נשאר ענק במבחן הזמן

נכון, הסקפטיות שלטה בכל באי איצטדיון בלומפילד ביפו אמש. בכל זאת, ארט גרפונקל כבר איש מבוגר שחצה את גיל 70. נכון, הקול שלו עבר זעזועים לאורך השנים ובכלל, והיתה עוד שאלה: איך הוא יצליח להפוך את איצטדיון הכדורגל למגרש הביתי שלו ולהצליח לייצר אינטימיות עם יותר מעשרת אלפים צופים. נו, אז כבר ב"The boxer", שהגיע מייד בתחילת המופע, היה ברור לכולם שאתה לא מאבד משהו שהיה לך בגיל צעיר. הבריזה הנעימה והלא אופיינית לחודש יוני במחוזותינו סימנה אף היא שמדובר בערב שהצופים ייקחו איתם הביתה למזכרת.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

הוא עלה עם כיפה והקריא לנו קטעים מהביוגרפיה שהוא כותב בימים אלו, ולעיתים העסק הפך קצת טרחני. אחר כך הוא בירך לשלום בעברית כשלצידו שני נגנים. גרפונקל אולי לא אוהב לדבר הרבה על שותפו לשעבר פול סיימון, אבל את הלהיטים של הצמד הוא סיפק באהבה גדולה, שספק אם השותף שלו לשעבר היה שמח לבצע בכזאת התלהבות אל מול הקהל הישראלי. "למוסיקאים הזמן הוא חסר משמעות, אבל לגב שלי לא". בהמשך הוא העלה את בנו בעל הקול הקטיפתי וביקש להדגיש שלא מדובר "בנפוטיזם".

רבים מהצופים אמש היו צעירים ויפים יותר כשגרפונקל ביקר כאן אי אז בשנות השמונים של המאה הקודמת. עם זאת, היה שם גם קהל צעיר שבכלל לא נולד כשהצמד פוצץ את הסנטרל פארק וכשהקשבת לשיחות שלהם, הם דיברו בעיקר על התקליטים של אבא ואמא שמילאו את החלל אי אז בתקופה שאנשים עוד שמעו תקליטים. רגע לפני הסוף הקהל סיפק שירה בציבור אחרונה בשיר "גשר על מים סוערים" האלמותי ונפרד מענק שספק אם נראה שוב בביקור אצלנו. זו היתה פרידה כנה בין אמן לקהל ומרגשת למדי.

אז אם לא תהיינה הפתעות מיוחדות, זו היתה הופעת האיצטדיונים הגדולה האחרונה בקיץ הקרוב בישראל. מתישהו בתקופת החגים יגיעו לכאן בון ג'ובי, ועד אז נצטרך להסתפק ביבול המקומי, לא שאנחנו מתלוננים, אבל אנחנו מודים שהתרגלנו בשנים האחרונות להיות חלק ממפת ההופעות העולמית. ואילו עכשיו יש תחושה שחזרנו שנים אחורה, לימים שסיימון וגרפונקל היו באמת הדבר הכי רלוונטי.