכון ויצמן; ברכה ברמן־רגר - פרופסור למדעי הטבע, אונ' בן־גוריון; יחיאל דישטניק - פיזיקאי, אונ' תל אביב; דן טולצ'ינסקי - פרופסור, גינקולוגיה; צבי כהן - איש עסקים מצליח; עוזי לוי - מנכ"ל חברת הביטוח מגדל; עמירם סיוון - מנכ"ל משרד האוצר ובנק הפועלים; צבי קליר - עורך דין, שותף במשרד ש. הורוביץ; חיים רוזנטל - דיפלומט, צייר; עירי רוקח - פסיכולוגית בכירה, ירושלים; נתן רסקין - מהנדס בכיר ב־IBM.
זכיתי להצטופף בחברת מצליחנים אלה, ועוד אחרים, בכיתה בת 42 תלמידים. למדנו סרדינים, אבל הורינו לא פצחו ב"מחאת הסרדינים". גם אין כבר מורות כמו אלפר, ששילמה דמי נסיעה באוטובוס לשני הכיוונים לניצולת שואה שבאה לביתה המרוחק ברחוב נחום להשלים חומר לימוד בשעות אחר הצהריים. שיעורים בחינם, כמובן.
איני מציע לחזור לימים ההם. בוודאי לא לחזור לחדרים, שלא היה בהם אפילו מאוורר, ושלחו את התלמידים הביתה רק כאשר הטמפרטורה הגיעה כדי 35 מעלות. גם אני תומך מובהק בכיתות מרווחות, אם אפשר. לא כל כך בעד שיעורים פרטיים בסיטונות, אבל איני מתנגד כשצריך.
אך ב־2015 ההורים וילדיהם מפונקים. הם משביתים את הלימודים בחמת זעם מופרזת כאילו היינו סרדינים. מאותתים כאילו תמיד מגיע להם, פעם אחר פעם, עוד ועוד, ולעזרתם חשים ח"כים חנפים. ודאי שרצוי ומותר להורים לחתור לצמצום הכיתות ל־32 תלמידים, אבל התוקפנות המהולה באיומי שביתה היא מסר הרסני מאת ההורים לתלמיד הצעיר, לדור שלם.
תלמידים מצטיינים סיימו לימודיהם בכיתה של 42 תלמידים. מפני שהמסר מהמורים ומההורים הסתכם קודם כל בתביעה עצמית. כל אדם חייב להפיק את המרב מעצמו - להתאמץ, ללמוד, להצליח. כך היה. טוב שכך היה.
מחממים אטריות
מילה טובה, ופחות טובה, על יהודה וינשטיין:
הוא התבונן בהתנגשות האלימה בין השוטר לבין החייל האתיופי, פריים אחר פריים, והגיע למסקנה כי אין להעמיד את השוטר לדין. איני יודע אם הצדק עימו, אבל אין ספק שצריך הרבה אומץ לב לעשות כן כאשר כל דעת הקהל נגד השוטר; וכאשר המפכ"ל יוחנן דנינו כבר הדיח אותו מתפקידו; וכאשר וינשטיין יכול לשער כי החלטתו תחדש את ההפגנות האלימות ואת הביקורות בתקשורת. מה שמגיע - מגיע.
היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין // צילום: דודי ועקנין
לעומת זאת איני מבין מדוע התיר להמשיך בחקירת קטטה אלימה שאירעה לפני חמש שנים בין ח"כ אורן חזן לבין בכיר בעיריית אריאל. זה אירע מזמן ונפתחה חקירת משטרה וכלום לא קרה, ואין הצדקה לרענן אותה עתה רק בגלל מעשים נלוזים אחרים המיוחסים לחזן.
באורח בלתי רשמי יודעים לומר במשרד המשפטים כי החקירה התנהלה, אבל משנבחר חזן לכנסת היה צורך באישור היועץ המשפטי להמשיכה, ווינשטיין נענה. לא, אם החקירה לא מוצתה בחמש שנים דינה לגווע. חידושה עתה נראה כשימוש בחקירות פליליות להענשת החשודים, ח"כים ואחרים. זה פסול. בתחקירי הערוצים 2 ו־10 יש עתה מספיק מידע שיכול להיות בסיס לחקירה משטרתית. אבל לא אטריות ישנות ועבשות, שהוטלו לפתע לסיר עם מים רותחים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו