שעת תרבות

היוצרות התהפכו. הטקסט הזה היה אמור לעסוק קודם כל בכך שבשתי מהדורות החדשות המרכזיות של ישראל, עוסקים ויעסקו בתקופה הקרובה בכתבות חדשות על נושאים שכבר התרחשו. עשר שנים להתנתקות מגוש קטיף ושנה אחת בלבד מצוק איתן, וכבר הפריים טיים החדשותי מעמיס עלינו עוד ועוד אינפורמציה שרובה הגדול אינו חדש, אבל הוא בהחלט עושה את העבודה בצורה מעניינת למדי, דבר שמדגיש שכתבות מגזין במהדורות היומיות הן מצרך חיוני לחובב האקטואליה הקשה.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

רועי שרון בחדשות 10 היה מאז ומתמיד קול מעניין בכיסוי מה שמוגדר במערכות החדשות "המתנחלים", וגם בסידרת הכתבות שלו, הזעם העצור שבו עובר דרך השאלות הקשות שהוא שואל את האנשים שהיו חלק מאחד האירועים הדרמטיים בתולדות המדינה. בערוץ 2, יונית לוי השתנקה מול עוד כתבה קורעת לב אך במקביל אופטימית על צוק איתן.

אבל כפי שציינתי בהתחלה, ההשוואה הזו נדחקה אמש לצד, כאשר השחקן עודד קוטלר, שספק אם האמין שאי פעם יפתח מהדורות חדשות בישראל, שתיאטרון לא מגיע אצלן בדרך כלל לכותרות הראשיות, החליט לגנוב את ההצגה ורגע לפני שהוא יורד מהבמה, לספק גרנד פינאלה היישר אל לב ארוחת הערב של הישראלים.

ההתבטאות האומללה של קוטלר הגיעה קצת אחרי שב"גיא פינס" דיווחו לנו שדני ביטון, סליחה, האסיר דני ביטון, אביו של הזמר אייל גולן, נכנס לקלבוש כדי לרצות את עונש המאסר על סרסור בקטינות. לכאורה הסדר הוא הפוך, כמו שהיו אומרים פעם ב"שירים ושערים": האייטם על ביטון היה אמור ללכת למהדורות החדשות וקוטלר לעולמו של פינס. אבל ביטון הוא מזמן איטרייה קרה במושגי המהדורה המרכזית, קוטלר לא בילבל במוח בזמן המתאים והיוצרות התהפכו. פתאום כולנו עסוקים בתיאטרון ובתרבות, כאילו לא הסתיימו החדשות ועברנו לצפות ב"האח הגדול", שגורמת נזק תרבותי יותר גדול מכל קוטלר או רגב, ומשום מה על זה כבר לא תראו שום אייטם במהדורות החדשות. אז בימים הקרובים יעסקו מהדורות החדשות בתקצובי תיאטרון, באמנות פלסטית ויקנחו בסיפורים הופכי עולם על העקבים של הדיילות באל על. הקיץ כאן, והשמש מכה חזק בראש של כולם.

• • •

אל תעזבי, אם את עוזבת

ערוצי הספורט השונים

בשעה שאתם קוראים שורות אלו, התקרבנו בעוד משחק אחד לקראת המוות הספורטיבי שלנו בשנים אי זוגיות והסתיים לו המשחק החמישי בין קליבלנד לגולדן סטייט. עוד שני משחקים של לברון ובלאט, ואנחנו נגסוס לאט לאט עד סוף אוגוסט, אז יחזרו לשחק מול העיניים שלנו בכדור. כי תרבות או לא תרבות, בקיץ בלי מונדיאל או אולימפיאדה, חובב הספורט מרגיש שעולמו הרוחני ריק מתוכן. אז תגידו קופה אמריקה ונגיד, נו יאללה, אולי החל מחצי הגמר. ותגידו ווימבלדון ונגיד לכם, נו, אולי משחק הגמר. אולי הנופים של הטור דה פראנס? אולי, אבל למה המסוממים על האופניים מפריעים לנופים היפים? עיזבו, אל תנסו. זה השלב בחיים שאנחנו עוצמים עיניים וחושבים על כך שבשנה הבאה נתכונן בדקות אלו לאליפות אירופה בכדורגל ומייד לאחר מכן לאולימפיאדה אבל בינתיים, בואו נתפלל למשחק שביעי בגמר ה־NBA לפני שאנחנו חוזרים למשפחות שלנו ולחיים הרגילים.