ניפגש אחרי החגים

אחרי פחות משלושת חודשי מושב הקיץ, שבהם עבדו בסך הכל 54 ימים, וכשישה חודשים אחרי שהושבעו כח"כים - וכבר יוצאים נבחרי ישראל לחופשת קיץ ארוכה, עד 12 באוקטובר. רק בעוד חודשיים וחצי, לאחר שמחת תורה, ייפתח מושב החורף.

באופן מעשי, חופשתם של הח"כים תידחה בכמה ימים: היום ומחר תתכנס הכנסת לישיבות פגרה מיוחדות כדי להשלים את חקיקת "חוק מופז" ואת הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל. יש משהו סמלי בסיום המושב בישיבות אלו: העיכוב באישור שני החוקים הללו מהווה ללא ספק הישג לאופוזיציה בראשות קדימה, שעשתה לקואליציה חיים קשים מאוד.

ליכוד באופוזיציה

למרות ההבדלים הניכרים מבחינה פוליטית בין סיעות האופוזיציה, שכוללת אנשי ימין קיצוניים כמו ד"ר מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי) ואנשי שמאל קיצוניים כח"כ ג'מאל זחאלקה (בל"ד), היא הצליחה להתלכד למאבק נגד הממשלה ורשמה לזכותה כמה הישגים נאים.

"המוח" מאחורי פעילותה הנמרצת היה יו"ר מרצ, ח"כ חיים (ג'ומס) אורון. האיש שיו"ר הכנסת ראובן ריבלין רואה בו את "המצפן" של הכנסת, קישר בין ראשי קדימה (ציפי לבני ודליה איציק) לבין ריבלין. בשבוע שעבר הצליח אורון לשנות מקצה לקצה את מתכונת הדיון על "חוק מופז" בקריאה שנייה ושלישית, כששיכנע את ריבלין להקצות 45 שעות לדיון זה.

הצלחתה של האופוזיציה נבעה במידה רבה גם מחולשת יו"ר הקואליציה, ח"כ זאב אלקין. אלקין, שנבחר לכנסת הקודמת בשורות קדימה ו"ערק" לליכוד, התקשה להנהיג למרות שעומדים לרשותו 74 ח"כים.

הקשיים שלו נבעו גם מכך שמרבית הח"כים של הליכוד וישראל ביתנו בכנסת הם ח"כים חדשים נעדרי כל ניסיון פרלמנטרי, ואילו הח"כים הוותיקים של מפלגת העבודה לא שיתפו איתו פעולה. ארבעה מהם נמנים עם קבוצת "המורדים" (אופיר פינס, איתן כבל, עמיר פרץ ויולי תמיר) והשניים האחרים - יו"ר הסיעה ח"כ דניאל בן-סימון וח"כ שלי יחימוביץ' - נודעו כבלתי צפויים בהצבעותיהם.

ממשלה בלי נחת

ראש הממשלה בנימין נתניהו לא רווה הרבה נחת מהכנסת. האופוזיציה בראשות לבני אמנם לא איימה בצורה ממשית על הנהגתו, אך תקפה אותו ואת מדיניותו בכל הזדמנות. משום כך העדיף נתניהו לשאת את הנאום המדיני החשוב ביותר שלו מאז נבחר באוניברסיטת בר-אילן - מהלך שעורר את זעמו של ריבלין, החרד למעמדה של הכנסת.

היה זה רק אחד ממוקדי החיכוך בין נתניהו לריבלין. יו"ר הכנסת עיכב במשך שבועות את הדיון ב"חוק מופז", דבר שהרתיח את נתניהו, ובנוסף הביע התנגדות נמרצת להצעה הממשלתית לאפשר לסגני שרים להיות חברים בוועדות הכנסת, וכך למעשה טירפד את היוזמה.

"לכנסת הנוכחית יש פוטנציאל טוב, ויש בה אנשים איכותיים", אמר ריבלין ל"ישראל היום". הוא סבור כי כיום הממשלה מתקשה יותר מבעבר להעביר בכנסת יוזמות חקיקה ממשלתיות, כי הח"כים בוחנים את הנושאים לעומק, כמו בנושא החוק הביומטרי, שאישורו הסופי נדחה ברגע האחרון בשל הביקורות בכנסת ומחוצה לה.

מבחינה פוליטית, אומר ריבלין, אנשי הליכוד בהווה ובעבר הם האנשים הדומיננטיים ביותר היום בכנסת. בראש שלוש המפלגות הגדולות (ליכוד, קדימה וישראל ביתנו) עומדים אנשים שהם או היו בעבר חברי ליכוד (נתניהו, לבני וליברמן). גם חלק הארי של חברי קדימה הם אנשי ליכוד לשעבר, כך שאין הבדלי השקפות מהותיים והוויכוחים לא תמיד ענייניים אלא גולשים מהר מאוד לניגוח אישי.

הבולטים והנרפים

חלק מהח"כים החדשים עדיין מתקשים להתבלט (כמו רוברט טיבייב מקדימה, חמד עמאר מישראל ביתנו וציון פיניאן מהליכוד), וספק אם מישהו בציבור מכיר את שמותיהם. גם השרים לשעבר מקדימה שאול מופז, אבי דיכטר, אלי אפללו, זאב בוים, גדעון עזרא ורוחמה אברהם-בלילא מתקשים להשתלב בעבודה פרלמנטרית. לעומתם ח"כ מאיר שטרית קפץ מיד למי הכנסת והוא שוחה בהם כדג בתפקידו כיו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה.

מקרב הח"כים החדשים ניתן כבר להצביע על כמה שיש להם פוטנציאל להצליח והם מפגינים חריצות רבה בכל תחומי הפעילות. ברשימה מכובדת זו ראויים להיכלל הח"כים אופיר אקוניס, מירי רגב, דני דנון וציפי חוטובלי (ליכוד), ד"ר רחל אדטו וזאב בילסקי (קדימה), אורי אורבך (הבית היהודי) וניצן הורוביץ (מרצ).

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו