"לנקמה אין יום ואין שעה"

על דוכן העדים במשפט הרצח של הנער רענן לוי, שהסתיים בהרשעתו של פרנסואה אבוטבול, היה אמור לעמוד גם אסי בן דוד, חברו הטוב של בן דודו של פרנסואה, אבי אבוטבול. אבל שלא כמו רעות רובין, שהגיעה להעיד מחופשת, בחרדה גלויה, ולאחר מכן נמלטה מהארץ בסיוע המשטרה בשל חשש לחייה, את בן דוד הפחד הכריע. "לנקמה אין יום ואין שעה. היא יכולה לבוא גם אחרי עשר שנים", הסביר לחוקרים בפשטות את מנגנון ההצלחה של משפחת הפשע: הפחדה.

בן דוד ישב במושב האחורי של הג'יפ שבו נהג אבי אבוטבול בליל הרצח. אבי אבוטבול זוכה מחמת הספק מעבירת הרצח, אולם הורשע בקשירת קשר לביצוע פשע. בן דוד הואשם בעבירה דומה. בן דוד יכול היה לצאת מהפרשה ללא כתב אישום: בניסיון להתחמק ממתן עדות הוא טען שזה יסבך אותו במשפטו שלו, ובתגובה הציעה התובעת, עו"ד טובה פרי, לוותר על כתב האישום נגדו. ואכן, בעקבות היוזמה זוכה בן דוד. ואולם, על דוכן העדים הוא סירב לדבר, וזה עלה לו במעצר על ביזיון ביהמ"ש.

בחקירתו סיפר בן דוד שלאחר הרצח הזהירו פרנסואה שלא ידבר. האיום פעל: בן דוד עשה הכל, ובסופו של דבר הצליח, כדי שלא להעיד בבית המשפט. פעמיים התייצב למסור עדות וסירב לחזור על דברים שאמר במשטרה. מסיבה זו הוכרז כ"עד עוין" ובית המשפט אימץ את עדויותיו במשטרה - שבהן תיאר את האירועים בליל הרצח.

"תמי קנתה חולצה"

פרנסואה ידע מדוע הוא משתיק את בן דוד, אף שהאחרון לא אמר בחקירתו כי ראה את מעשה הדקירה. בשיאה של החקירה פצח בן דוד במשל מפותל על אירועי ליל הרצח, כשהוא מנסה שלא להזכיר את שמו של פרנסואה.

"תמי", סיפר לחוקרים, "היא ג'ינג'ית". בליל הרצח, המשיך, "תמי קנתה חולצה ב-700 שקל". "תמי הג'ינג'ית" הוא שם קוד לפרנסואה, שמכונה ה"ג'ינג'י". "חולצה" הוא שם הקוד לנרצח, ו"חולצות" הם הנערים מראשון לציון, חברי הנרצח. "700 שקל" הוא שם קוד לסכין הרצח. בן דוד אף ציין ש"תמי" לקחה איתה "ארבע נשמות" - ארבעת נוסעי הג'יפ - ושהוא מפחד מאביה של "תמי" (צ'רלי אבוטבול) יותר מאשר מעונש מאסר.

בעדותו הסביר בן דוד שהדקירה בוצעה בחושך, ותיאר את "תמי" נכנסת "לחנות מצד ימין", כפי שבליל הרצח ירד פרנסואה מצד ימין של הג'יפ. הוא הודה שלא ראה את נעיצת הסכין בבטנו של הנער, וגם שלא ידע שיש ל"תמי" "700 שקלים" בכיס - כלומר, סכין. "לא האמנתי שהיא תקנה חולצה ב-700 שקלים", אמר והוסיף שהוא האמין ש"תמי" תסתפק ב"200 שקלים", כלומר - שפרנסואה יסתפק בהכאה. בהמשך עדותו במשטרה טען כי אם היה יודע איך יתפתח האירוע, "לא הייתי נותן לתמי לקנות את החולצה. היא לא תקנה לי חולצה של ילדים במחיר כזה!"

כשסיים את וידויו הבהיר לו החוקר שאין טעם בסיפורים, מכיוון שבסיום החקירה עומדים להגיש נגדו כתב אישום ומוטב לו להציל את עורו. בן דוד אישר שאכן לא מדובר בסתם משל, והסביר שתמי היא "בחורה עצבנית". משנשאל אם לאחר האירוע הפסיק להיפגש עימה ענה ש"אף פעם לא הסתובב איתה". בהמשך, כמו בהזדמנויות אחרות בחקירה, היו לבן דוד כמה פליטות פה מפלילות שלא הותירו ספק למי הוא מתכוון, כשהזכיר את השם פרנסואה.

לאחר שמסר את הווידוי סיפר בן דוד לחוקר שירדה לו אבן מהלב והשיב בחיוב לשאלה אם ירצה ללכת לקברו של המנוח ולקרוא פרק תהילים, "שיגרום לו לפוליש בלב". הוא הוסיף את מה שהיה נהיר לחוקרים: "אם זו לא היתה תמי היה לי הרבה יותר קל להגיד את האמת".

"מי יבטיח שלא אפגע-"

החוקר תומר שמש גם קיבל מבן דוד הסבר ברור לפחד העמוק שהוא חש. שמש רכש את אמונו של בן דוד לאחר שהציג בפניו את עדותה של רובין, והסכים לבקשתו לצאת מחדר החקירות. בן דוד סבר, בטעות, שמחוץ לחדר החקירות שיחותיו אינן מוקלטות.

"תומר", הסביר בן דוד לחוקר, "אתה לא טיפש. אתה יודע בדיוק למה אני מתנהג ככה בתיק ואני לא יכול לדבר. אני מוכן לקבל פטיש על הראש גם אם הוא שוקל חמישה קילוגרם, עשרה קילוגרם או אפילו 100 קילוגרם. גם אם אפצע אני אבריא ואחזור לחיים". עוד אמר שהוא מעדיף להיעדר מהבית "אפילו לכל החיים" מאשר שאמו תבקר אותו בבית הקברות. כאשר נשאל אם הוא מפחד ממשפחת אבוטבול הוא הינהן.

משהציע לו החוקר הגנה, ענה בן דוד: "נגיד שאני מקבל מהמשטרה תעודת ביטוח, ואתם מבטיחים שאני ב-100 אחוזים לא אפגע. מה יקרה אחרי עשר שנים? מי יבטיח שאני לא אפגע? והכי גרוע: מה יקרה אם להורים שלי תהיה פתאום 'תאונה'? לנקמה אין יום ואין שעה. היא יכולה להגיע אחרי עשר שנים".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו