אז מי באמת רצח את מאט סקוקי? האמת היא שזה לא משנה. לא במשחק הזה.
אם פיספסתם את אחד עשר פרקיה של הדרמה המטלטלת "פשע אמריקאי" תשקלו לקחת פגרה קצרה מהעבודה על מנת להשלים את החומר. "פשע" אינה רק דרמה יוצאת דופן מבחינה אמנותית - מזוויות הצילום המיוחדות ועד הבימוי המסוגנן שלה - היא יצירה אינטליגנטית ומרהיבה שזועקת הצילו. באמצעות סיפור של פשע אלים אחד, הצליח היוצר ג'ון רידלי להעמיד מראה מול החברה האמריקנית ולחשוף את צביעותה, בורותה, גזענותה האנושה ואת חוסר התוחלת של החיים במסגרת אטומה, חשוכה ופנאטית.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
סיפוריהם המצטלבים של עשרות אנשים - מהגרים, אפרו־אמריקנים ואמריקנים לבנים - הובילו ליצירת רשומון דרמטי וקורע לב שלא ישאיר אפילו את הקשוחים אדישים. "כשהייתי ילד הייתי לוזר. לא הייתי מספיק מגניב בעיני הילדים השחורים. ושחור מכדי להסתובב עם הילדים הלבנים", מספר קרטר ניקס, ספק פושע מתועב, ספק קורבן נסיבות חייו, בפרק הפינאלה. רידלי הניח במערכה הראשונה סיקוונס של נאומים משלהבים, חולף על פני הגיבורים, מציע מחילה לכולם - רק כדי לנפץ את כל המוסכמות בהמשך. במערכה השלישית לא נשאר צופה אחד שעוד יאמין שמחילה אפשרית.
"פשע" היא יצירה כל כך אמריקנית. גזענות יש בכל מקום, אבל היא נראית ונשמעת קצת אחרת בכל חברה. ב"פשע" הגזענות מתורגמת לרצח אחד - של הבחור הלבן והלכאורה מוצלח, סקוקי - המוביל לשורת תגובות הגובות מחיר שאותו משלמים קורבנות המשנה. המעגלים השני והשלישי של בני המשפחה נפגעים מהפשע הנורא, והאמת מתחילה לזחול החוצה. היא נוראה ואיומה כפי שרק האמת יכולה להיות והיא גורמת לכל גיבור לבחון את חייו ולקבל החלטות על המשך דרכו. אז מלכת הנשף הלבנה היא לא באמת מלכה, המשפחה ההיספנית המלוכדת אינה כל כך מלוכדת, והזוג המעורב לא יצליח לגבור על כל הקשיים, כמובטח במגילת הזכויות ובהוליווד. גם זו ואולי, בעיקר זו - אמריקה.
ביד בוטחת לוקח רידלי את הצופים לטיול בעולמות הפשע והריקבון המוסרי, ביודעו שהוא עומד לערער אותם לאורך המסלול. הוא מצליח לשרטט בצורה עוצרת נשימה את הקו הדק, המפריד בין השפויים לבין המעורערים בנפשם. מי מהטיפוסים האלו - שביניהם נער מלא פחדים ושנאה, נרקומנית שחיה בפנטזיה רומנטית, אם שכולה חדורת נקמה - הוא נורמלי, ואת מי תבחר החברה להקיא מתוכה? רידלי גורם לצופים לתעב את הפושעים, ואחר כך לרחם עליהם ולבסוף לחבב אותם ולקוות שיצליחו לשרוד. דמותו של הקטור טונז, מקסיקני כעור, מקועקע וחסר מצפון, חבר כנופיה במיל', עוברת אולי את השינוי הגדול ביותר, עד לסופה הבלתי ידוע. מה קרה לטונז? בואו נשאל, מה אנחנו רוצים שיקרה לו?
תצוגת המשחק המצוינת של השחקן האנונימי למדי ריצ'רד קארבל (המגלם את טונז) מצטרפת לזו של פליסטי הופמן (מבריקה) ולזו של עמיתיה. גם שחקנים בינוניים יכולים לייצר אינטימיות מזויפת ברגעים ספורים, צריך להיות שחקן גדול כדי להקרין בוז עמוק ותיעוב כלפי קרוביך, תוצאה של משקעים בני שנים. פרק הפינאלה הוא פרק מדמם במיוחד, עצוב־מריר, פנטסטי־אלים, מלא תקווה ועוד יותר מלא ייאוש. האם אפשר לצאת ממעגל הפשע? האם אפשר לקום מנוקאאוט מסחרר? האם יש תקווה לחברה האמריקנית? האם יש תקווה למישהו?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו