עלילות הרב פכטר במטולה

באמצע מאי האחרון, שלושה שבועות אחרי שהרב הוותיק של המושבה הצפונית מטולה, ברוך פכטר, קיבל מ"ישראל היום" שאלות הקושרות אותו עם מעשים מכוערים לכאורה שאינם מתיישבים עם מעמדו הציבורי - מיהר הרב לשלוח איגרת אישית ל-2,000 תושבי המקום. איגרת קצרה המשאירה רושם של מי שמבקש להקדים תרופה למכה - כלומר, להכין את התושבים לקראת פרסום הכתבה שרואה אור בעמודים אלה.

"תושבי מטולה היקרים", כתב הרב בין היתר, "לפני כשבועיים קיבלתי שאלון משלושה עיתונאים, תחקירנים רציניים ומכובדים הכותבים בעיתון רציני ומכובד, המכיל 12 שאלות. מהשאלות עולות רכילות מרושעת, עלילות דברים והכפשות חסרות שחר. מובן שהתייחסתי אל הדברים ברצינות והשבתי על שאלותיהם אחת לאחת. צירפתי מסמכים הנוגעים לעניין בתקווה שתנוח דעתם".

"מן הראוי לציין" , הוסיף הרב, "שאין זה סביר להניח שעיתונאים כל כך מכובדים יקומו בוקר בהיר אחד ויבדו דברים מליבם. אני יודע מי עומד מאחורי המסע המביש הזה וגם את המניעים - אך עם כל זאת, ומפאת שלא רציתי לעורר את אש המחלוקת בקהילה, לא הייתי מספר לכם כל זאת אילולא קיבלתי בימים האחרונים שיחת טלפון אנונימית באישון ליל. נשאלתי: האם אתה זוכר מה קרה למשפחת... לפני 30 שנה-"

הרב כותב כי החליט לא לציין את שם המשפחה שבה מדובר "כדי לא לעורר זיכרונות עגומים אפלים", אבל באותה נשימה רומז שמצבו דומה למצב המשפחה ההיא. "איני בא להאשים אף אחד בדבר, וייתכן שכל קשר בין האירועים הוא מקרי לחלוטין. אך את האיום הזה אני כן לוקח ברצינות. יחד עם ההודעה למשטרה החלטתי לשתף אתכם בנעשה, כדי שאולי אגרום לאותם אנשים להתעשת ולחדול ממסע הרדיפה".

מה שמעניין במכתב הזה הוא שאין בו פירוט או רמז לעלילה כביכול שעומדת להתפרסם על הרב פכטר ב"ישראל היום". גם לא לתוכן השאלות שעליהן התבקש להשיב. אף לא מילה אחת על גרסאותיו הקורסות בנושאים כספיים הקשורים לדירה שבה הוא מתגורר. הוא משאיר את התושבים בערפל, ואנחנו נפזר כאן את הערפל בעזרת פסקי דין ברורים וחומר שנאסף על הרב במטולה, כמו גם בבני ברק, העיר שבה הוא מבלה חלק נכבד מזמנו במסגרת חברה פרטית למתן שירותי שחיטה וכשרות למשחטות.

מדובר ב"אגודת זבח", שעל פי בדיקתנו הרב פכטר הוא אחד הבעלים והמנהלים שלה. הרב הזה פעיל מרכזי גם במועצה הדתית במושבה ובחיבור בין שני אלה מזדקר, בין היתר, הסיפור הבא: לפני שנים אחדות, כשביקשה המועצה הדתית לארגן ארוחת חג לקשישים, היא רכשה את פריטי הארוחה דווקא מאגודת זבח. 14 אלף שקלים שילשלה המועצה לכיס העסק הפרטי של הרב, בלי שהאחרון יבין שאסור לו לנצל את מעמדו לרעה. לא במישרין ולא בעקיפין.

הבית ברחוב הראשונים

הסיפור הזה הוא רק דוגמה להתנהלות הרב פכטר, 63, שהגיע למטולה לפני קרוב ל-40 שנה, התיישב על כיסאו של הרב המנוח מיכאל וינרוט, וזה שנים מתנהג כמי שאינו רגיש מספיק ליושרה. הוא מתנהג כמי שיודע שהחקלאים והמלונאים במושבה תלויים בחסדיו, מפגין שרירים כלפי הנזקקים לשירותיו, וכבר גרם לכמה מהם להתנצל בפניו, לכרוע ברך ממש כי "כשמדובר בפרנסה", לשון אחד החקלאים, "אין כאן גיבורים. אנשים פשוט מפחדים".

החשש הזה מהרב פכטר נובע בין היתר מפצע שלא נרפא עדיין במושבה כאשר הרב החנה באחד המקרים את רכבו בקצה הרחוב הראשי, המשקיף אל המטעים, הציב בו מצלמת וידאו וצילם משאיות עם פרי שנקטף בשבת. היו לו תמונות, היו לו ראיות לחילול שבת והוא רשאי היה לחולל מהומה במסגרת תפקידו. מה שקומם את החקלאים לא היה עצם מילוי תפקידו והנחת יד על הפרי הפסול, כי אם הסגנון, השיטות והלהיטות שבה נעשה הדבר. הרב פכטר הצליח להרגיז עשרות אנשים.

הפחד הזה קיבל ביטוי גם בעת איסוף החומר לרשימה הזו. תושבים מקומיים, בהם חקלאים שמעולם לא הסתכסכו עם הרב, התחננו ששמם לא יתפרסם; אחרים ביטלו פגישות שקבענו איתם בהסכמה; היו גם מי שדיברו והתחרטו כבר למחרת. המכנה המשותף של כולם: על אף שבמטולה אין כמעט דתיים ולעיתים אין אפילו מניין בבית הכנסת, אסור להתעסק עם האיש הזה. יש לו כוח.

רק אישה אחת, סימה שחף שמה ("אני לא גרה במטולה ואין לי מה לפחד מהרב") העזה לדבר איתנו בגלוי, להצטלם לכתבה ולתאר את המלחמה שכפה עליה הרב בפרשת הבית ברחוב הראשונים 9. את הבית הזה הורישה אמה לה ולאחיה כבר לפני 15 שנה, אבל הוא עדיין לא ברשותה. מהבית הזה מסרב הרב להתפנות כבר כמה שנים, מסרב לשלם לה שכר דירה, אינו מכה על חטא גם אחרי שבבתי משפט השלום בעפולה ובקריית שמונה נחשפו תרגיליו הנלוזים ותירוציו העלובים. הוא הפסיד במערכה אבל לא מסיק מסקנות אישיות.

הבית שבו מדובר הוקם לפני 110 שנים מול משרדי מועצת מטולה כיום, ויש בו חמישה חדרים, ששלושה מהם מעוצבים בסגנון עתיק. "בבית האבן הזה יש תקרות מקומרות כמו בכנסייה, עם עמודים מאוד רחבים בפינות, עם רצפה יפה ומקושטת ועם גינה גדולה מסביב", מספרת שחף אגב הצגת תמונות של המבנה. "הבית שלנו עומד על מגרש של דונם וחצי והרב מתגורר בו בשכירות כבר שנים. בשעתו עקרה אמי המנוחה ממטולה לחיפה, השכירה את הבית לרב, חתמה איתו על חוזה שכירות ומצאה עצמה פעם אחר פעם מול טענות שלו לשיפוצים הכרחיים, שבעטיים הוא מקזז משכר הדירה. היא לא התווכחה איתו כי אחרי הכל מדובר ברב המושבה".

- היא נתנה בו אמון עיוור-

"כך בפירוש. אמא שלי היתה אישה דתייה ובשבילה רב הוא אדם מכובד שצריך להאמין לו. היא היתה מאוד תמימה ונאיבית עד שיום אחד היא מצלצלת אלי ואומרת לי: 'תשמעי, הרבה זמן לא קיבלתי ממנו כסף. משהו לא בסדר. אני לא יודעת מה קורה איתו'.

"נכנסתי מיד לתמונה, גיליתי שאכן כמה חודשים הוא לא שילם, דרשתי וקיבלתי את הכסף ואמרתי לו: 'מעכשיו אני ואחי בעניינים. אמא שלי נתנה לי ייפוי כוח ואנחנו מחדשים איתך את החוזה אחת לחצי שנה'. זה נבע גם מהחלטה שלנו לנסות לממש את הבית, לחפש לו קונה שיוכל לקבל את הנכס בהקדם".

הרב טורק טלפונים

הרעיון למכור את הבית ברחוב הראשונים לא היה לרוחו של הרב פכטר והוא ניסה, על פי סימה שחף, להכשילו. הוא סיכל ביקור של קונה אפשרי בבית; טרק טלפונים לשחף; הפסיק לשלם לה את שכר הדירה (היא ואחיה אמורים היו לקבל 700 דולר לחודש); ומאז ינואר 2003, כשהסתיים חוזה השכירות האחרון עם הרב, גם לא התפנה מהבית כפי שנדרש לעשות.

הרב נאחז במבנה כאילו היה בעליו, צבר לטענת סימה שחף חוב בגובה של 130 אלף שקלים, ואילץ את האחרונה, 64, לעתור לבית משפט השלום בעפולה. היא עשתה זאת באמצעות עו"ד חבצלת אבו חצירה, כשבקשתה העיקרית: להורות על סילוק הרב מביתה.

בעדותה גוללה שחף סיפור של תרגילים מכוערים והתחכמויות מצד הרב, כשהיא אינה מעלה בדעתה שהרב יחבור פתאום אל אחיה ושהאחרון יחצה את הקווים. האח הזה, מרדכי כהן, העיד לטובת הרב, אישר את דברי הנתבע בצורה גורפת, ולתדהמת השופטת ג'אדה בסול, שנתנה לכך ביטוי בפסק הדין, יוצג בידי בתו של הרב. עדותו במשפט היתה מביכה, בדיוק כמו עדות הרב, ובצדק לא סמכה השופטת את ידיה על שניהם. הם נחשפו בקלונם.

אחת מגרסאות המופת של הרב פכטר היתה קשורה עם הדרישה שלו ב-2003 , סמוך למועד סיום חוזה השכירות, לבצע שיפוץ גדול בגג המבנה, ודחיית בקשתו בידי סימה שחף ואחיה. הרב קיבל במסירה אישית מכתב של שחף בנושא, אבל הכחיש שראה אותו. "ואולם", כותבת השופטת, "המכתב הוצג כראיה מטעם התובעת וצורף אליו צילום של אישור מסירה".

אלא שגם אחרי הצגת ההוכחה הזאת הכחיש הרב את קבלת המכתב כשהוא מנסה להסתתר מאחורי הסיפור הבא: מזכירת המועצה, נעמי לוין, שקיבלה את המכתב הרשום בשבילו, "היתה הולכת ומוציאה דברי דואר וקרו מקרים שמכתבים לא הגיעו אלי... יכול להיות שהיא שמה את זה על השולחן והעוזרת זרקה לפח".

השופטת לא קנתה כאמור את הסיפור. "ההסבר הזה קלוש ביותר ואף מעט תמוה", כתבה כשהיא מוסיפה בהמשך, בהדגשה: "עלי להודות שהתסריט הזה נראה תמוה בעיניי בלשון המעטה, ואני מתקשה לקבלו... מאחר שאחיה של התובעת לא הכחיש את קיום המכתב, או את חלקו בשליחתו, אני קובעת שהמכתב נשלח לידי הרב ואשתו, והתקבל אצלם".

סטירה ועוד סטירה

זו היתה סטירת לחי מצלצלת ראשונה בפסק הדין המנומק והמפורט, שהפך את עדות הרב וגרסתו למפוקפקת. בין היתר, שמעה השופטת במסגרת ההליך הזה גם תביעה שכנגד של הרב לחייב את סימה שחף בתשלומים שונים, ודחתה אותה. הרב טען כי הגג דלף ולא תוקן; כי "מעבר לקירות הרטובים והעבשים, נגרם נזק חמור ביותר לרהיטים שונים בחדר השינה"; וכן "שנגרם נזק חסר תקנה לשטיח ונזק לארון הבגדים ולפריטי לבוש". בסף הכל - כ-20 אלף שקלים.

הרב, מתברר, לא היה מסוגל להוכיח את טענותיו גם בפרק הזה. "מהם הרהיטים שנפגעו", תהתה השופטת בסול, "שכן מלבד הארון לא פורט בשמו אפילו רהיט אחד... איננו יודעים מהם הרהיטים, בכמה מדובר, מה היקף הנזק שנגרם לכל רהיט... לא הוגשו תמונות שמהן ניתן ללמוד על מידת הנזק לארון ולשטיח, אם בכלל, ולא הוכח כל קשר בין הרטיבות בגג המושכר לבין הנזק שייתכן שנגרם לארון".

השופטת מוסיפה כי אפילו היה ממש בתביעת הרב ונגרמו לו נזקים כפי שטען - זה קרה כבר אחרי שידע שעליו לעזוב את הדירה ולא שילם את דמי שכירות. על מה בדיוק הוא מלין, היתה רוח דבריה, אל מי הוא בא בכלל בטענות בנסיבות האלה-

השופטת דחתה כאמור את התביעה של הרב, קבעה כי התנהלותו עוררה אצלה "תחושה של חוסר תום לב", והורתה לו לפנות את הבית בתוך חודשיים. היא לא הסתפקה בזאת ובהכרעת הדין הוסיפה חומר למחשבה על אמינותו של הרב: התצלומים שהגיש לבית המשפט כדי להוכיח נזקים שנגרמו לקירות הבית, נושאים תאריך של יום לאחר הגשת התביעה נגדו. כלומר, יום אחרי הגשת התביעה עדיין לא תוקנו הנזקים בקירות, שעל תיקונם ביקש הרב פיצוי בגין הוצאות התיקון שהיו לו...

גרסת הרב, כאילו התאריך הנקוב הוא של יום פיתוח התמונות ולא של צילומן, נדחתה גם היא בפסק הדין. "תאריך המופיע על התמונה מוטבע על ידי המצלמה בעת הצילום ולא על ידי המכונה המפתחת את הצילום", כתבה השופטת והוסיפה עוד אי אלו הערות על גרסאות התובע. היא ירתה לעברו חיצי ביקורת שהמכנה המשותף שלהם: ככה לא באים לבית משפט. ככה מתרסקים.

הסתרת הבית הנוסף

פסק הדין ניתן כאמור ב-25 ביוני 2007, תוך קביעה שעל הרב לפנות את הדירה בתוך חודשיים. אבל הרב, כמה מפתיע, לא פינה. הוא גם לא הגיש ערעור על פסק הדין. איך בכל זאת הוא ניסה שוב להתחכם? הוא קנה את מחצית הדירה מאחיה של התובעת, הגיש בקשה לשופטת השלום בקריית שמונה, ברכה סמסון, לעצירת סילוקו מהבית, וטען שהנסיבות השתנו. שפסק הדין נגדו אינו רלוונטי יותר.

היתה לו עוד טענה מעניינת: אין לו היכן לגור. אי אפשר לזרוק אותו ואת אשתו לרחוב.

פרקליטה החדש של שחף בתיק, עו"ד בועז רוה מת"א, נחנק ודאי מדמעות כששמע על חסר הבית החדש. אבל רוה התאושש מהר, ביקש מהשופטת לדחות את הבקשה והוכיח לה שהרב מסתיר ממנה את האמת: בבעלותו בניין מגורים נוסף במטולה, אמר, ובו חמש דירות אירוח. הנה המסמכים, הוסיף, וחשף את ההטעיה.

ברכה סמסון הבינה עם מי יש לה הכבוד, דחתה אחת לאחת את טענות הרב, ובין היתר קבעה כי הנתבע בא לבית המשפט "בחוסר ניקיון כפיים". לעותר כזה לא מגיע הסעד שהוא מבקש, קבעה, ושלחה אותו לארוז את החפצים.

אלא שהרב פכטר שוב לא ארז. הוא הגיש ערעור גם על ההחלטה הזאת, ולפני כעשרה ימים ספג את הסטירה הסופית: השופטת המחוזית בנצרת, נחמה מוניץ, דחתה את ערעורו. גם היא פסקה מה שפסקה רק אחרי שהזכירה לרב שהוא בא לבית משפט בחוסר ידיים נקיות. שיכול להיות שהוא אדם נפלא, אבל לא בבית ספרה.

עכשיו ממתינה סימה שחף לפינוי הבית ותובעת מהרב פכטר, בנפרד, לשלם לה את מלוא החוב. זה ייקח כנראה הרבה זמן כי כבוד הרב לא אוהב לשלם - לא לה ולא למועצה של מטולה, שגם לה הוא חייב מאות אלפי שקלים. המועצה תבעה ממנו את הכסף, אבל הוא מכחיש את החוב - בין היתר בטענה הבאה: ראש המועצה לשעבר, יוסי גולדברג ז"ל, העניק לו פטור מתשלומי הארנונה. כלומר, הוא נשען על מת שלא יכול לאשר או להכחיש.

השופטת סמסון שמעה את הגרסה הזאת, שהרב העלה בפניה באיחור קל של שנתיים, וקבעה כי מדובר במקצה שיפורים שנעשה בידיעה שהאיש שאמור לסתור זאת כבר אינו בחיים. היא פסלה איפוא על הסף את בקשתו לתיקון כתב ההגנה.

חשבנו שמדובר במקרה חריג, וגילינו שלא. יש מקרים נוספים המעלים חשד שמפעם לפעם, כשיש לרב בעיה של התנהלות כספית - הוא מוצא לעצמו את המת התורן ומסתתר מאחוריו. זה קרה גם בתיק של סימה שחף, שם טען הרב בפני התובעת כי אמה המנוחה הבטיחה לו שלא יוציאו אותו מהדירה; וזה קרה גם בתיק אגודת זבח שבבעלותו - אותה אגודה שממנה רכשה כזכור המועצה הדתית במטולה מוצרים לארוחת חג לקשישים ב-14 אלף שקלים.

מי טיפל בנושא לטענת הרב פכטר? מזכיר המועצה, מר קונפורטי. "קונפורטי ז"ל", כתב לנו הרב פכטר, "פעל ישירות מול החברה. לי לא היה כל קשר לעניין".

michals@israelhayom.co.il| uzid@israelhayom.co.il| motig@israelhayom.co.il

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו