בעשורים האחרונים מתפתחת ברחבי העולם תנועה מגוונת של ניאו־חסידות. מרבי נחמן לאושו, מקרליבך לחב"ד ולזרמי ניו אייג' יהודיים ולא־יהודיים. כל אחד מן הזרמים שהוזכרו שונה מהאחרים, אך לכולם משותפת ההשראה ההיסטורית שיצרה התפתחותה המפתיעה של יהדות מזרח אירופה, וצורות הפולחן, הקהילה והקשר עם האל שכוננה.
קשה להפריז בעוצמת השפעת תנועת החסידות על התפתחות יהדות זמננו. בשלהי המאה ה־17 ותחילת המאה ה־18, אחרי עוד גל גזירות והתעמרות, לנוכח איומי ההשכלה והחילון מכאן והשבתאות מכאן, נזקקו יהודי מזרח אירופה למענה שקהילת הלומדים הקטנה והמסוגרת התקשתה לספק.
המאמינים, אנשים פשוטים ברובם, חיפשו קשר חדש עם האל והמסורת, אישי יותר, בלתי אמצעי ולא מופשט ומוכתב מראש. רוחני ופסיכולוגיסטי יותר מאשר הלכתי וחמור סבר. רבי ישראל בן שרה, הידוע בשם הבעל שם טוב (הבעש"ט), יצר את ראשית הקשר הזה. סיפוריו, כמו גם סיפורים חסידיים נוספים שקובצו בספר "ביום שנולד הבעש"ט נשרף הגיהנום", שיצא עתה בעריכת המשורר בנימין שבילי, היוו דרך לכונן את הקשר המחודש, לשמרו ולפתחו.
שבילי רואה בתנועת החסידות את ראשיתו של האקזיסטנציאליזם היהודי, המעמיד את היחיד ואת אמונתו במרכז החוויה הדתית. את טענתו הוא מדגים באמצעות הסיפור שממנו נלקחה כותרת הספר על שריפת הגיהינום ביום לידתו של הבעש"ט. על פי הסיפור, הפתרון שמצאו "האדריכלים של מעלה" לשריפה לא היה לבנות גיהינום חדש אלא דווקא גן עדן חדש, ואל גן העדן הישן להעביר את הגיהינום. הגיהינום, טוען שבילי בעקבות הסיפור, אינו התופת שדימוייה עולים מייד בראשו של הקורא, אלא מקום שפרח בעבר אך התיישן עם השנים והפך למאובן ומשעמם. את היציאה מגיהינום השעמום, אם כן, יש לבצע באמצעות שחרור. לא מן הדת אלא מקיבעונותיה - ויתור על צייתנות סגפנית לטובת אמונה חווייתית גועשת, במסגרת דתית שלא חוששת מן התשוקה והשמחה, אך גם לא מן הצער והסבל. שני הצדדים מרכיבים את נפש האדם ומעצבים את חייו. על כן, חוויה דתית עמוקה ומלאה צריכה להכיל ולהתמודד עם שניהם.
בעקבות הבעש"ט קמו מנהיגים רבים כמגיד ממזריץ', החוזה מלובלין, רבי נחמן מברסלב, רבי ישראל מרוז'ין ועוד רבנים שגיבשו סביבם קבוצות תלמידים ויצרו חסידויות משלהם. סיפורים שחיברו וסיפורים אחרים שחוברו עליהם התפתחו עם השנים, קיבלו חיים והפכו לחלק מאתוס ספרותי־עברי מוקדם, עשיר ורב דמיון והשראה המתאר עולם יצרי, מתוחכם, מקורי ובעל חזון, "קרנבל שהחל לפתע בלב האורתודוקסיה היהודית המתפוררת במזרח אירופה", כדברי שבילי. קרנבל שאינו חושש להתבונן בעצמו בהומור ובאירוניה, ורואה בהם חלק בלתי נפרד מנפתולי האמונה והלימוד. קרנבל שניתן לקיימו בבית הכנסת, בבית, בחיק הטבע ואף בבית המרזח. כך, באחד הסיפורים שומע רבי שמחה בונם פירוש מקורי למשפט "ויכרתו שניהם ברית" מספר בראשית, דווקא מזוג סבלים היושבים בבית מרזח בוורשה, שותים משקה חריף ומדברים.
הספר מחלק את הסיפורים לנושאים כאלוהים, לידה, חתונה, חגים, שיגעון, צדיקים ועוד, אולם חלק מהיופי בסיפורים נובע מהאפשרות לפרשם בדרכים רבות. כך אף שחלקם נכתבו כמשלים בעלי מוסר השכל ברור, יש בהם יסוד אירוני ורב־משמעי שמאפשר להבינם גם באמצעות היפוכו של המסר הישיר. כזה הוא למשל הסיפור על הבעש"ט שהראה לתלמידו רבי דוד מאוסטרהא את השמיים החדשים שברא בעת עישון המקטרת שלו, וגרם לתלמיד להתעלף מאימה. האם נושא הסיפור הוא כוחו הייחודי של הבעש"ט כמיסטיקן? כן. אולם בה בעת זהו סיפור על סכנותיהן של אשליות. כמשל זן החותר תחת גיבורו, אם כן, הסיפור על הבעש"ט ומקטרתו מהלל את סגולותיו של הרב ומזהיר מפניהן בעת ובעונה אחת. הוא מפאר את כוחו של הדמיון היוצר, אך מבהיר גם את הלך הרוח הנדרש לסוגי ה"זרימה" השונים עם אותו דמיון.
אחד השינויים שיצרה החסידות היה עליית חסידים לארץ ישראל במחצית השנייה של המאה ה־18. גם על כך מספרים הסיפורים, וגם פה הם עושים זאת בהומור. כזה הוא למשל סיפורם של זוג קשישים שהוזמנו להתלוות למשיח כשיבוא וענו שלא יוכלו להשאיר את ביתם מאחור, וכשנענו שעלייה היא פתרון לצרות שהגויים מסיבים להם הציעו שהמשיח ייקח עימו את הגויים לארץ ישראל, כך שהם יוכלו לחיות בשקט בביתם.
חרף התנגדות קשה שכללה חרמות ונידויים, הקסם שנסכה ההגות החסידית, רוח השחרור והחיבור הרגשי שהציעה משכו מאמינים רבים, וקהילות חסידיות הלכו ופרחו בכל רחבי מזרח אירופה (למעט ליטא, שנותרה מובלעת של מתנגדים). עם השנים נדמה שדווקא החצרות החסידיות הרשמיות הפכו למסגרות נוקשות, ואילו רוח החסידות עצמה מותירה את חותמה על זרמי יהדות ציוניים ולא־ציוניים, אורתודוקסים ולא־אורתודוקסים, סרוגים, רוחניקים וכאלה שמתחמקים מהגדרות. פה טמונה גם התשובה לשאלה מה לקורא קטן אמונה בן זמננו כמו הח"מ, ולסיפורים דתיים שחוברו בזמן ובמקום שונים כל כך וקובצו בספר.
בדומה לסיפורי עם רבים, גם הסיפורים החסידיים עוסקים בשאלות ובתשובות היפות לכל מקום ולכל שעה. כזה הוא למשל הסיפור על החלבן שעשה תשובה והחליט להפסיק למהול את החלב במים, אולם גילה לתדהמתו כי מרגע שחדל למהול חדלו הלקוחות לקנות אצלו בטענה שהחלב לא טוב. על כך ענה רבו ש"כנראה שקוע העולם כל כך בשקר עד שאינו מסוגל לטעום טעם האמת". צרכנות ומעשים טובים, אמת, שקר והרגלים ישנים, תסכול, אבסורד והומור עצמי באים לידי ביטוי בפיסקה אחת.
ביום שנולד הבעש"ט נשרף הגיהנום / עורך: בנימין שבילי;
הוצאת 62, 302 עמודים