שניהם מאותו הכפר

הרב העבריין יאשיהו פינטו עדיין בהלם. שהוא יישב שנה בכלא לבוש במדי אסיר כתומים כמו שאר הפושעים? שהוא יקום למסדר בוקר, יסדר לבד את התא, יקבל פקודות ולא יחלק אותן לנושאי כליו הרבים? שהוא ייאלץ להשבית את חגיגת הנהנתנות שלו בארץ ובעולם?

פינטו בהלם כי בשום סרט הוא לא ראה את עצמו מגיע למצב הזה. ישיבה מאחורי סורג ובריח היתה ונשארה בשבילו סיוט.

הרב בהלם כי קציני משטרה בכירים בדימוס ובשירות, שהפכו לחסידיו השוטים ועלו אליו לרגל, לא הצליחו לחלץ אותו מהבור; כי להקת המעודדים שלו בתקשורת, שחבריה סגדו לו בעליבות, לא סיפקה לו ביום פקודה חגורת הצלה; כי ברגע האמת לא הועילו הקשרים שרקם שנים עם פוליטיקאים ועם אנשי עסקים.

הוא בירך אותם, הצטלם בחברתם, בנה סביבו חומה חברתית וכלכלית בשיטת חבר מביא חבר - ובסוף החומה קרסה. החברים הכזיבו. פתאום הוא גילה ששלטון החוק בישראל בכל זאת חזק ממנו - שאת יואב סגלוביץ', משה לדור ועכשיו שי ניצן, לא ניתן לקנות. הם לא עומדים למכירה.

הרב בהלם כי אפילו שופט מחוזי כעודד מודריק, הנחשב מבית הלל, לא הלך שבי אחרי טענותיו והסבריו מדוע צריך להקל בעונשו. כבודו הבין עם מי יש לו הכבוד, הסביר למאחז העיניים מדוע מקומו במעשיהו או בכלא רמלה; היטיב לתאר את הפושע: חוטא ומחטיא, מושחת ומשחית.

איש רע שמעשיו הרעים מאיינים את מעשיו הטובים;  נוכל "שניסה לתקוע טריז במערכת האכיפה"; שיכור כוח שאיבד עם הזמן את הבלמים. 

קראתי את גזר הדין ואת הערות השופט בדיונים השונים ונזכרתי במכתב שנשלח אלי לפני חודש וחצי בהוראת הרב. האחרון ביקש מפרקליטיו לאיים עלי בתביעת דיבה, בין השאר בטענה שהוא לא התחמק מבדיקה בידי רופאים ישראלים, כפי שכתבתי. להפך - הוא ביקש מבית המשפט למנות רופא ישראלי שיבדוק אותו.

מה עוד הרגיז את הרב? קטע שבו כתבתי כי הרב מתעתע בכולם, לרבות בשופט ובפרקליטות. מדובר ב"פרסום שקרי וכוזב", טענו פרקליטי הרב, מדובר "בפרסום חסר שחר". 

כלומר, חלמתי חלום.

טוב, לא חלמתי חלום אלא תיארתי התנהגות של מי שהשופט מודריק כתב עליו בין השאר: "התנהלותו מאז הזימון הראשון להקראה ועד הנה מעוררת הרבה תמיהות. הבקשות החוזרות ונשנות לדחות את מועד ההקראה של כתב האישום מבוססות על מצבו הרפואי ונסמכות על חוות דעת של רופאים בארה"ב".

העובדה הזאת, כמו כמה אחרות, לא הפריעה לרב לשלוח אלי את המכתב ולדרוש פרסום תיקון והתנצלות. הוא קצב לי שבעה ימים לעשות זאת כאילו אינו מכיר את משפט הנצח: רק טיפש מוחלט או צדיק מוחלט, מגישים תביעת דיבה.

האיום התפוגג בינתיים כי הרב פינטו אינו טיפש גמור, אבל ניסיונו להשתיק ביקורת לגיטימית בדרך הזאת - מלמד על אופיו.

האיש מתנהג ביהירות ובחוצפה שלא תיאמן: הוא מזכיר את עו"ד רונאל פישר ופישר מזכיר אותו. הראשון ראוי לכינוי "פינטו החילוני", השני ראוי לכינוי "פישר החרדי". שניהם, מיותר לומר, מתנהגים כאנשים מעוותים חסרי מעצורים.

 

אותה מכונת פשע 

ואכן יש מי שמוצאים קווי דמיון בין השניים, יש מי שרואים בהם מכונות פשע שיוצרו באותו מפעל ועל אותו פס ייצור: שניהם נהנתנים, שניהם רודפי בצע כסף, שניהם מסוגלים במתק שפתיים להפיל ברשתם עיתונאים, פוליטיקאים, קציני משטרה ואחרים. צריך להכיר כמה מהיצירות האלה כדי להבין כמה קל לקחת אותן בשבי.

הרב עשה זאת בלחשיו, כמי שתמיד ממתיק סוד באוזני אורחיו והופך אותם עם הזמן לקורבנותיו; פישר עשה זאת בעזרת גמגומו המפורסם. הגמגום הפך אצלו מחיסרון ליתרון גדול. שיבוצו בתוכניות טלוויזיה, אף שבברנז'ה העיתונאית ידעו היטב מי באמת הברנש, רק הועיל לו. רבים וגם טובים, לתדהמתי, נמנו עם חבריו.  

עוד קווי דמיון: שני אנשי הפשע האלה חרשו עולם, התעשרו בגיל צעיר יחסית, הבליטו את עושרם. הם דיברו על הקשרים שיש להם במקומות הנכונים; הם הוכיחו שכמה קודקודים חשובים מונחים בכיסם. 

מי שיש לו ראש על הכתפיים, זיהה את הסכנה והתרחק מהם. מי שלא, נפל ברשתם, הפך שבוי ומצא את עצמו בחזקת "שפוט". 

לפחות שופט אחד באזור ת"א לא ישן באחרונה טוב בלילה: הוא היה בקשרים חברתיים עם פישר, שמו עלה בחקירה, התעורר אצלו חשש שעלולים להזמין אותו לתשאול סודי. זה לא קרה כי אין ראיה לכאורה הקושרת אותו עם מעשים אסורים לטובת פישר. אבל את הלקח, צריך לקוות, הוא למד.

השורה התחתונה: רשימת הקורבנות של השניים - הנסחטים או מי שעלולים להיסחט - ארוכה. פינטו ופישר ייצרו בחצר הכאילו חברתית שלהם מאזן אימה, הקיפו את עצמם בחיילים, פעלו על פי הקוד העברייני הידוע: אתה עוזר לי, אני עוזר לך. אנחנו תלויים זה בזה.

למי שהתנדנד הם הציעו כסף. הרבה כסף. בנושא הזה הרב פינטו היה נדיב יותר: הוא פתח בקלות את הארנק. הוא היה מוכן להשקיע סכומים נכבדים באנשים שחפץ ביקרם.

 היו שתי רות דוד בפרקליטות. אחת חדה, הגונה ומקצועית; שנייה - פרקליטה שמרחה תיקים עם ראיות // צילום: דודי ועקנין

רות א' מול רות ב' 

אני מכיר שתי עו"ד רות דוד בפרקליטות מחוז ת"א: אחת שעבדה על פי שיקולים מקצועיים - קרי, קיבלה החלטות באופן ענייני, הגישה כתבי אישום חמורים, הובילה להרשעות חשובות, סגרה תיקים משום שלא היו באמת ראיות מספיקות; השנייה - זו שמרחה תיקים, שקיבלה החלטות תמוהות, שחילצה חשודים בתיקים עמוסי ראיות בטענות מביכות.

אני מכיר את עו"ד דוד שניהלה כהלכה את התיק נגד השר יעקב נאמן תוך עמידה בלחצים בלתי נסבלים של יקיריו בתקשורת (נאמן זוכה חרף העובדה שהעובדות החמורות הוכחו); את תיק הפסיכולוג אלי פלח (הורשע ונידון לארבע שנות מאסר); את תיק שר האוצר לשעבר, אברהם הירשזון (הורשע ונידון לחמש שנות מאסר) ותיקים רגישים אחרים.

אבל אני מכיר גם את עו"ד דוד שניצלה את כוחה למריחת תיק עמוס בראיות מפלילות נגד איש תקשורת שנחשד בגניבת כסף רב; שחיפשה מתחת לאדמה סיבות לא להעמיד לדין רופא מפורסם, אף שהראיות בתיק זעקו לשמיים; שהתאמצה לקבור את תיק מעשי המירמה והזיוף של ראש עיריית רמת השרון, יצחק רוכברגר, ועוד ועוד.

והכרתי את רות דוד שנכבשה בקסמו של עו"ד רונאל פישר עוד בהיותה פרקליטת מחוז והצטרפה למשרדו אחרי פרישתה. היא לא ידעה מי הבחור? היא לא שמעה על מעלליו ב"מעריב"?  

היא ידעה. היא שמעה. הכתובת היתה כבר אז על הקיר: רק עיוור לא ראה אותה.

וסרמן. כינס השבוע את מזכירי הסניפים בארגון כדי להכחיש את הפרסום כאן // צילום: מישל דוט קום

"רק" 3.4 מיליון שקלים

בשבוע שעבר תיארתי כאן, בעזרת עמיתיי עוזי דיין ומיכל שבת, קטעים ממערכת היחסים המקולקלת, שלא לומר המושחתת לכאורה, שנרקמה במשך שנים בין יוסף וסרמן לעו"ד פישר. 

בכובע אחד העניק פישר מאז 2006 שירותים משפטיים פרטיים לווסרמן בסכומים נמוכים ביותר; בכובע שני, במקביל, הוא העניק שירותים 

משפטיים, אמיתיים ומדומים, להסתדרות המורים בסכומים נכבדים ביותר.

מי עמד מאחורי העסקת עו"ד פישר בארגון? יוסף וסרמן שעל פיו יישק דבר. הוא המחליט, הוא הקובע, הוא האיש שמעביר החלטות ב"הנהלה המצומצמת". אבל בל נקדים מאוחר למוקדם. 

הפרסום גרם לכמה קוראים למסור מידע נוסף על פרשיות וסרמן, אבל גם לשיחת טלפון עם אדם שהיה מקורב למשרדו של עו"ד פישר. 

וכך אמר אותו גורם יודע סוד: "קראתי מה שכתבתם, הסיפור נכון, החיבור בין וסרמן לפישר נראה רע מאוד, אבל בנושא אחד טעיתם: סכום הכסף שעו"ד פישר אמור היה לקבל מ"מסד אחזקות", חברת הבת של הסתדרות המורים, היה "רק" 3.4 מיליוני שקלים ולא 7.2 מיליון, כפי שפירסמתם. כן, גם הסכום הזה הוא בלתי נתפס".

האיש פירט: "בינואר 2014 התבקש פישר לייצג את הסתדרות המורים, יחד עם אחרים, במו"מ מול עיריית הוד השרון כדי להוריד את גובה מס ההשבחה על קרקעות שבבעלות "מסד אחזקות". על פי ההסכם עם וסרמן, אמור היה משרדו של פישר לקבל 20 אחוזים מהסכום שייחסך, וכאשר הורד הסכום מ־34 מיליון ל־17 מיליון, אמור היה פישר לקבל 3.4 מיליוני שקלים".

- ואז מה קרה?

"לרוע מזלו של פישר, הוא נעצר לראשונה ביולי 2014 והמעצר הזה הקרין על מערכת היחסים שלו עם הארגון. עו"ד אתי מימרן מהסתדרות המורים הבינה שמההסכם איתו פורצת צחנה, שוחחה עם פרקליטים חיצוניים על שכר הטרחה המטורף והגיעה למסקנה ברורה: אין סיבה לשלם את הסכום הזה, במיוחד לא כשהיא עשתה חלק משמעותי מהעבודה. מימרן גרמה לכך שהחשוד פישר יסכים באוקטובר 2014 להסתפק ב־100 אלף דולרים".

בדקנו את דברי אותו אדם והוא צדק. נפלה טעות בסכום. מעבר לכך - הסיפור אותו סיפור. 

 

340 אלף במתנה

תגובתו של וסרמן הובאה כאן בשבוע שעבר: לא ידוע לו על הבטחה לתשלום 7.2 מיליון, כתב, ו"ממילא לא שולם לו הסכום הזה". 

מה כן הוא הבטיח אישית לפישר? זאת לא גילה וסרמן מסיבות מובנות. עם זאת, אישר שפישר העניק לו באופן פרטי שירותים משפטיים מאז 2006 ועד 2014 (בשני תיקים פליליים) והוא, וסרמן, שילם לו תמורתם עשרות אלפי שקלים. "הקבלות בכיסי", ציין ובחר לא להוסיף דבר בנושא.

אם הכל בסדר, מבחינתו; אם אין פסול בכך שהוא מארגן עבודות בכספי המורים לפרקליט הפרטי שלו וקובע את גובה שכרו - מדוע הזעיק אליו השבוע את מזכירי הסניפים לפגישת התייעצות? מדוע כבר ביום שישי מיהר לאיים בהגשת תביעת דיבה? איזה עוד כובע התחיל לבעור על ראשו שגרם לו לצאת ממש מהכלים?

כובע גדול שגם עליו סיפרנו בתמצית לפני שבוע: בין ינואר 2006 למאי 2007, בתקופה שבה פישר שימש כבר פרקליטו הפרטי של וסרמן במגרשי הפלילים, שכר הארגון ביוזמת וסרמן את שירותי פישר בריטיינר בסכום של 20 אלף שקלים בחודש. זאת אף שלרשות הארגון עומדת סוללה גדולה של פרקליטים.

התירוץ למתת הזאת בסכום כולל של 360 אלף שקלים: דאגה למורים המסתבכים בפלילים ש"אינם מבוטחים בחברת ענבל מטעם המדינה". פישר נשכר כדי להעניק להם, כלשון מכתב וסרמן אלינו, "ייעוץ ראשוני לעובד ההוראה". 

מה הקשקוש הזה? מדוע לא הביא וסרמן לידיעת המורים באינטרנט, בעיתון, במודעות בתקשורת, את סיפור הנהגת השירות החדש בארגון? מדוע לא קיים מסיבת עיתונאים לצורך הפצת הבשורה? הרי גם כסיל גמור מבין שהכל היה "רק בכאילו", תשלום חודשי שמן תמורת אפס תמורה או משהו בסביבה?

בתגובה לשאלותינו טען המזכ"ל שהמידע הופץ לראשי הסניפים כדי שאלה יעבירו אותו למורים, רק שמזכירי סניפים נדהמו לקרוא את הגירסה הזאת ב"ישראל היום" בפעם הראשונה. מעולם הם לא שמעו על כך, סיפרו מי שסיפרו, מעולם לא התבקשו לפרסם את השירות הזה.

על הרקע הזה הוזמנו, כאמור, המזכירים אל וסרמן ל"התייעצות" בבית הסתדרות המורים, שמעו אותו צורח, מגדף, משמיץ אותי; שמעו אותו, בין השאר, מנסה לרענן את זיכרונם ולשתול אצלם גירסה שלפיה הוא כן דיווח להם.

להפתעתו, הוא נתקל בהתנגדות קלה בקהילת התלויים בו בפרנסתם; להפתעתו, מזכירי סניפים לא זכרו החלטה או בקשה כזו שלו; לרוע מזלו, יש הוכחות פשוטות שהוא מנסה לתפור לעצמו גירסת הגנה. 

 

ח"כ עטר חגג ושתק

שבועיים לפני השבעת דני עטר כחבר כנסת מטעם המחנה הציוני, אחרי שכבר פינה את חפציו מלשכת היו"ר במועצה האזורית גלבוע, החליט עטר לצאת לגיחה אחרונה בחו"ל על חשבון הברון. עטר הוא חובב נסיעות וטובות הנאה, גיבור דו"ח מבקר המדינה, בעל ברית של עיד סלים, סגנו הוותיק.

לכן צירף עטר את בעל הברית הזה לטיול בן חמישה ימים בגרמניה, לכן יצאו שניהם לטיול יחד עם שתי עובדות מועצה; לכן הכל נעשה במהירות, במעין מחטף של הרגע האחרון - של מי שעדיין נושא עיניו לתפקיד מזכ"ל העבודה...

מיכל שבת שאלה את הסגן עיד סלים לצורך מה היתה הנסיעה הזאת לחו"ל ותשובתו: "להיפרד. לא מעיר תאומה בגרמניה אלא מאזור מסוים".

- מי החליט לצרף את העובדות?

"אני... רציתי שיהיה ייצוג לנשים"

שבת שאלה: מי החליט על הנסיעה?

"מליאת המועצה".

- מי שילם?

"הגרמנים הזמינו ושילמו".

שבת ביקשה תגובה רשמית של המועצה, וזו החליטה לא להשיב על שאלות כמי שיש לה מה להסתיר. 

דני עטר, לוחשים לנו, היה מעורב בהחלטה לשמור על עמימות בנושא. הוא שולט במועצה מרחוק. הוא עצמו הבטיח לחזור ולשוחח עם מיכל שבת ושכח לחזור. כך גם אחרים.   

נור. מהאיש הזה חשש ח"כ דני עטר בתפקידו הקודם בגלבוע

ח"כ עטר והדו"ח המוזמן

שמו של עטר נקשר בפרשה אחרת ששמה ניסיון ההתנכלות לעובד נור, 43, יליד עין חרוד הנחשב למועמד מוביל בקרב על הכיסא המתפנה. סיפרנו כאן שהוא לא שייך ללהקת עטר, שהוא קורץ כנראה מחומר אחר, ושעטר חושש שיום אחד הוא יתיישב על כיסאו. לכן נאמניו עוסקים בניסיון להשחירו.

היינו כבר בסרטים האלה.

מה תרומת דני עטר, על פי בדיקתנו, בניסיונות לעצור את דהירת נור לראשות המועצה?

לגיבור דו"ח מבקר המדינה יש תרומה: אחרי הבחירות האחרונות לראשות המועצה, כשנור קיבל 43 אחוזים מהקולות ועטר הבין שהציבור אוהב אותו, הוא הזמין בכספי המועצה דו"ח על התנהלות ועד היישוב הקהילתי גן נר שנור עמד בראשו. הוא סימן את נור כמטרה.

הוכנה טיוטת דו"ח, ללא תגובת המבוקרים, כשברור לעטר שלטיוטה אין ערך ללא בדיקת תגובת מבקרי הוועד. אלא שדי היה לו בטיוטת הדו"ח, שאפילו היתה נכונה וסופית אינה מפילה איש מהכיסא, כדי שזו תמצא את דרכה החוצה. הכל כשר במלחמה בעובד נור.

למה כל זה נעשה? מדוע מסע ההשמצות הזה? כתבנו זאת ואנחנו שוב כותבים: נור לא יהיה בובה של גיבורי דו"ח מבקר המדינה. הוא לא יסכים לקבל הוראות מדני עטר. הוא יהיה  לפי כל הסימנים עצמאי, בלתי תלוי, ראש מועצה שרוצה לחולל שינוי.

כל מה שאנשי עטר לא רוצים שיקרה.

גפסו. קיבל מוועדת השופט בדימוס משה גל ארכה שתאפשר לו "להשתולל" הלאה בעיריית נצרת עילית // צילום: חגי אהרון 

לפרק את ועדת גל 

אנחנו חוזרים בפעם המי יודע כמה לסיפור של ראש עיריית נצרת עילית, העבריין שמעון גפסו. לא ייאמן כמה כוח ואנרגיה צריכים שרידי שלטון החוק להשקיע במלחמה בפגע הרע הזה; לא ייאמן שעבריין השוחד מצליח שוב לטרטר את כל המערכות ולצאת כמעט בלי שריטה; לא ייאמן שאין מי שישים קץ לקרקס הזה.

זה מתחיל בוועדת השופט בדימוס משה גל שתפקידה להחליט אם יש מקום להשעות מתפקידם ראשי עירייה המואשמים בפלילים. לוועדה הזאת הגיעו כבר לפני כשנה נציגי המדינה, ביקשו להאריך את השעיית שמעון גפסו בתיק השוחד הראשון (שבו הורשע), ובנוסף - להשעותו עד גמר ההליך גם בתיק השוחד השני המתנהל בחיפה. בקשה הגיונית לגמרי.

שכל ישר, קוראים לזה, שכל ישר שכמה מכבודם לא ניחנו בו כנראה. בעיה. 

שהרי מישהו היה מעלה בדעתו שנאשם בשוחד, כל שוחד, יישב שעה אחת על כיסא ראש העירייה? שבקשה כה הגיונית של היועץ המשפטי לממשלה לא תיענה מייד? שבנושא כה פשוט וברור מאליו, תהיה בכלל התלבטות?

התשובה אמורה היתה להיות חיובית, אבל בפועל, מתברר, ועדת גל השיבה בשלילה. חבריה חיים כאילו על פלנטה אחרת. 

במקום לחזק את מערכת האכיפה; במקום לחזק את אלכס גדלקין, ראש העיר בפועל שבציפורניו החזיר את השפיות ושלטון החוק לעירייה - קיבלה הוועדה החלטה שמסבכת ומחלישה את המערכת. היא סירבה להורות על ההשעיה בתיק השני.

השבוע, אחרי הרשעת גפסו בתיק השוחד הראשון ללא קלון - עוד החלטה הזויה של שופט בישראל - חזרו נציגי המדינה לוועדת גל וביקשו להשעות את העבריין עד לסיום ההליך המשפטי בתיק השוחד השני. מה הציע גפסו לוועדה וזו לחצה על נציגי המדינה לקבל? שהוא ייצא לחופשה. לא מייד אלא בעוד חודש.

מה החליטה ועדת גל? לקבל את בקשת העבריין. להסתפק בהוצאתו לחופשה בעוד שבועיים.

במילים אחרות: היא העמידה לרשותו זמן לזרוע עוד הרס בעירייה, לקבל עוד החלטות פסולות, לערוף עוד ראשים, והעיקר: לגבש רוב לבחירת מחליף שיהיה ברוחו ובצלמו. שהוא יוכל אולי לשלוט בו מבחוץ. המחליף הנוכחי, אלכס גדלקין - זה שלא רקד לצלילי חלילו - אינו כוס התה שלו.

אם זה המסר, אולי כדאי לשקול את פירוק הוועדה הזאת - שבינתיים אינה תורמת לכלום. עולה חשש שנזקיה גדולים מתועלתה.      

 

העיניים נשואות לעליון

בקרב האינסופי להצלת שלטון החוק בנצרת עילית, מזדקרת פרצה, לאקונה משפטית, בעניין שובו של עבריין מורשע לעירייה לפני שריצה את עונשו. חלם, ממש חלם.

יושב שופט וגוזר על מורשע בשוחד שישה חודשי מאסר בעבודות שירות, מעמיד לרשותו 45 ימים להגשת ערעור ולתחילת ריצוי העונש, ומאפשר לו כך לשוב באותו היום לעירייה. הוא מאפשר לו להדיח את ממלא מקומו, לפטר את המנכ"ל שחשף חלק ממעלליו, לקבל החלטות כאילו כבר סיים לרצות את עונשו.

בנסיבות האלה ממהר ראש העירייה המפוטר גדלקין לפני שבועיים לבית המשפט המחוזי בנצרת (ביושבו כבית דין לעניינים מנהליים), מגיש עתירה ובקשה לצו מניעה זמני, מבקש לעצור את מחול השדים. הוא מתריע על הרס מה שנבנה בשנה, זוכה לתמיכה של נציגי המדינה וממתין להחלטה. אבל בית המשפט, שיכול לקבוע הלכה חשובה שתסתום את הפרצה - אינו ממהר לקבל החלטה.

עכשיו ינסה גפסו לקבוע עובדות בשטח, יטען בביהמ"ש העליון שאין סיבה לשמוע בדחיפות את הערעור בתיקו, כפי שמבקש היועץ המשפטי לממשלה, ייתלה באילן ששמו ועדת גל. הועדה הושיטה לו עזרה.

המפתח להחזרת השפיות בסיפור הזה נמצא אפוא בביהמ"ש העליון - לכן העיניים נשואות לשופטיו. החלטה אם יש קלון או אין קלון בעבירת שוחד, ניתן לקבל בתוך שעות ואפילו פחות. אפשר לפרסם החלטה קצרה בעניין ואת הנימוקים לדחות למועד מאוחר יותר.

 אין סיבה לדחות אפילו ביום אחד החלטה כה חשובה וכה עקרונית.

השופטת ברק־ארז. כמעט הכפילה את העונש של גזבר מועצת מרחבים לשעבר, שהורשע בשוחד // צילום: דודי ועקנין

יש פרקליטות בדרום

פרקליטות מחוז הדרום נחשבה במשך שנים למוסד טעון טיפוח, חסר שיניים ורוח לחימה. את הנזק למוסד הזה גרמה, בין השאר, פרקליטת המחוז לשעבר, יסכה ליבוביץ, שהשאירה אחריה אדמה חרוכה. 

עד שיום אחד הוצנח לתפקיד פרקליט מנוסה מירושלים, עו"ד שלמה (מומי) למברגר, שיקם במשך שש שנים את ההריסות ובנה בדרום פרקליטות לתפארת. פרקליטות שלוחמת לא רק ברוצחים, באנסים ובסוחרי סמים, כפי שנהוג היה בתקופת קודמתו, כי אם גם בשוחד, במעשי מירמה, בנבחרי ציבור שסרחו.

ליבוביץ נהגה לאותת לחוקרי משטרה: אצלה הצווארון הלבן בעדיפות נמוכה. המלחמה בסרטן הזה לא נראתה לה מספיק חשובה. 

למברגר כבר לא שם כי הוא מונה לפני כשנה לפרקליט מחוז ת"א, אבל טביעת היד שלו בדרום עדיין ניכרת. ההישג האחרון של פרקליטות מחוז הדרום בחודשים האחרונים: עקירת שחיתות קשה שקנתה לה אחיזה בצמרת המועצה האזורית מרחבים שבנגב. מיצוי הדין עם בעלי תפקידים מרכזיים שסרחו.

מי שקיבלו לידיהם את התיק של אנשי יאח"ה והגישו את כתבי האישום היו ארבעת נציגי הצוות הכלכלי בפרקליטות - עוה"ד שלום שיפר, רונן בוחניק, צחי יונגר וציון קינן. הם לא פסחו על שום חשוד ועל שום חשד, סרקו היטב את התיק וחזרו עם שורה של הרשעות: ראשון, גזבר המועצה אשכול לוי, הורשע על פי הודאתו בקבלת שוחד ובמעשי גניבה ונידון לעונש קל יחסית: שנת מאסר בפועל וקנס בגובה 20 אלף שקלים.

בניגוד לעידן ליבוביץ, פרקליטות מחוז הדרום בראש אלון אלטמן (החליף את למברגר) עירערה על קלות הענישה לבית המשפט העליון, ומצאה אוזן קשבת אצל השופטים אליקים רובינשטיין, חנן מלצר ודפנה ברק־ארז (שכתבה את הכרעת הדין). 

כבודם החמירו בעונש מקבל השוחד, הוסיפו לשנת המאסר עוד עשרה חודשים, חידדו וירו אמירה חשובה: בעבירות שוחד פוחת משקל העבר הנקי של הנאשם.

שני ברשימת המורשעים היה מהנדס המועצה, מיכאל אפשטיין, שהורשע בעבירות מירמה; שלישי היה קבלן ששמו יואב עזריה ששיחד את ראש המועצה אבנר מורי ונידון ל־15 חודשי מאסר; ואחרון חביב - ראש המועצה מורי שהודה במסגרת עיסקת טיעון בקבלת שוחד בשני מקרים בגובה של פחות מ־80 אלף שקלים ובקבלת תרומה אסורה ונידון ל־13 חודשי מאסר בפועל.

השופט המחוזי בבאר שבע, אריאל חזק, שגזר לפני שבועיים את דינו, רמז שהיה מחמיר איתו עוד יותר, אבל הביא בחשבון נסיבות אישיות המצדיקות הקלה בעונש ושמורי הביע חרטה על מעשיו.

שורה תחתונה: שלושה בכירי המועצה ושלושה קבלנים הורשעו בפרשה הזאת כשהפרקליטות אינה חסה על איש מהם. בצדק רב. 

בשבוע הבא נציג כאן עוד קטע במלחמה הזאת שבה עירערה הפרקליטות על זיכוי של קבלן שנתן לאבנר מורי שוחד בסך של 3,000 דולר.  

כסף קטן? לא בעידן למברגר ועכשיו לא בעידן אלטמן. עובדה: ערעור הפרקליטות התקבל, ונותן השוחד הורשע במחוזי בידי הרכב ערעור בראשות השופט יורם צלקובניק.  

מורי. ראש מועצת מרחבים לשעבר הורשע בעיסקת טיעון בקבלת שוחד ונידון ל־13 חודשי מאסר בפועל // צילומים: ארכיון מערכת שבע

חוליגנים במשטרה (ב')

חלפו יותר משבועיים מאז שאיש משטרה ומתנדב צולמו מפליאים מכותיהם בחייל ממוצא אתיופי, דמאס פיקדה, ועדיין לא הוגש כתב אישום נגדם. חלפו שבועיים והשניים לא נקראו לתת את הדין על מעשיהם. למעט ההחלטה על פיטורי השוטר, לא קרה דבר.

כתבנו על כך לפני שבוע ואנחנו כותבים שוב תוך ציון העובדה שנגד ארבעה מתפרעים בהפגנת האתיופים בתל אביב כן מיהרה הפרקליטות להגיש כתב אישום בתוך ימים ספורים. כאן אצה הדרך לפרקליטות להעמיד לדין את מפרי החוק, ואף לעצור אותם, וכאן לא.

מה הסיבה להתנהלות התמוהה הזאת, ניסה לברר עוזי דיין, האם בתיק הקטנטן הזה, אבל המאוד מאוד חשוב מבחינה מוסרית וערכית, יש מחסור בראיות? האם הקורבן אינו משתף חלילה פעולה עם החוקרים? האם יש צורך לחקור עשרות אנשים?

התשובה שלילית. אין חשש כזה על פי בדיקת דיין. 

את כתב האישום הזה יכול להכין מתמחה בפרקליטות בתוך כמה שעות, לרבות הגשת בקשה למעצר החשודים עד גמר ההליכים. גם הם מסוכנים לציבור.

 רק שזה לא קורה כי מישהו במערכת מתעקש כאילו לשפוך שמן למדורה שעדיין לא כובתה; כי מישהו מנסה להרדים את התיק הנורא; כי מישהו מתנהג כאילו יצליח לגרום שהפרשה הזאת תישכח.

אז לא, היא לא תישכח. העמודים האלה ילוו אותה. 

בהשתתפות: מיכל שבת, עוזי דיין 

motig@israelhayom.co.il | uzid@israelhayom.co.il | michals@israelhayom.co.il טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו