"הוי ארצי מולדתי" אינה דווקא "הר טרשים קירח", כלשונו של שאול טשרניחובסקי, אלא גם בית החולים של צה"ל הפרוס בנפאל. זהו אחד מני רבים בתולדות ההתפרצויות האכזריות של איתני הטבע, שמעניק לישראלי המצוי תחושת גאווה עמוקה.
רעי לב מטיחים בי שישראל יוצאת נשכרת. היא זוכה לנקודות בדעת הקהל בעולם ובארצות הנפגעות. איני מאמין כי זה המניע היחיד. אך ייתכן כי זה אחד המניעים העיקריים, ובכן מה?
יש מדינות עשירות ממנה. יכולתן הרפואית־טכנולוגית גבוהה. גם הן נאבקות על נקודות זכות בזירה הבינלאומית, ובכל זאת לעולם אינן במקום האסון, ליד השכול והכאב.
יש ברחבי העולם אלפים רבים, וסביר שרבבות, אשר חבים את חייהם למשלחת האלמונית המגיעה מן המדינה הרחוקה והמוזרה הזאת. דבק במחמאה. לא מוכן לוותר עליה.
נסיגה מאור לחושך
החרדים מעוררים את זעמי. הכעס על השתמטותם משירות בצה"ל גואה בכל פרידה מנכדי המשרת כקצין קרבי ביחידה מובחרת ומנכדתי שמתנהלת במדים ותחת פקודות. הם מוציאים מן הדעת בהתנגדותם להכנסת ליבת לימודים מוסכמת, לא כפויה, בבתי הספר שלהם. שמא חס וחלילה יידעו האברכים מעט חשבון ואנגלית, ואת המורשת הדתית שקדמה לגמרא.
במו"מ הקואליציוני סחטו מנתניהו את חידוש ההיתר להשתמט משירות צבאי ואת הגדלת קצבאות הילדים. אני מואס בכך, אבל זו הפוליטיקה. מן הרגע שבו בחר נתניהו להקים ממשלה ימנית־חרדית היה ברור שיעניק להם יתרונות. זה טיבו של מו"מ, וזה לגיטימי, גם כשתוכנו מקומם.
עד לצומת שבו הפוליטיקה פוגעת בזכויות האזרח וברווחתו. הממשלה הקודמת העניקה לרבני הערים היתר הלכתי להרכיב בתי דין לקידום הגיור. להקל על אזרחים ישראלים שמשרתים בצה"ל ומשלמים מסים ותורמים לחברה המקומית להצטרף לעם היהודי. כבר נלאיתי מלצטט את גדולי האומה, מימי התנאים עד הרב הראשי יצחק הרצוג, שנהגו בהגינות ובמתינות ובאהבת האדם וישראל, ועתה כל ההישגים שוב בנסיגה.
לא ברית הזוגיות ולא זכויות מלאות, וניכור כלפי עולים חדשים שהובטח להם כי יתקבלו פה בזרועות פתוחות. יתרה מזאת, הרי ביטול מידת הרחמים בבתי הדין האלה עומד בניגוד לקריאתו הראויה של נתניהו ליהודי אירופה להיחפז ולעלות למכורתם. כיצד יעלו אם חלק מהם יתקבלו כאן כאזרחים מסוג ב'?
עתה בוטלו בתי הדין לגיור מאת רבני הערים. "החרדים ניצחו את המדינה", כתב שלשום הח"כ בדימוס הרב חיים אמסלם, שקרא להקים רשת עצמאית של בתי דין לגיור, ולהתעלם מן הממשלה והרבנות הראשית. זו נסיגה מהאור לחושך, ואני תוהה כיצד יתבוננו נפתלי בנט ואביגדור ליברמן בעיני בוחריהם? רק שבפועל יש להם עור עבה. הם לא ינידו עפעף.
המטרה: תוכנית ליבה
האמריקנים מייעצים לכל המחזיק בלימון שהחל להרקיב לא לרטון על מצב הפרי אלא להתעשת ולסחוט מיץ ולהכין לימונדה. כך נהג נפתלי בנט. משהוברר לו כי לא יכהן כשר החוץ או הביטחון התגבר על סירובו לקבל את תיק החינוך. להפך, הוא טען כי גילה בו כר נרחב לפעולה; שהוא שש להיכנס לתפקיד ויפיץ את מורשת ישראל בבתי הספר. בנט כבר שותה לימונדה (אלא אם כן ברגע האחרון יילקח התיק ממנו).
התלהבותו הנחשונית של בנט ראויה. שיעורי מורשת ישראל יכולים לשמש לימוד־ציר לתלות עליו את החינוך לערכי הציונות ואהבת האדם והארץ והמוסר והאומה והלשון, ומה לא? רק שכשיצלול לים הקשיים יגלה כי אין לסוגיית מורשת ישראל פתרון בשיטת ה"זבנג וגמרנו".
במגזר החילוני אין שיעור מאוס מן המורשת. ההוראה משעממת, התכנים אינם מדברים אל לב הנוער. הכיווץ של הפקולטות למדעי הרוח באוניברסיטאות מתחיל בתיכון, ואינו חדל. מפני ששיעורי המורשת הם כישלון קולוסלי. לא רק התלמידים משתמטים; גם המורים ממתינים בקוצר רוח לצלצול הגואל.
הפתרון מחייב עבודה פרטנית ואיטית ומתמידה וארוכת טווח. התנאי הראשון הוא להגיע להסכמה עם כל המגזרים במערכת החינוך על תוכנית ליבה בסיסית, שתילמד באחידות ברחבי המדינה. בלי תוכנית ליבה כזאת לא ייווצר המסד התרבותי המשותף, שהוא תנאי יסוד להצלחת המהלך. שר חינוך שיקבל זאת על עצמו יגלה עד מהרה כי המאבקים בנמלי ישראל או בהטבות היתר שמהן נהנים הטייקונים בבנקים הם כאין וכאפס בהשוואה לקרב לחיים ולמוות שיש לנהל על תוכנית הליבה.
החרדים חוששים שיכפו עליהם לקרוא בשירת ביאליק ונתן אלתרמן. לא יונה וולך - אבל אפילו את זלדה אינם מוכנים לקרוא בכיתותיהם.
השמאל ירא מעיון מעמיק ופרטני בתפילת שמונה־עשרה, שמא געגועי היהודי לבירתו ("ולירושלים עירך ברחמים תשוב") או התחינה בפני האלוהים לבריאות טובה ("רפאנו ונירפא") יחזקו את הקלריקליזם. אין לעניין סוף.
החדרת תוכנית ליבה מוסכמת בעלת תכנים ערכיים היא מהפכת־על. אפילו המורים יתנגדו מחשש שייאלצו ללמוד את מה שהם לכאורה כבר יודעים, אבל לא ממש. הרי השיעורים משעממים מפני שהמורים אינם יכולים (או רוצים) להמריא עם כיתתם אל ספירות עליונות של תרבות.
שר חינוך שישכנע את החרדים והשמאל וציבור המורים להגיע לתוכנית ליבה אחידה ומוסכמת; ושיכשיר את המורים ללמד חומרים כאלה ברוח סוחפת; ושיחדיר את המתמטיקה והמחשב והשפה האנגלית לבתי המדרש של החרדים ואת ההכללה בתפישת הרב אברהם יצחק הכהן קוק על הציונות ועל משיח בן־יוסף ומשיח בן דוד ועל ההלכה - יהיה מה שבנט מייחל להיות.
אם יצליח בכך, ויתגבר על כל ההתנגדות של הקואליציה הלא טבעית של החרדים והחילונים הקיצונים - יירשם כגדול שרי החינוך. במקרה זה ראוי שיעניק לעצמו את פרס ישראל. זה עיסוק לשנים. ייעוד חיים למי שלא אצה לו הדרך. למגשר־מפשר גדול בתולדות ישראל בעת החדשה.
לשמור על האי הדמוקרטי
עוד אישים מתייצבים בשורה הראשונה של בני האור המגוננים על בג"ץ. ראובן ריבלין ומרים נאור ואשר גרוניס ויהודה וינשטיין מתנגדים לכוונת הממשלה הנולדת לכבות את האור הגדול של שלטון החוק.
אפילו בנימין נתניהו, שבעבר הבטיח כי לא יניח לפגוע בבית המשפט העליון, הודיע על כוונתו לתמוך ב"חוק ההתגברות". הביטוי המוחשי הראשון יהיה להעניק לפוליטיקאים רוב מוחלט בוועדה לבחירת שופטים. החרדים והדתיים־הלאומיים והימין בליכוד והשמאל הקיצוני חברו יחד נגד בג"ץ. כל אחד וטעמו. הימין מפני ששופטי בג"ץ תומכים בפלשתינים, והשמאל מפני שהם מעניקים כסות וחסות דווקא ליהודים.
לא איבדתי את התקווה שמשה כחלון יעמוד בדיבורו למנוע שינויים שיאיצו את הדרדור במעמד הבינלאומי של ישראל. אולי גם בני בגין יחדל לשתוק. במערכת הבחירות לא חסך גינויים מיריביו, אבל עתה כמו "לשונו בצמא נשתה".
תמוה שמאיר שמגר ואהרן ברק ודורית ביניש ועדנה ארבל ועמיתיהם טרם נקראו להקהיל קהילות - בעיקר בארה"ב - ולהעביר את רוע הגזירה. אולי יעלה בידם.
כשלעצמי, כבר שנים רבות אני נענה להזמנות להרצות על האי הדמוקרטי של ישראל בסביבה מוקפת דיקטטורות. תמיד הגנתי עליה ללא כחל וסרק. גם בשנים שבהן היה השלטון נתון בידי ממשלות אשר לא היו לרוחי. אך מעולם לא סטיתי מן הטיעון המרכזי, שכל עוד מתקיימות בארץ בחירות חופשיות ותקשורת עצמאית ושלטון חוק שבראשו בג"ץ - ישראל היא מדינה למופת שבה האור גובר על החושך.
לא אחזור לספר בשבחי הדמוקרטיה הישראלית אם יאפילו בני החושך את המגדלור של בג"ץ. עמדתי האישית אינה אמורה להרתיע איש. בסך הכל כמה מאות הרצאות בפני תלמידים בתיכון ומשלחות מחו"ל ואזרחים מרי נפש ששומעים בשקיקה גם טיעון בזכות מדינתם.
אך איילת שקד וזאב אלקין ויריב לוין רוצים לעשות במדינה ככל העולה על רוחם, ונמאס להם מן השופטים האלה שמרסנים אותם. אבל מה אם איני יחיד, שהחל לחוש קוצר נשימה? מה אם עוד רבים כמותי יפרשו מלגונן על מדינת היהודים שכה יקרה לליבם? כנראה שלמחוקקים לא אכפת.
מציאות בגובה העיניים
בימים אלה מתנגן בי לחנו של שלום חנוך "אלה, אלה", שהזהיר את ישראל מפני היום שבו תחל ארה"ב להפנות לה את העורף. אמריקה היא בשירו "המלך של השכונה עם אופנוע חדיש", ואילו הנערה המאוהבת אלה "תישבר, תיגמר / הוא לא ירצה בה יותר / היא תמצא את עצמה זרוקה על הכביש".
המציאות רחוקה מאוד מהתיאור האפוקליפטי הזה, למרבה המזל, אבל האזהרה שבחרוזים מנקרת. השבוע הודיעה סגנית שר החוץ וונדי שרמן, כי וושינגטון חושדת שישראל אינה מתכוונת לפתרון שתי המדינות, והדבר יעלה הרהורים בוושינגטון אם להוסיף ולהעניק לה כיפת ברזל מדינית להגנה מפני יוזמות עוינות באו"ם.
יממה לאחר מכן צוטט הרפובליקני הבכיר ג'ון ביינר, שיזם את הזמנת נתניהו לנאום בקונגרס, כמי שמפקפק אם יימצא רוב מיוחס בסנאט לבלום את דהירתו של אובאמה לעבר הסכם הגרעין עם איראן. ניתוחו סביר. תוכנו הוצג כאן מייד בהיפתח הוויכוח אם ראוי שנתניהו ינאם בקונגרס, אם לאו. עכשיו אפילו ביינר ספקן.
לא אלמן ישראל; יש לה עדיין כוח רב בארה"ב. אבל לשם כך ראוי להתבונן במציאות בגובה העיניים ולהפיק לקחים ביושרה. הגיעה העת שאישי ציבור נכבדים בליכוד כאלקין, ארדן, אקוניס, הנגבי, חוטובלי, כץ, לוין, שטייניץ ושלום - יעצרו לרגע לומר באולפן הטלוויזיה: "אופס, סליחה, אפשר שטעינו". כדי לתקן משגה חובה להכיר בו.
הסתייגות בשאלה
שלי יחימוביץ' יצאה להגנת החיילת מאי פאטל, שהוטרדה מינית על ידי מפקדה לירן חג'בי. אין סיבה שפאטל תיכנס עקב כך לדיכאון, ומותר לה גם מותר לה ללכת לחוף הים בביקיני. מסכים במאה אחוזים.
אך יש הסתייגות בשאלה. אם נכון (כטענת צה"ל והסניגוריה הציבורית) שעיסקת הטיעון עם חג'בי נעשתה על דעת פאטל, יש פגם בכך שעתה היא יוצאת במתקפה עליה. מפני שהסכמים מחייבים גם את הקורבן והחלש, ומפני שבלי הקפדה על כלל זה בעתיד, איש מהנאשמים לא יעשה עיסקה ולא יודה, וצעירות כמו פאטל ייקראו להעיד בבית המשפט ויחושו מבוכה בחקירה הנגדית, ולרבות מהן ייגרם עקב כך סבל רב.
איפה ההתנצלות?
שאילתה: האם מערכת "במחנה" נדרשה להסביר לשר הביטחון ו/או לרמטכ"ל ו/או לקצין חינוך ראשי את פשר הראיון המפרגן והתצלום החנף עם אהוד אולמרט, שהורשע פעמיים בעבירות חמורות שיש עימן קלון ענק? ואם כן - מה ההסבר? ואם לאו - מה ההסבר? והאם תתנצל מערכת "במחנה" בפני ציבור הקוראים ומשלמי המסים?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו