הללויה, על מי שהיה

הופעה על במת האירוויזיון נמשכת לכל היותר שלוש דקות, אבל אלה כנראה שלוש הדקות הארוכות ביותר בחיים של כל מי שעמד אי פעם על הבמה. קרב שנמשך 180 שניות גורליות, לעיניהם של מאות מיליונים ברחבי אירופה ובעולם כולו. הוא יכול להסתיים בחורבן קריירה של שנים או בפריצה גדולה שתפתח את הדלתות לקריירה בינלאומית, אבל כמעט אף אחד לא יוצא ממנו כמו שנכנס. הסיכוי להשיב את הגלגל לאחור, לטוב ולרע, קלוש.

הפריצה המשמעותית ביותר של פרפורמר ישראלי באירוויזיון נרשמה ב־1998 באנגליה, כשדנה אינטרנשיונל זכתה בתחרות (הישראלית האחרונה שזכתה), והפכה בן־לילה לאייקון בינלאומי. בחודשים שלאחר מכן היא כבר שיחקה במגרש של הגדולים, קיפצה בין הבמות ברחבי העולם, התארחה בבתי מלון יוקרתיים, נסעה בלימוזינות, והכי חשוב - הוחתמה על חוזה ב"סוני". גם 17 שנים אחרי הזכייה ההיא עדיין מכירים ומוקירים אותה באירופה, ובסוף השבוע הזה תופיע האינטרנשיונל בתצוגת אופנה של ז'אן פול גוטייה עם כוכבים מכל העולם - מה שאומר שזכייה מהסוג הזה יכולה להיות תוכנית פנסיה לכל החיים.

הרומן של ישראל עם האירוויזיון החל בשנת 1973, בשיר של אילנית "אי שם". מאז ועד היום זכתה ישראל בתחרות שלוש פעמים (יזהר כהן ב־1978, "חלב ודבש" ב־1979 ודנה ב־1998). פעמיים זכינו במקום השני (אבי טולדנו ב־1982 ועפרה חזה כעבור שנה), ופעם אחת במקום השלישי (אורנה ומשה דץ ב־1991).  

לצד ההישגים הללו היו גם לא מעט כישלונות. ב־1986 דורגו שרי צוריאל ומוטי גלעדי במקום ה־19, וכשחזרו ארצה הסתכסכו והפסיקו לעבוד יחד. ארבע שנים אחר כך היתה זאת ריטה, אז זמרת צעירה בת 28, שביצעה את "שרה ברחובות" ודורגה רק במקום ה־18. בגלל הטראומה היא שמרה אחר כך על שתיקה למשך שנתיים. 

ב־1993 דורגה שרה'לה שרון במקום ה־24 מתוך 25, וגם היום היא מסרבת בתוקף לדבר על התחרות האומללה ההיא. להקת "פינג פונג", שנשלחה לאירוויזיון בשנת 2000 לאחר שנבחרה על ידי ועדה של רשות השידור, דורגה במקום ה־22, שבה ארצה והתפרקה.

ליאור נרקיס, שהגיע ב־2003 למקום ה־19, סבל אחר כך מירידה משמעותית בקריירה שלו, עד שהצליח להתרומם שוב כעבור כמה שנים, במסגרת המהפך של הז'אנר הים־תיכוני. אדי בטלר, שדורג במקום ה־23, עזב את הארץ זמן קצר אחר כך. בארבע השנים האחרונות ישראל כלל לא צלחה את שלב חצי הגמר, כולל ההופעה השנייה של דנה ב־2011, שלא הצליחה לרכוב על גל ההצלחה שלה בעולם.

ביום חמישי הבא זה יהיה נדב גדג', יוצא "הכוכב הבא", עוד לא בן 17, שינסה לשבור את הנאחס ולעלות לגמר - מה שייחשב להישג בפני עצמו. אפשר רק לקוות שגם תוצאות פחות טובות לא יפגעו בהמשך הקריירה המוסיקלית שלו.

ליאורה

אז: הופיעה עם מרסדס סוסה

היום: גרה בעומר ועובדת כמדריכת יוגה

השיר: "אמן", 1995, מקום 8

משפטי פתיחה: "בתפילה - אמן / שעולה - אמן / כל הנשמה תהלל יה / אמן"

טריק המילה הבינלאומית שחוזרת על עצמה שוב ושוב בפזמון חזר אלינו שוב באירוויזיון 1995. היתה זו הזמרת הכמעט אנונימית ליאורה פדלון, שמשתמשת בשמה הפרטי כשם הבמה שלה. היא התמודדה בקדם אירוויזיון עם השיר "אמן", שכתבה חמוטל בן־זאב והלחין משה דץ, זכתה, ובאירוויזיון דורגה במקום השמיני המכובד. 

היום היא בת 46, מתגוררת בעומר, מדריכת יוגה ומופיעה לעיתים בערבים שהיא מפיקה. 

"הייתי כמעט היחידה בקדם שלא היתה מוכרת, למרות שכבר הוצאתי אז אלבום אחד (כשחזרה ארצה הוציאה שלושה אלבומים נוספים ופיתחה גם קריירה בדרום אמריקה, ע"ס). זה היה ממש שוק, השיר נבחר פה אחד. אני חושבת שעד היום הוא משרת אותי באופן שאי אפשר לתאר, זה שיר שהוא מתנה לאמן. טיילתי בזכותו בכל העולם, עד היום מבקשים אותו בכל מקום. אני לא מכירה שיר שזוכרים אותו כל כך הרבה כמו זה".

מה עבר עלייך כשעמדת על הבמה?

"הסתכלתי על המצלמה וחשבתי על אמא שלי בבית, איך היא מתמודדת עם כל העיתונאים. האישה הלובית, שמכילה באהבה את כל הסביבה, צריכה עכשיו להתמודד עם כל העיתונות שיושבת אצלנו בבית. חשבתי עליה ושלחתי לה המון אהבה. לא עניין אותי המיליונים שצפו".

התאכזבת מהמיקום?

"ביחס למה שקורה בשנים האחרונות, מקום שמיני הוא מעולה. אבל ציפינו ליותר. ברגע הראשון היינו בשוק. כל החבורה שהיתה סביבי, ואנשים בארץ, מאוד התאכזבו. מבחינתי זו היתה קצת הקלה. זו היתה תקופה מטורפת, כי כל יומיים היתה כתבה עלי במקום אחר, והמון לחץ. אז באיזשהו מקום אמרתי, יאללה, נגמר, ממשיכים לדבר הבא.

"כשחזרתי לארץ היתה אהבה מאוד גדולה והתקבלתי בחיבוק גדול. לא היתה שום תחושה של אכזבה.

"זה מקצוע שטומן בחובו הרבה עליות ומורדות, ואם אתה רואה את עצמך דרך העיניים של המדיה אתה צפוי לחוות הרבה נפילות. רק אם אתה רואה את עצמך רק דרך המוסיקה ודרך מי שאתה, אתה יכול לצמוח ולגדול. במקרה שלי אף פעם לא הסתובב לי הראש. הופעתי גם אחרי האירוויזיון עם מוסיקאים מאוד גדולים בדרום אמריקה, וגם אז לקחתי הכל בפרופורציות".

"נהניתי מהפירות של האירוויזיון שנה־שנתיים, ואז זה נגמר. הוצאתי דיסקים, השמיעו אותי, אבל אחר כך עברתי תהליך אישי של גירושים, וקצת התרחקתי מכל העולם הזה. חיפשתי במוסיקה פחות רעש ויותר עומק".   

האירוויזיון היה השיא של הקריירה שלך?

"כלפי חוץ, בהחלט. וזה כל כך חזק, שכל דבר שאתה עושה אחר כך מתגמד לידו. זוכרים את זה לתמיד. אבל מבחינתי זה עוד דבר שעשיתי. היו דברים הרבה יותר חזקים, כמו להופיע עם מרסדס סוסה. לעמוד איתה בהיכל התרבות כשהיא מנשקת את ידי בהערכה - זה הרבה יותר חזק. אירוויזיון זה משהו שהוא חיצוני. אני לא מתגעגעת לימים שיזהו אותי, זה לא משנה לי". 

את צופה בתחרות?

"לפעמים, אם יש לי זמן. אני אוהבת לראות מה שנהיה מזה".

היית הולכת שוב?

"כן, בטח. בכיף".

גילי וגלית

אז: הוא ילד פלא, היא על תקן ההורה המלווה

היום: הוא מתגורר בלונדון, היא מתפרנסת מערבי הפרשת חלה

השיר: "דרך המלך", 1989, מקום 12 

פזמון: "דרך המלך היא לי דרכי היחידה / נבל המלך הוא שירתי / דרך המלך היא לי חלום, היא לי חידה / נבל המלך, אהבתי היחידה"

ב־1989 היה מי שחשב שלשלוח לאירוויזיון ילד בן 12 עם קול שעדיין לא התחלף וזמרת בת 21 בתחילת דרכה זה רעיון טוב. גילי נתנאל וגלית בורג התמודדו בקדם אירוויזיון עם "דרך המלך", שכתב והלחין המוסיקאי שייקה פייקוב, וכמו שקרה יותר מפעם אחת בהיסטוריה האירוויזיונית של ישראל - דווקא השיר עם המבצעים האלמונים ניצח.

על הבמה בשווייץ היה קצת יותר קשה, גילי לא עמד בהתרגשות וזייף בשידור חי, והשניים דורגו במקום ה־12 מתוך 22 מדינות. באותה שנה ייצגה את צרפת הילדה נטלי פאק, שהיתה רק בת 11, ומאז קבע איגוד השידור האירופי שזמרים מתחת לגיל 16 לא יוכלו להשתתף בתחרות. כשחזרו ארצה הם הפסיקו לשתף פעולה.

נתנאל (38) הספיק עוד להוציא אלבום סולו בשם "ימים יפים", שלא זכה להצלחה. מאוחר יותר עזב את הארץ לטובת לימודי מוסיקה בלונדון, שם הוא מתגורר עד היום. הוא מסרב בתוקף לדבר על החוויה ההיא. את הזיכרון היחיד שלו מהערב ההוא ניתן היה למצוא בעבר בעמוד הפייסבוק שלו, שבו החליף את תמונת הפרופיל שלו בתמונה שלו כילד, בחולצת הפסים והמכנסיים הלבנים בגיזרה הגבוהה. מאז הוחלפה התמונה שוב. 

גם בורג (47) עברה מאז לא מעט. היא נישאה, ילדה שני ילדים, התגרשה, הספיקה לחזור בתשובה, חזרה בשאלה ושוב חזרה בתשובה. בשנתיים האחרונות היא מתגוררת בארה"ב ומתפרנסת מהפעלות בימי הולדת ומערבי הפרשת חלה לנשים, תחת השם "דרך המלך הפעלות". היא שרה לפני נשים בלבד.

"אני זוכרת שהייתי באודישן, ראו אותי, וזה מייד התאים להם", היא אומרת לנו בשיחת טלפון מארה"ב. "כשהגעתי לשם הייתי בטוחה שזאת תהיה הפריצה שלי לקראת קריירה גדולה, אבל זה לא קרה. התאכזבתי מהתוצאה, אבל לא הייתי בדיכאון. אני חושבת שהרגשתי מה שמרגיש היום כל ילד שהולך לתוכנית ריאליטי בטלוויזיה ומחתימים אותו על חוזה מטורף, מבטיחים לו דברים, ובסוף לא קורה כלום. אחרי האירוויזיון דישדשתי ולא הצלחתי באמת להשתלב בתחום. הוצאתי כמה סינגלים בכל מיני סגנונות והופעתי במועדונים עם הגרוש שלי, אבל כזמרת לא הצלחתי לשחזר את ההצלחה ההיא. בין לבין הייתי גם בתחרות לבחירת 'נערת הגלגל' של 'גלגל המזל' בטלוויזיה, אבל אף אחד מהדברים לא הביא לי שום פריצה".

היה סביבכם באזז עצום באותם ימים.

"זה היה מטורף. עד היום זוכרים את השיר, וזה לטובה, כי לי זה עוזר לפרסם את שמו ברבים. בסופו של דבר לא יצא מהאירוויזיון שום דבר טוב שקשור בקריירה המוסיקלית שלי, ואני שמחה, כי אם היו נותנים לי את ההצלחה הזאת הייתי מאבדת את הראש ולא מגיעה לאן שהגעתי היום. אז אם אתה שואל אותי - מבחינתי, קיבלתי את ההצלחה האמיתית".

התחרות עשתה לך נזק?

"היום אני רואה את כל העולם מהזווית האלוקית והתורנית, לכן אני מבינה שלא משנה מה הייתי עושה, איזה סגנון מוסיקה ואיזה ניהול, או אילו פרובוקציות, זה לא היה קורה. כי בדיעבד, דרך המלך שהייתי צריכה לעבור היא דרך המלך לקב"ה. זכיתי לחוות ישועות גדולות, כי הייתי על סף מוות. אם מישהו היה אומר לי אז שזה מה שמצפה לי, לא הייתי מאמינה".

ניסית לחזור לעשייה בעונה הראשונה של "אקס פקטור".

"נכון, נתנו לי לטעום ולהיזכר כמה שזה הבל. אני זמרת, והתפקיד שלי בעולם הזה הוא לשיר למען שמו באהבה, ומי שלא מכיר את בורא עולם יתברך שמו, שישמע על אודותיו דרך הגרון שלי. כשניסיתי לרכוש לעצמי כבוד ולפעול מתוך מקום של אגו, לא הצלחתי". 

למה חזרת בתשובה שוב?

"לפני שנה וחצי עברתי להתגורר בארה"ב, ושם עברתי משבר מאוד גדול. מלבד זה שהיתה לי אבן בכליה, היתה לי חוויה שהנשמה יצאה מהגוף בלילה ולא רצתה לחזור אליו. מצאתי את עצמי בודדה, במצוקה כלכלית ונפשית, עם מערכת זוגית איומה, ולא היה לי עם מי לדבר. לא יכולתי לעבוד בארה"ב, ולא הצלחתי בשום דבר שנגעתי בו. ניסיתי לעשות ימי הולדת, ספא לילדות וערבי הפרשת חלה, אבל ברוב חוצפתי אפילו לא הייתי דתייה, אז אלוקים לא נתן לי להצליח. במקום הנמוך שהייתי בו, אמרתי שאני חייבת לחזור לדת.

"אחרי שהשתחררתי מבית החולים הגעתי הביתה. הדלקתי נרות לכל הצדיקים ואמרתי לבורא עולם: איך אתה רוצה שאני אשמור את השבת? התחלתי לבכות וביקשתי שירפא אותי כדי שאוכל לקיים. הכאבים חלפו מייד, וכבר אחרי הקידוש קרה לי נס והאבן בכליה החלה להתפורר, עוד בלי שהספקתי לקחת תרופה".

היום את עוסקת במוסיקה? 

"כן, אני שרה לפני נשים, בבת מצוות, בבתי ספר לבנות, בערבי הפרשת חלה. יכול להיות שגם אקליט בהמשך. כרגע אני לוקחת שירים של ביונסה או כל מיני להיטים מחו"ל, כותבת להם מילים בקדושה, ושרה אותם".

עם גילי את בקשר?

"לא, לא דיברנו מאז. פעם חשבו שאנחנו אחים, אבל אנחנו לא".

 

טל סונדק

אז: עקף בסיבוב את דפנה ארמוני

היום: מתגורר בקיבוץ עם אשתו, שהיתה זמרת הליווי

השיר: "אין דבר", 2001, מקום 16

פזמון: "כי הזמר הזה מנחם לבבות / לא מוותר ומוצא נתיבות / שב והופך רעות לטובות / וחוזר הניגון המוכר - אין דבר, אין דבר, אין דבר"

כשטל סונדק ניצח בקדם אירוויזיון של 2001 עם "אין דבר" הוא היה רק בן 24. זמר אנונימי שגבר על הרבה מפורסמים, בהם דפנה ארמוני ולהקת "חמסה". את האירוויזיון בדנמרק סיים במקום ה־16, ובגלל המיקום הנמוך כמעט נמנעה השתתפות ישראל בתחרות הבאה.

מאז הספיק סונדק (38) להופיע בכמה הפקות מוסיקליות מקומיות, הקליט אלבום, ובעיקר עובד עם להקות נוער. בימים אלה הוא עובד על אלבום חדש, ולאחרונה הוציא לרדיו את השיר "מאז שארזת את כנפייך", שעליו עבד עם קורין אלאל. בקדם אירוויזיון הוא הכיר את אשתו טלי, שהיתה זמרת הליווי שלו. יש להם שלוש בנות, והם מתגוררים בקיבוץ גבעת חיים.  

"אני זוכר שבחזרה הגנרלית בקדם ניגשו אלי אורנה ומשה דץ ואמרו לי: 'בחורצ'יק תתכונן, אתה לוקח'. הסתכלתי עליהם ואמרתי לעצמי, הם בטח מבינים, אולי יש בזה משהו. בסוף הם אמרו לי: 'אמרנו לך'. הייתי בחור בן 24 שהופיע מול מיליוני אנשים, אז זה די שוק, כי פתאום מכירים אותך ואתה בתוכנית הכי נצפית. ברגע האמת אתה לא חושב על זה, אלא איך אתה עושה את הדבר הזה בצורה הכי טובה. אתה לא מאמין שעל הכתפיים הקטנות שלך מוטל נטל שהישראלים, לפחות אז, מייחסים לו הרבה חשיבות. האהדה לישראל היתה אז בשפל גדול, כי זה היה בימי האינתיפאדה השנייה. אני זוכר שכבר כשנחתנו ראינו צלב קרס, נורבגיה ביקשו לפסול את השיר שלנו, והסתובבתי עם שומרי ראש, שישנו בחדרים הסמוכים. כל הזמן היו התרעות לפגיעה בי, כולל בזמן ההופעה. בצילום אמנם לא ראו את זה, אבל גם על הבמה היו איתי מאבטחים".

למה השיר נכשל?

"אני לא מנתח את זה, וגם אז לא נכנסתי לעומק הדברים. התאכזבתי בעיקר כי בהימורים הייתי במקום השישי, והיתה הרגשה מאוד טובה סביב השיר, עם המון מחמאות. אבל האירוויזיון ידוע בזה שהוא לא טהור מהבחינה הזאת. השלמתי עם הדברים ומאוד נהניתי. היום אני הולך לישון עם האירוויזיון כל לילה, כי אשתי היתה זמרת הליווי שלי. אז מבחינתי, זה המקום הראשון שלי".

היתה נפילה אחרי שחזרת?

"ברור, פתאום אתה צריך להופיע במקומות יותר קטנים ופחות מדוברים. בהתחלה אתה לא מבין מה קורה סביבך ומה עושים עכשיו, אבל לאט לאט חוזרים לפרופורציות. אחרי התחרות הופעתי בפאריס ובעוד מקומות שהוזמנתי אליהם בעקבות התחרות". 

היית עושה את זה שוב?

"זה מסוג החוויות שאתה צריך לעשות פעם אחת. מה גם שיש הרבה זמרים שצריך לתת להם להתנסות בזה".

להקת פינג פונג

אז: הניפו את דגלי סוריה על הבמה

היום: מסתכלים בחיוך על החוויה

השיר: "שמח", 2000, מקום 22

פזמון: "או... או... שמח" 

את המילניום הנוכחי באירוויזיון פתחה ישראל ברגל שמאל. אחרי שנתיים מוצלחות מאוד (עם דנה שניצחה ולהקת "עדן", שסיימה במקום החמישי), בשנת 2000 בחרה ועדה של רשות השידור את להקת "פינג פונג" לייצג את ישראל באירוויזיון עם השיר "שמח", שכתבו גיא אסיף ורועי צ'יקי ארד. מילות השיר עסקו בבחור מדמשק שיוצא עם בחורה ישראלית.

השערורייה הגיעה כשחברי הלהקה - אסיף, ארד, יפעת גלעדי ואהל עדן - החליטו להניף את דגלי סוריה לצד דגלי ישראל על הבמה. הניסיון לעודד את תהליך השלום גרם בעיקר למשבר עמוק בין הלהקה לרשות השידור, שהוביל לאיומים מצד רשות השידור לבטל את השתתפותה. אבל זה לא מנע מהם לממש את ההחלטה.  

בעולם לא ממש התלהבו מהגימיק, וגם לא מהשיר. הלהקה דורגה במקום ה־22 מתוך 24 מדינות, עם שבע נקודות בלבד. זו היתה אחת ההופעות שברשות השידור היו שמחים למחוק מההיסטוריה ומסרטי ההקלטה בארכיון.   

בשובה ארצה התקבלה הלהקה בבוז גדול, ואפילו ועדת החינוך של הכנסת נדרשה לנושא והכריזה על הלהקה כ"ביזיון לישראל ולתרבות הישראלית". השמועות כי רשות השידור תדרוש מהלהקה בחזרה את העלויות הכספיות שהושקעו בנסיעה לא עמדו במבחן המציאות. זמן קצר אחרי התחרות התפרקה הלהקה. שני הבנים עוסקים בתחום התקשורת, יפעת גלעדי היא אמנית פלסטית ונשואה למשה פרסטר, ואילו אהל עדן היא אמנית פלסטית, מוסיקאית ודי.ג'יי בתל אביב.

"בכלל לא התלהבתי שבחרו בנו", מודה עדן. "גרתי באותה תקופה ביפן, וזה נשמע לי הכי הזוי בעולם שישלחו דווקא אותנו, הרי לא היה לנו שום קשר לאירוויזיון. ראיתי את התחרות כילדה, כשהיה רק ערוץ 1, אבל מגיל ההתבגרות כבר לא ראיתי".

בכל זאת הגשתם שיר.

"נכון, בדיוק הקלטנו את האלבום שלנו 'בין מוסר לאופנה' והתעכבנו איתו, אז שלחנו את השיר הזה, שגם ככה הוקלט, והתברר שהוא נבחר ברוב קולות".  

איך את מסכמת את שלוש הדקות על הבמה?

"זה היה בעיקר מצחיק. באמצע השיר היה קטע שהתחלתי לצחוק וממש החזקתי את עצמי לא להתפקע, כי זה היה כל כך הזוי. אני על במה מול מיליונים. זו סיטואציה שנראתה לי פסיכית. בסך הכל האירוויזיון זכור לי כמשהו טוב. האמת היא שהיו שם צחוקים וכיף".

חוץ מזה שהסתכסכתם עם רשות השידור ועם כל המדינה בערך.

"היינו מודעים למה שאנחנו עושים, תיכננו את זה הרבה לפני החזרות לאירוויזיון, וגם ערוץ 1 ידעו מזה. אז לא הבנו למה עושים מזה רעש. אני חושבת שהם ניסו לכסות את התחת שלהם ועשו עלינו עליהום. חזרנו לארץ ושנאו אותנו. חוץ מהמעגלים הקרובים שלנו, שהחמיאו לנו, הרוב המוחלט יצא מהכלים. אנשים לקחו את זה בצורה קיצונית. אני הייתי ממש צעירה, רק בת 21, רק התחלתי את החיים, ואז כאילו בום, להתמודד עם הדבר הזה. זה יצא לגמרי מפרופורציות. כולה אירוויזיון". 

אם הייתם עושים את זה היום, איך את חושבת שזה היה מתקבל?

"היום היו דוקרים אותי ברחוב. גם אז היו תגובות אלימות, אבל היום, עם האגרסיות והטירוף שהולכים פה, זה היה נגמר במוות. אז עוד חלמו על שלום, אבל אנחנו מזמן לא שם".

להקת עדן

אז: אפילו לא טסו לחו"ל

היום: אף חגיגה לא שלמה בלעדיהם

השיר: "יום הולדת", 1999, מקום 5

פזמון: "Happy Birthday to You / חלומות יתגשמו / אם נחגוג ונרקוד עד הבוקר / Happy Birthday to You / שהשנים יעברו / בכיף, בשמחה ובאושר"

בתחילת שנות העשרים לחייהם היו דורון אורן ורפאל דהן חברים בלהקת בנים שחלמה על פריצה. נוסף על אורן ודהן, היו שם גם גבריאל ואדי בטלר מקהילת העבריים מדימונה, שגם הקימו את הלהקה. בעיצומה של הקלטת אלבום הבכורה הם התעוררו בוקר אחד וקיבלו הודעה משמחת: הלהקה נבחרה על ידי רשות השידור לייצג את ישראל באירוויזיון - שנערך בירושלים בזכות זכייתה של דנה. בניגוד לרוב המשתתפים, שטסו למדינה זרה כדי להופיע על הבמה המכובדת, לחברי להקת "עדן" זה לקח בדיוק שעה אחת של נסיעה מתל אביב. את התחרות הם סיימו במקום החמישי מתוך 23 מדינות, ועד היום אין חגיגת יום הולדת בלי השיר המפורסם.

האירוויזיון היה נקודת השיא של הלהקה, שהתפרקה כעבור שנתיים. אדי בטלר נבחר לייצג את ישראל שוב בתחרות בשנת 2006 ונחל כישלון כשדורג שני מהסוף. מאז הוא עבר לארה"ב ומתפרנס מהופעות באירועים. אחיו גבריאל נשאר בארץ ומתפרנס כזמר אירועים. לפני שנים אחדות אפשר היה לראות אותו מלווה בקולו את משתתפי "רוקדים עם כוכבים". 

דורון אורן (46), נשוי ואב לארבעה, מתגורר בפולג. עיקר פעילותו בעולם הילדים, בהופעות משותפות עם יובל המבולבל ועם מיקי. בקרוב הוא צפוי להצטרף להצגה חדשה שתעלה בתיאטרון חיפה. רפאל דהן (41), נשוי ואב לשלושה, מתגורר בכפר סבא. הוא שר בלהקת אירועים בשם "אנג'ל", שבה חברים 15 זמרים, ומנהל צוותי בידור במלונות בטבריה ובים המלח.

"כשהודיעו לי שנבחרנו, הייתי בדרך להצגת ילדים בכפר סבא", אומר דורון. "בכלל שכחתי ששלחנו שיר. פתאום אורנה דץ מתקשרת אלי ואומרת לי, 'איפה אתה? תעצור בצד'. אמרתי לה שעצרתי, אבל לא עצרתי, כי מה כבר יכול להיות. ואז היא אומרת לי: 'התקבלת לאירוויזיון'. איך שהיא אמרה לי את זה - בום, עשיתי תאונה. יצאתי מהאוטו, אמרתי לנהג השני שזה מההתרגשות. בן־לילה הפכנו לסינדרלה של תעשיית המוסיקה".

רפאל: "זרקנו את החכה, אבל לא ציפינו ליותר מדי". 

דורון: "אני זוכר את עצמי עולה לבמה ומולי מלא דגלי ישראל, והרגשתי שהלשון נדבקת לי לחך. איך אני אמור לשיר עכשיו? אני לא מצליח להוציא הגה. בסופו של דבר, כשהתחלנו זה רץ. אני לא זוכר כלום משלוש הדקות האלה, כי עבדתי על אוטומט. היתה אופוריה מטורפת. כשסיימנו רצתי במסדרונות ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי. כשהתחיל הניקוד התחלנו להתבאס, כי בהתחלה ממש לא קיבלנו נקודות ורציתי לעזוב. ואז פתאום התחלנו לקבל, וסיימנו במקום החמישי". 

רפאל: "לא היה יום שלא כתבו עלינו, וזה נתן סיפוק. השבועיים האלה סביב התחרות היו מתישים מאוד, ואחרי זה כמובן היתה נפילת מתח. הגענו לפיק הכי גבוה שיש, ומן הסתם קשה מאוד לשמור על פיק כזה לאורך זמן. התעכבנו עם האלבום השני ברמה כזאת שהחלטתי לעזוב את הלהקה. קצת שברתי את הכלים. אני פשוט לא אוהב לבזבז זמן. ובאמת הדיסק נגנז ולא יצא בסוף". 

אתם בקשר היום?

דורון: "לא בקשר יומיומי".

רפאל: "אני מדבר מדי פעם עם גבריאל ועם דורון. לא לעיתים קרובות, לצערי. אדי מפתיע לפעמים, מתקשר ושואל מה העניינים".

מוטי גלעדי ושרי צוריאל

אז: הביסו את ריטה בהליכה

היום: הוא ב"אח הגדול", היא מתחרטת על הכל

השיר: "יבוא יום", 1986, מקום 19 

פזמון: "יבוא יום, יבוא אלינו / יבוא יום, כל ילדינו / בבוא יום, ישירו שיר לעולם / שיבוא"

הקדם אירוויזיון של 1986 עורר עניין לא מעט בגלל הסירוב של ירדנה ארזי להשתתף בו. במקומה קיבלנו על הבמה זמרת אנונימית בשם ריטה, ששרה את "שביל הבריחה" בז'קט צהוב וכתף חשופה. אבל היא הסתפקה במקום הרביעי, ואת המקום הראשון קטפו מוטי גלעדי ושרי צוריאל עם "יבוא יום", שכתבו גלעדי ויורם צדוק. על במת האירוויזיון בנורבגיה התברר שמה שעבד בארץ לא עבד באירופה, וישראל סיימה במקום ה־19 מתוך 20, עם שבע נקודות בלבד - מספר הנקודות הנמוך ביותר שקיבלנו עד אז.  

בימים אלה מנסה גלעדי בן ה־68 את מזלו בבית "האח הגדול", אולי משם יבוא הקאמבק. "כתבתי את השיר על מפית בשכונת התקווה", הוא נזכר, "והילדים שלי דחפו אותי לבצע אותו, כי לא ממש רציתי. הייתי יותר קומיקאי ובדרן. אני זוכר שישבנו ב'חדר הירוק' בשורה הראשונה, והצלם כל הזמן קורץ לי ומסמן לי, ואני קורץ בחזרה ולא מבין מה הוא רוצה, ומתברר שהוא ניסה לרמוז לי שאנחנו מנצחים".

"אחרי ששמעתי את השירים בקדם אירוויזיון, ממש לא חשבתי שנזכה", אומרת שרי צוריאל (62). "הייתי בטוחה שריטה תזכה, ואז פתאום זה קרה, וזה היה מדהים. אבל מאותו רגע ועד האירוויזיון עצמו קרו הרבה דברים לא טובים. ממש לא טובים. ליכלכו עלינו בעיתונים, כי חשבו שאנחנו שחקנים ולא זמרים ושהשיר לא מתאים. בהפקה נבהלו והכפילו את הקצב של השיר, שינו את הבימוי וקילקלו את כל מה שהיה טוב. זו היתה נבואה שהגשימה את עצמה. כשעלינו לבמה, הרגשתי חור ענק, בור. רִיק. לא חשבתי שנגיע למקום הראשון, אבל להגיע כל כך למטה? זה היה נורא. תחושת כישלון, קצת כמו אחרי שמכבי מפסידה, כי הסיפור הזה הופך לעניין לאומי". 

מבחינת הקריירה, ההשתתפות באירוויזיון היא אחד השיאים שלכם?

צוריאל: "כן, זה היה אחד השיאים שלי, כי הרייטינג היה מאוד גבוה. היה לי את קיפי והיה לי את האירוויזיון. המזל הכי גדול שלי היה שקיבלתי תפקיד ראשי בהצגה 'יצרים' בבית ליסין שהלכה יפה מאוד, וזה הציל אותי". 

גלעדי: "אני לא מתעסק בשיאים, כי אין לי רף עליון. למרות גילי המופלג, אני תמיד מסתכל קדימה". 

אתם בקשר?

צוריאל: "אחרי התחרות היתה בינינו תקופה לא טובה. אני חושבת שסיכסכו בינינו. שלחו עיתונאי מגעיל, שטען שבגללי הפסדנו. אחר כך התגברתי איכשהו. כשפגשתי את שלמה ארצי הוא אמר לי, 'נו טוב, עד עכשיו אני הבאתי את כל הבושה', ואני אפילו לא ידעתי שהוא היה שם. גם היום אנחנו לא ממש בקשר". 

היית עושה את זה שוב?

צוריאל: "בחיים לא. עשיתי וזהו. יותר הצטערתי בשביל עם ישראל מאשר בשבילי".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו