"זה נראה כמו זירת קרב", דיווח גלעד שלמור מרחובות תל אביב א־לה בולטימור, מתקשה לשמור על קור רוח. התמונות התפשטו לעולם במהירות. ויראלי זה לא רק משהו שהרופא אומר, זה העידן שבו אנו חיים. החומר המצולם לא הפסיק לזרום. הפגנת מחאה של קהילה הפכה לעימותים אלימים בין שוטרים לבין מפגינים. רימוני עשן, גז מדמיע, פצועים, עצורים, ניידת משטרה הפוכה, שוטרים עומדים מול המון זועם, אש, תמרות עשן ובלבול, מבוכה והלם. הלם במערכות החדשות שלא צפו את ההתפתחויות. מזל שהשטח עשה את כל העבודה. הפעם, השטח דיבר, ואנשי החדשות הקשיבו.
"בהחלט תמונות לא שגרתיות וקשות", דיווח אורי לוי בלקוניות. בסוף גם ערוץ 1 השתכנע שיש סיפור חדשותי, וקטע בעצב את משחק הכדורסל לטובת המהומות. חדשות 2 הריחו את ריח אבק השריפה, והאריכו את משדר החדשות, מצוידים בברהנו טגניה ("אני לפעמים מרגיש כמו עובד סוציאלי ולא כמו כתב") ובצלמים שנדבקו לכוחות המשטרה ולא ויתרו. המפכ"ל דנינו הבטיח שהסדר יחזור לשלוט ברחובות, הפרשים ייעלמו והמוחים יחזרו לבתיהם. "זה יום עצוב למדינה, יום עצוב לכולנו", ניתח דני קושמרו את המצב, מתקשה להאמין. טגניה הוסיף פרשנות אישית מאירת עיניים על יחסה של החברה הישראלית לצעירים יוצאי אתיופיה, השאלה היא אם אחרי התמונות נותר מי שיקשיב.
יחידה מובחרת
פאודה, yes OH, 22:15
"פאודה" היתה ביצת קינדר בעלת אנרגיה חייתית. היא הפתיעה את כל מי שטעם ממנה. אי אפשר היה להפסיק. אמש זה נגמר בפרק סיום מותח המותיר כמה קצוות פתוחים, לקראת העונה הבאה. יאללה, תביאו עוד מהפאודה הזאת.
קל להתענג על הצלחה, אבל כדאי לעמוד על הסיבות שהפכו את "פאודה" ללהיט חוצה מגזרים. השיבוץ ב־yes OH רומז שבבית האמינו בה. ב־yes הימרו על המסתערב הנכון. דורון (ליאור רז, יוצר הסידרה) הפך לגיבור שקשה להבין איך הגיע רק עכשיו. הביטחוניסט הסגור, הקשוח והחזק, שבתוכו מסתתר לב מרגרינה. יותר ישראלי מזה תמצאו רק בכתבות מגזין של אולפני שישי.
"פאודה" ערכה לצופים היכרות מעמיקה עם דורון ועם חבריו ליחידה, ולא דילגה גם על נקודות המבט של הצד השני. "הסכסוך" או "הקונפליקט הישראלי־פלשתיני" לא נשמעו שם, אבל העסק רתח, ביעבע והגיע לנקודות שיא, בבום שאפשר היה לשמוע בירושלים וברמאללה. "פאודה" היתה הדרמה המתוסרטת הכי פוליטית שהגיעה למסך בעשור האחרון. היו ניסיונות לפניה (למשל "כוונות טובות"), אך רק היא העזה לקרוא לילד בשמו: מ־ל־ח־מ־ה.
המלחמה ששירטט ליאור רז היתה מרשימה ואפקטיבית. הדמויות ישבו טוב, העלילה נעה בקצב מצוין, המתח נבנה בהדרגה והדרמה היתה משכנעת - גם אם לא תמיד אמינה. השהיית האמון נדרשת בכל דרמת אקשן. לא הכל קרה או יכול לקרות, אבל כשאתה כצופה מצוי בפנים, מתרוצץ עם דורון בסמטאות בחיפוש אחר "הפנתר", קל היה לדלג על נקודות מופרכות ועל חוסר היגיון - ע"ע: ג'ק באואר עורף ראש של סיני לא ידידותי - לטובת התמונה הכללית. והתמונה שהציגה "פאודה" נראתה רלוונטית, ישירה ובועטת. "פאודה" שאבה את הצופים גם בזכות מוסיקה מקורית, עריכה מופתית ובמאי מוכשר, שהצית את הדמיון והשאיר הרבה חומר למחשבה. ועכשיו, עוד בבקשה.