פינאלה מהסרטים

"שאף אחד לא יעז להגיד שאין לנו ארץ נהדרת", חתם נתניהו את העונה ה־12 של "ארץ נהדרת", סיגר תקוע בפיו ואייל קיציס מעיף לעברו (עוד) מבטים מיואשים. "ארץ" נהנתה מתקופת הבחירות - שסיפקה לה שפע של חומרים והביאה לעולם את הגולדן בוי אורן חזן ואת היועצים הפוליטיים הכושלים, מאיר בז'רנו ודורון סתיו - ונזכרה שתפקידיה של תוכנית סאטירה הם לחבוט בשלטון, לעורר מחשבה ודיון, ובמקרים מסוימים לזעזע ולגרום לשינוי. רוב חייה הקפידה "ארץ" לדלג בין הסעיפים. כמי שרואה את עצמה כתוכנית בידור הפונה לקהל הרחב, היא מעדיפה לבדר ולשעשע. ביבי מנהל חממת סטארט־אפ סודית, מירי רגב מתדרכת בצרחות את שחקני קליבלנד ומשתתפי "האח הגדול VIP" מביכים את עצמם לדעת? מצוין. כל המשפחה יכולה לצפות, כל אחד יבין לפחות בדיחה אחת, והתוצאה תהיה משהו חביב, חמקמק ובינוני להפליא. אלא ש"ארץ" יכולה כשהיא רוצה, ואמש היא רצתה מאוד.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

תוכנית סיום העונה חתמה עונה טובה יחסית, שהתאפיינה בקאסט חזק ומגוון. לצוות הקומיקאים הקבוע חזר אסי כהן, הבאנקר של העונה (דבורה מדוכן האוכל), והצטרף אודי כגן (תגלית העונה). סיפור המסגרת של התוכנית - אירוח קיציס בחממת הסטארט־אפ הסודית של נתניהו - איפשר ליוצרים לדחוס פנימה את כל החומרים שנאגרו מאז הבחירות. כך שולבו בתוכנית מפת החרם העולמי עם אפליקציית "אפרט־הייד" (מבית היוצר של חזן), "צדיקיפדיה - האנציקלופדיה הכי צודקת בעולם", פיתוח של שר החינוך בנט, ושעון ה"ביבי ווטש". אירועי השבועות האחרונים הפכו את תוכנית הסיום למופע עשיר בהתייחסויות אקטואליות. ממשחק פיפ"א 2016, דרך המכנסיים הקצרים שלבש בנט ("אני בן, לי מותר") ועד התדרוך של שרת הספורט רגב ("אתם משחקים כמו אשכנזים ואתם מייצגים את החוף המזרחי! אני רוצה לראות נשמה!"), עברה "ארץ" לעקיצות פוליטיות.

בתוכנית הסיום כיוונה "ארץ" היישר לראשו של כחלון ("הבאתי אפילו מגרסה שאני אוכל לגרוס את ההבטחות שלי מלפני הבחירות"), עברה דרך חזן, בנט, והרצוג - וכמובן לא חסכה שבטה מנתניהו ("העולם לא יכול בלעדינו"). כמו בכל עונה, חיקויי הפוליטיקאים שירתו היטב את שני הצדדים. חזן התיישב על משבצת איש ציבור שהפך מאנונימי למדי לכוכב־על הרבה בזכות החיקוי של כגן. מי שבאמת צריך להיות עצוב הוא מי שלא זכה לחבטות (יאיר לפיד, פון הום).

מהצד השני, כוכבי "האח הגדול VIP" צריכים להתקשר ולברך את הקומיקאים שעשו עבודה הרבה יותר טובה בלשווק אותם, מאשר הם עשו לביתם. איציק זוהר, נטלי עטיה ונירו לוי החדים והמדויקים הם הקצפת של העונה, מבדרים ומעניינים הרבה יותר מהמקור. אם "האח" היתה הקצפת, סידרת מערכוני הקניון היתה הדובדבן. הרומן שנרקם בין סלמה הרוקחת הערבייה לבין דבורה בעל דוכן האוכל העביר שיעור מאלף על דו־קיום שברירי ביותר. אלף מורים לאזרחות לא יוכלו לסכם את החומר כמו סצנת המפגש עם ההורים שערך דבורה לחברתו בפינאלה. הפרידה מהיועצים הפוליטיים היתה מייגעת ולטעמי, אחת מנקודות החולשה של העונה הנוכחית.

מי שלא יישכח במהרה הוא יצחק קרסנטי (יובל סמו), שהתכונן להלווייתו. "הלוויה של הלייף", הבטיח הקשיש, ובשל העלויות בירר בקרב מכרים, "אולי מישהו רוצה שאני אכנס איתו שותף בקבר?" מחאת קשישים היא סאטירה נשכנית, חיונית כמו אוויר לנשימה. היא היתה אות סיום מצוין שהזכיר שבסוף, ועם כל הביקורת, מזל שיש בסביבה את "ארץ נהדרת".