אובססיה להומור

ה"קפדת" - הפרעה טורדנית־כפייתית (OCD) בעלת גוון דתי קיצוני - היא מאותן הפרעות שמאירות את הסובל מהן באור מגוחך אך שובה לב. ג'ניפר טרייג, סופרת יהודייה־אמריקנית שרוב ספריה הם ספרי עזרה עצמית ומלאכת יד, פורסת בגילוי לב את חייה בצל ההפרעה, מילדותה המבלבלת בבית דו־דתי, דרך נעוריה הרצופים באפיזודות טורדניות ועד ההחלמה והמעבר לקולג'. 

בשנות ה־80 ההפרעה טרם זכתה להגדרה, וג'ניפר נאלצה לשאת אותה כשיגעון גרידא. התסמינים פורצים ללא הבחנה: בבית, בביה"ס, בפגישות עם שכנים ובשיחות ייעוץ עם רבנים. ההומור המופלא של טרייג ויכולתה לעורר בקורא חמלה אך לא שמץ רחמים, הם כוחה כמספרת. היא מפרקת לגורמים את תודעת הסובלים מ־OCD ככלל, ואת סבלה שלה בפרט: את ההכרח להטיל ספק בכל ("האם אגיע לגיהינום אם אצפה בערוץ HBO? האם זה חילול השם לקנות במבצע?") ואת הצורך הבלתי נשלט "ליפול על ברכיי ולהתפלל באמצע פגישות מועצת התלמידים", או "להסתתר מתחת לספסלי איצטדיון הספורט ולמלמל פרקי תהילים". 

טרייג מספרת בצלילות על הפרעתה, מטקסי האכלת הבובות בחדרה ועד לתקופתה האנורקטית. אלה מובאים דרך מקטעים שאינם קשורים בקשר עלילתי, ובשל ארעיותם והקפיצות האסוציאטיביות בתוכם, המאורעות אינם מתכנסים לכדי אמירה ספרותית כלשהי. אין גיבור ועלילה, רק גיבורה והפרעתה, שוב ושוב. לעיתים הסיפור מזכיר את ההפרעה עצמה בתוכנו הרפטטיבי, ונדמה שללא הגיוון המבני - החלוקה למקטעים והאתנחתאות הקומיות ביניהם - הקריאה היתה מונוטונית ואולי מייגעת.

אילו הרומן היה מתיימר להיות דבר־מה יותר מתולדות חיים בצל מחלה, כישלונו היה מובטח. אך כוחו בצניעותו, וכשם כותרת המשנה כן הוא - "תמונות מחיי נערה אובססיבית". הכנות של טרייג והנונשלנטיות שלה כרוכות בקו הומוריסטי מוקפד. הדבר משאיר את הווידוי על פני השטח, ברובד ה"לא רציני", ואינו מנגיש עבור הקורא את התהליך הרגשי של המספרת. השטחה זו חלה, בין שבמודע ובין שלא, גם על הורי המספרת, שמגיבים לשיגעונותיה בהומור בריא וציני, מה שהופך אותם לדמויות משנה דיקנסיאניות חדגוניות. 

קרוב לוודאי שהקורא יחוש בהיעדר תמורה רגשית, שכן הקונפליקט מלכתחילה אינו רגשי; אך הוא ירוויח לא מעט חומר עיוני, הן על ההפרעה והן על תיאולוגיות למיניהן. אפשר שיצחק בקול רם מדי כמה שורות. נעוריה הביזאריים של ג'ניפר הם חלון  לחיי הסובלים מ־OCD, ובו בזמן גם מבט מפוכח על משפחתה ודרכי התמודדותה. לבסוף ג'ניפר באה על גמולה: אחרי שנים של ניסיון לכפר על חטאי האנושות היא זו שנגאלת. "בקולג' התייחסו אלי כאילו אני נורמלית לחלוטין. אולי הייתי". 

 

השטן נמצא בפרטים הקטנים / ג'ניפר טרייג

דיונון; מאנגלית: איריס רילוב, 251 עמ'

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו