כשיוצר הטלוויזיה צ'אק לורי הצליח לרתום לסיטקום החדש שלו את אליסון ג'ני ("הבית הלבן") ואנה פאריס ("מת לצעוק") - כבר היה אפשר להמר שעוד להיט מתקרב. העונה הראשונה של "ממי", קומדיה על אימהות לא מתפקדות, הצליחה למשוך את תשומת הלב. אחרי שקטפו כמה פסלונים, חזרו ג'ני ופאריס לעונה שנייה, שבה הן ממשיכות לנפץ מוסכמות ולשבור את המבנה המסורתי של הסיטקום האמריקני. קומדיה טלוויזיונית בת 20 דקות שלא מסתיימת בסגירת כל הקצוות ובאנחות רווחה? כישלון צורב של אחת הגיבורות להשיג את מבוקשה? לא ייתכן. אבל דווקא כן. אצל לורי, הכאב הכי גדול מעלה בו בזמן חיוך, צחוק ודמעה. "ממי" היא קומדיה על היחסים הכי קשים ומורכבים בעולם, יחסי אם ובת, וככזו היא לא יכולה להרשות לעצמה להיות מטופשת ונבובה לגמרי. והיא באמת לא.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
עוד לפני שבירת הקונבנציות הטלוויזיוניות, "ממי" מאותתת שהיא לא עוד מאותו הדבר. סיטקום לכל המשפחה? הממ... תלוי אם אתם מוכנים לחשוף את הילדים שלכם לעולם של התמכרויות לאלכוהול, לסמים ולהימורים, להריון לא רצוי של בת עשרה, לשוד מזוין ולגירוש מהבית. כל אלו, חומרים שיכולים למלא עונה בכל אופרת סבון, עולים בפרק הבכורה של העונה החדשה. במרכזה של "ממי" סיפור התמודדותן של כריסטי (פאריס) ובוני (ג'ני), שתי ג'אנקיות לשעבר, עם החיים שאחרי הגמילה. לכריסטי שני ילדים משלה - ובהם בת העשרה שנכנסה להריון ומסרה את התינוקת שלה לאימוץ - וארבעת בני המשפחה מנסים לשרוד את המציאות הכלכלית הדורסנית שאמריקה מעניקה לכל החולמים על חירות ורדיפה אחרי האושר.
"ממי" היא סיטקום עם נשמה, המספר על הקושי להיות חלק מחברה המצויה במירוץ אכזרי. דרך שתי הגיבורות המשעשעות שלו, יוצק לורי סיפור כאוב על נשים שרוצות להתפרנס ולצמוח בתנאים בלתי אפשריים. לא כל הבדיחות והפאנצ'ים ב"ממי" קורעים מצחוק, אבל הסאב־טקסט קורע את הלב. בפרק הבכורה, למשל, ניסתה כריסטי להשיג כסף לשכר דירה. היא התחילה עם כמה מאות בודדות של דולרים, הצליחה לגייס הלוואות, הימרה על הסכום שצברה, ונשדדה ברחוב רגע לפני שהגיע הרגע לשלם לבעל הדירה. בסוף הפרק מוצאת עצמה המשפחה על רכושה הדל מצטופפת בחדר אחד במלונית עלובה. איפה ההאפי אנד המובטח? מה קרה לך, אמריקה?
כריסטי ובוני מצטרפות לשורה של גיבורות בעלות נטייה להרס עצמי הממלאות את המסך בשנים האחרונות ("האחות ג'קי"). כמו אחיותיהן להתמכרויות ולסבל, גם השתיים רחוקות מלהיות מושלמות. המודל שהן מציגות מצליח להיות מרשים ומרגש, ובד בבד מעציב ומעורר חמלה. פאריס וג'ני הן שחקניות משובחות. הכימיה ביניהן עובדת, ושיתוף הפעולה ביניהן גורם למסך להתמלא בחום אנושי. זה לא מובן מאליו כשמדובר בסיטקום.
בסופו של דבר, באמריקה כמו באמריקה, יש תקווה. המסרים שמבקש לורי להעביר דרך הגיבורות שברא הם החומרים שאמריקה אוהבת להסניף. גם כשהן בשפל הכי גדול, כריסטי ובוני נותרות אופטימיות ומלאות אמונה בכוחן. הן מלמדות שיעור חשוב על כוחה של משפחה אוהבת ומלוכדת לשרוד את כל הצרות בעולם. שנאמר, תמשיכו לרדוף אחרי האושר, והעושר מייד יצטרף. אמריקה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו