פשר החלומות

אחת התהיות העולות מקריאה בספרו של יוסף בר יוסף "מי מפחד מחלומות" היא מדוע קוראים כה מעטים מכירים את יצירתו. יכולות להיות לכך מגוון סיבות: העובדה שבר יוסף פירסם רק שני רומנים; היותו מוכר בעיקר בקרב צרכני התיאטרון, שם כתב והעלה מחזות רבים ואף זכה בפרס ישראל; ואולי גם נושאו של הספר, שנדמה מקריאה שטחית בגב כריכתו כמיחזור שחוק של סיפור אהבה משולש הכולל בגידות, שקרים ורגשות מבוזבזים, ויכול בקלות להיבלע בין ערימות הספרים היוצאים מדי שבוע ונהנים מיחסי ציבור אגרסיביים יותר או נושאים שמות מחברים מוכרים יותר.

כל זה אינו גורע מהעובדה שמדובר ברומן שראוי שיכירוהו רבים, על תחושת המינוריות שמספקים נושאיו ועל הבחירה האמיצה לעסוק בתחום המסופר והנכתב ביותר בעולם, ורק בו - אהבה.

עלילת "מי מפחד מחלומות" אינה ממוקמת בזמן מוגדר. הדמויות נעות במרחב תל-אביבי מובחן (הרחובות אלנבי ונחלת בנימין) אך גם כללי למדי. לעיתים הן נדמות כמעין דמויות ארכיטיפיות, נטולות זמן ומקום, מיואשות באהבתן ומאוהבות בייאושן. כך דמותו של יואל, הפורצת בבכי לראשונה זה זמן רב: "הוא לא זכר מתי בכה ככה. היה אפילו משהו נעים, כמעט מתוק, בבכי המר הזה. מדי פעם הפסיק, ושוב בכה מחדש, אולי מפני שחבל לוותר על משהו יקר כל כך".

יואל, אופטומטריסט שיורש את חנות האופטיקה הישנה של אביו וחולם על עשיית סרטים, הוא אחד משלוש הדמויות המרכזיות ברומן. לאחר שהוא מסתבך בחובות עקב השקעה בסרט כושל, והמלווה בריבית אינו מסכים לדחות את מועד התשלום, נחלץ לעזרתו מאיר, תלמידו לשעבר, שמציע לו שותפות על מנת שלא יאבד את החנות.

מלבד משיכתו החולנית אל חייו של יואל, נתקף מאיר משיכה לא מוסברת לצילה, אהובתו לשעבר של יואל שניסתה להתאבד. הוא גומר אומר בליבו למצוא אותה, ובהמשך הספר הם אכן נפגשים ומתחתנים.

דמויותיו של בר יוסף הן דמויות משתוקקות, כמהות לגעת בדבר שהן משוכנעות שהוא המפתח לאושרן, איך אינן יודעות לזקק את אותה הערגה ליצירת משהו טוב, אלא רק לרע ולהרסני. יופיו של הרומן טמון בשפתו הנפלאה של מחברו, שניחנת בדחיסות תיאורית מדויקת אשר יוצקת עומק ומחשבה גם באחרון הפרטים הטריוויאליים. תיאורו הפנטסטי-ארוטי של יואל בשעת אכילתו מקציצותיה של אמו מעורר את כל חושיו של הקורא וחושף בפסקה אחת את אופיו של הגיבור, על יחסיו עם אמו ועל תשוקותיו המעוכבות: "הוא קירב אותה אל פיו, הכפתור של אפו כבר התלחלח והיה חם, הוא פישק את שפתיו, פער את פיו, דחף ונשך, וזה נפתח, היא נפתחה, הקציצה, אוי, איך שהיא נפתחה! משהו פראי גאה בו, בכל שיניו ובכל לשונו ובכל פיו ובכל לועו נשך ולעס ובלע. והעיקר - פניו של אמו זרחו. באהבה הביט בה. אמא שלו, מה שקורה בינה לבין הקציצות שלה ובינו. סוד היה שם, פלא".

אותו תיאור, שהוא קסום ובהמי בכפיפה אחת, מזכיר את תיאורן של הדמויות האוהבות - הקורא מוקסם ונגעל מהן בו בזמן. צילה, שאוהבת את מאיר ואת יואל באותו הזמן; יואל, שמעולם לא התגבר על פרידתו מצילה; מאיר, שמתעב את עצמו ומפצה על כך בחיים של התרפסות לפני האחר - המצבים הללו יכלו בקלות להתאגד בבנאליה לרב-מכר שמשווק לנו את אותן תחושות מוכרות. אבל בר יוסף מצליח להיחלץ מהמלכודות. איך אומרת צילה, שמתפרנסת מאמנות קליעת חבלים בעודה חושבת על עבודתה? "איך מחומר אפור כמו חבלים תעשה משהו, שיהיה מלא צבע למרות האפור שלו, דווקא בגלל האפור שלו".

מי מפחד מחלומות / יוסף בר יוסף; כנרת זמורה-ביתן, 223 עמ'