אביב חדש מפציע

נפתח בשורה התחתונה. לאביב גדג' יש אלבום בכורה מדהים, מטלטל, קורע לב. אבל כדי להבין את גודל הציפייה לקראת האלבום הזה חייבים לספר על הלהקה שהוא הוביל במשך כמעט 15 שנה, "אלג'יר", ובמיוחד על אלבומה השני, "מנועים קדימה", שיצא ב-2004.

גדג', אחיו הצעיר של שלום גד (מלהקת "פונץ'"), גדל במושב דתי של עולים מאלג'יר בשם תלמי אליהו, שנמצא קצת אחרי סוף העולם, אי שם בנגב בין אופקים לרצועת עזה. בתיכון הוא שר וניגן בפסנתר, ולקראת סיום הלימודים, ב-1992, הקים עם חבריו למושב, גבריאל בלחסן בגיטרות ודביר לביא בתופים, את להקת "אלג'יר". האח שלום עזר בנגינת בס והקליט ללהקה קסטה שהביאה אותם ב-1995 להופעות ראשונות בתל אביב. באחת ההופעות נכח חיים שמש, מפיק ומגלה הכישרונות של "הד ארצי", שהחתים את הלהקה על חוזה לשלושה אלבומים.

ניסיון התאבדות

כמעט שנתיים של עבודה בהפקתו המוסיקלית של אסף שריג ("איפה הילד") הביאו ליצירת אלבום הבכורה של "אלג'יר" - "נאמנות ותשוקה", שיצא בסוף 1995. היה באלבום שיר אחד, "שלי", שהושמע קצת ברדיו, אך בעיקר היה זה אוסף של יצירות רוק מורכבות שהצהירו בגדול "לא מעניין אותנו להצליח, חשוב לנו לעשות את העניין שלנו".

ואכן, עם תקליט שדרים ראשון בשם "צרפת" ושיר נוסף, "קח את הזעם", שנמשכו כל אחד מהם יותר משבע דקות, ועם שיר הנושא "נאמנות ותשוקה" שהגיע לכמעט עשר דקות, "אלג'יר" כמעט ולא הושמעו ברדיו. הם לא הצליחו מסחרית, אך בהחלט עשו מה שבא להם: שילוב מקורי של רוק עם השפעות מזרחיות ודתיות, שביטאו הרבה מאוד כאב, זעם ותשוקה. השמועות סיפרו שרק 600 עותקים של האלבום הודפסו בזמן אמת וכמעט לא נמכרו, אך במשך השנים הפכו לפריטי אספנות מבוקשים.

השנים שאחרי אלבום הבכורה היו מאוד לא פשוטות לחברי הלהקה, שהמשיכו ליצור ובעיקר ניסו לשרוד. גבריאל בלחסן הוציא ב-1999 אלבום בשם "רכבות" שבו תיאר בין היתר את אשפוזו במוסד לחולי נפש. ב-2002 הוא הוציא אלבום שני, "השנים היפות של גבריאל", שבו המשיך לחפש את דרכו בחיים.

בלחסן וגדג' למדו תקופה קצרה בישיבה בירושלים, עברו לתל אביב, ושם חוו תקופה של משבר נפשי שכללה ניסיון התאבדות בקפיצה מגשר מעל נתיבי איילון (גדג') ואשפוז בבית החולים לחולי נפש אברבנאל (שניהם).

בתוך כך, בשנים 2003-1998 נוצרו והוקלטו שירים שהפכו את התחושות הכואבות של התקופה לאלבום המופת של הלהקה, "מנועים קדימה", שכלל בעיקר שירים שאביב גדג' כתב והלחין, ביניהם "האדמה תיפתח", "דם על הים", "דבר אלי", "קיטש", "הביאו את הנגנים", "מנועים קדימה" ועוד.

בלחסן השתתף ביצירת חלק מהשירים, בהם "מתנה" ו"בתוך הצינורות", ושניהם ביחד הפכו חומרים מהחיים כמו דיכאון, חרדות, הזיות, אלימות, אונס, סקס, אהבה וחיפוש משמעות לרצף מהפנט של שירי נשמה מלאי עוצמה, שילוב קסום של רוק גיטרות ומוסיקה מזרחית, אקסטזה דתית עם רית'ם אנד בלוז חילוני - אחד האלבומים הישראלים המושלמים של המאה ה-21.

"מנועים קדימה" יצא באמצע 2004 בחברת התקליטים העצמאית של מועדון הבארבי בתל אביב. שאול מזרחי, מנהל המועדון, הפך לספונסר העיקרי של הלהקה ותמך בה בכל כובד משקלו, עד שהביא את האלבום לכדי סיום ולהפצה ב"הד ארצי". לקראת צאת האלבום גם חזרה הלהקה להופעות, ללא בלחסן (שבריאותו הנפשית מנעה ממנו לעלות על הבמה).

"מנועים קדימה" התקבל בהתלהבות רבה מצד מבקרי המוסיקה והפך להצלחה גדולה (יחסית) בקרב הקהל, בעיקר בזכות הופעות הלהקה הרבות, שאליהן הצטרפו מדי פעם בלחסן וגם אורחים כמו ברי סחרוף ושלום גד. הופעה מיוחדת של "אלג'יר" התקיימה בקיבוץ משמרות במופע לזכרו של מאיר אריאל ב-2004, שבו שרה הלהקה גרסה פנטסטית לשיר "מודה אני".

המסע לבד

ההתמודדות עם ההצלחה (ומכירות של יותר מ-10,000 עותקים של "מנועים קדימה") היתה כנראה לא פשוטה לחברים, ובאמצע 2005 הודיעה הלהקה כי היא לוקחת פסק זמן. גדג' חזר לכתוב שירים לקראת האלבום הבא. בתחילת 2006 הודיעה "אלג'יר" על פירוק סופי. גדג' יצא שוב למסע חיפוש ונסע לתקופה ארוכה של התבודדות בסיני. כשחזר לתל אביב עבד כפועל במה בתיאטרון הקאמרי והחל ליצור את השירים לאלבום הסולו שלו.

ביולי 2007 החלו נחשפים השירים החדשים בהופעות של גדג', ובמהלך 2008 הוא הקליט את אלבומו החדש. התוצאה מדהימה. האלבום "תפילה ליחיד" לוקח את הכוח הפנימי והתחושה המיסטית של "אלג'יר" וממשיך אותם בשירים החדשים שכתב גדג', וזה, קשה להאמין, נשמע עוד יותר טוב ועוד יותר חזק. מרגש עד דמעות. הסינגל הראשון שיצא מתוכו, "עיר בלי זיכרון", הוא רק ההתחלה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו