מושלם

"אבא, אני רוצה לעמוד מולך

להאמין שאתה אבא טוב

אבא, אני צריך לדעת שאתה אוהב אותי

ככה סתם אבא טוב"

במילים אלה נפתח אחד האלבומים הכי מרגשים ומקסימים של הזמן האחרון, אלבומו הרביעי של אביתר בנאי "לילה כיום יאיר". אביתר, שעבר בשנים האחרונות תהליך של התחזקות וחזרה בתשובה, מתעד באלבום הזה את השלבים שבדרך הארוכה והמתפתלת לאמונה, ובעיקר את ההתלבטויות והפחדים שלפני מציאת התשובה. שלא כמו הרבה "חוזרים בתשובה", הוא אינו אומר בקול גדול שמצא את דרכו או שגילה את האור בקצה המנהרה או שיש לו פתרון ברור... בעזרת השם או בלעדיו. יותר מכך, בשיר הפתיחה הזה הוא אפילו מבקש רמז או הבטחה לכך שזו אכן הדרך הנכונה.

"אבא, אני רוצה להיות בטוח בכל ליבי

שלמסע הזה יהיה סוף טוב

שכל מה שאני עובר בדרך

יהפוך חולשה לעוצמה גדולה"

בחלק גדול משירי האלבום הוא משתף את המאזין דווקא בקשיים, בחרדות, בלילות טרופי השינה, בציפייה לבוקר שיגיע כהתחלה חדשה, בניסיון היומיומי לצאת מהדיכאון (מה שהוא מכנה "הבור") ולמלא את חייו בתקווה ("המים"). בכך הוא יוצר הזדהות של המאזין, ואני מדבר כרגע בשמי בלבד, ואפילו מעודד אותו (אותי...) בזכות התחושה שיש עוד מישהו, מלבד הקרובים לי באמת, שמרגיש כמוני ושותף, כל אחד בצד שלו ובדרכו שלו, למאבק ההישרדות הגדול.

"שוב אני נלחם

מגנט מושך למטה

זה בנקודות הקטנות במילות עידוד

הפעם אנ'לא לבד

איזה קרב, אלוהים אדירים, איזה קרב

בין הבור למים

לפחות יש פה קרב לפחות יש מים

פעם היה רק בור"

האלבום הזה מדבר על שינוי. על "אולי צריך להיגמר כדי מחר להתחיל במקום אחר". הפתרון של אביתר בנאי הוא, כאמור, דתי. על אף שהוא לא לוחץ ולא מטיף, ולמרות שכמעט כל השירים באלבום מתבססים על טקסטים אישיים שלו (ולא על פיוטים או תפילות), הכיוון שלו ברור גם למי שאינו יודע שום דבר על חייו האישיים. כאן מילים בארמית מתוך תיקון ליל השבועות, שם פנייה מפורשת אל "אבא" ואל "אב הרחמן", ובשיר אחד, "כוכבי בוקר", אפילו אירוח אביו הפרטי, יצחק בנאי, בשירה/תפילה.

"זה כמו לקפוץ מצוק

ולהתחיל לעוף

בכוח האמונה

לקחת נשימה גדולה

לרוץ

וליפול אל זרועותיו המושטות

של אב הרחמן"

אביתר בנאי שואב את הכוחות החיים שלו מהאמונה, אך נדמה לי שהמאזין לו זוכה להתרוממות הרוח בעיקר בגלל המוסיקה שלו. המילים יפות, המסרים חשובים, אבל המוסיקה היא שגורמת לי לעוף, להתמלא באנרגיה חיובית, בשמחה פנימית, באהבה.

האמירה של בנאי מקבלת משנה תוקף בהפקה הנפלאה של אמיר צורף. מי שהיה פעם ב"נוער שוליים", ב"רוקפור" וב"ג'ינג'יות" הפך משנות ה-90 למפיק מוסיקלי ולמלחין בעל צליל מזוהה מאוד, בעיקר בתחום הגיטרות. הוא עבד עם טל גורדון, עמיר לב, סיוון שביט, דידי שחר, "ג'ינג'יות", יוסי בבליקי ואפילו אריק איינשטיין, ולכולם יצר אווירה קסומה שמשלבת בדרך מיוחדת רכות ועדינות עם כוח פנימי, תאווה וחיות. מים שקטים וענוגים שחודרים עמוק. כשההפקה של צורף עוטפת את הקול של אביתר בנאי, את המלודיות הנפלאות שלו, את העצב המתוק של שיריו - התוצאה מושלמת. לא פחות.

אני מאזין לאלבום הזה כבר שבועות אחדים וחש מחדש איזה תפקיד מרכזי יש למוסיקה בחיי. אני גם נזכר למה אני כל כך אוהב רדיו. לא שיש לי משהו נגד כתיבה בעיתון על מוסיקה, אבל איך אפשר להסביר במילים את כוחם של הצלילים-! צריך פשוט לנגן את השירים, להאזין להם... וזה עובד. כבר כמה שבועות שאני עושה את זה עם שני השירים החדשים של בנאי, "אותיות פורחות באוויר" ו"עד מחר", ואם להתבסס על תגובות המאזינים בכל השמעה - ההתלהבות על סף ההיסטריה אינה רק שלי. בנאי, בעזרת צורף, מגיע. אני רוצה לחבק אותו ולומר לו תודה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו