כשאוהד בן ה-11 החל להסתגר בחדרו ולסבול מהתקפי זעם ומהתפרצויות בכי, אמו, ג' (השם שמור במערכת), ייחסה זאת למצב המשפחה. "הייתי בהליכי גירושים. ראיתי אותו מסתגר בחדרו ובוכה הרבה, אבל הייתי בטוחה שפשוט עצוב לו מהמצב ושהוא יתרגל ויחזור לעצמו", היא מספרת, "מדי פעם הוא היה מתפרץ באגרסיביות, אומר שאני אמא רעה ושאין טעם לחיים שלו, אבל חשבתי שכל הילדים ככה לפעמים כשעובר עליהם משהו". אלא שהמצב של אוהד לא היה רגיל. "כשהוא החל להיות כבוי, וחזר ואמר שנמאס לו מהחיים, נדלקה אצלי הנורה האדומה. פניתי לרופא והוא הפנה אותו לייעוץ ולטיפול, והציל לי את הילד". אוהד הצטרף למעגל מתרחב והולך של ילדים צעירים ביותר המאובחנים כלוקים בדיכאון קליני. כארבעה אחוזים מהילדים סובלים מהתופעה, ובקרב בני הנוער שיעור הסובלים עומד על שמונה אחוזים. התפיסה המיושנת, שלפיה מדובר רק בתנודות במצב הרוח כחלק מגיל ההתבגרות, נזנחה, ועתה יודעים שמדובר במחלה, ממש כמו אצל המבוגרים, העלולה להסתיים במוות. בכל שנה מתאבדים בישראל 200 ילדים ובני נוער, לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. בשנת 2007, לפי דו"ח משרד הבריאות, חלה עלייה של 21 אחוזים במספר הילדים ובני הנוער שניסוי לשים קץ לחייהם. כמו כן, 40 אחוזים מניסיונות ההתאבדות בישראל מבוצעים על ידי ילדים ובני נוער. עצבנות והפרעות אכילה התופעה הפכה לשכיחה כל כך, עד שמרכז שניידר לרפואת ילדים בפתח תקווה החליט לצאת בימים אלה במסע הסברה על התמודדות עם הבעיה. חגית זיו, פסיכולוגית קלינית ומנהלת מרפאת דיכאון במרכז, מסבירה כי התסמינים לדיכאון ולחרדה הם חבויים מהעין, כיוון שהילדים לא תמיד מפגינים את הסבל כלפי חוץ. עם זאת, אבחון מוקדם הוא קריטי. "ככל שהמחלה זוהתה וזכתה לטיפול בשלב מוקדם יותר, כך סיכויי ההחלמה ומניעת סיבוכים גבוהים יותר", היא אומרת, "בעיות מופנמות הן חמורות ולא תעבורנה מאליהן, ודיכאון שלא טופל עלול לגרום לסיבוכים: נשירה מבית הספר, שימוש בסמים ובאלכוהול, הפרעות אכילה ואף התאבדות". איך לזהות את הבעיה? זיו ממליצה להורים ולמורים להיות "ערים לסימנים ולמהר לפנות להתייעצות מקצועית", בייחוד אחרי אירועים טראומטיים כמו מוות או גירושים. הסימנים העיקריים, לדבריה, הם "עצבות כרונית, בכי תכוף, ירידה ברמת ההנאה מפעילויות שהילד נהנה מהן בעבר, שעמום, בידוד חברתי, ביטחון עצמי נמוך, רגשי אשמה, רגישות קיצונית לדחייה או לכישלון, קושי במערכות יחסים, תלונות רבות על כאבים פיזיים ועוד". כדאי גם לשים לב לשינויים בדפוסי האכילה והשינה, להיעדרויות מבית הספר, וכמובן - לעיסוק במוות. היא מזכירה שאצל ילדים הדיכאון עלול להתבטא גם בעצבנות, בזעם ובנטייה לריב. עלייה במספר החולים מדוע חלה עלייה כה תלולה במספר הסובלים? האם יש בימינו נטייה לטפל בילדים בכפפות של משי ולייחס חשיבות רבה מדי לבעיות שבעבר היו נתפסות כשוליות? ד"ר שוש ארבל, מנהלת היחידה לפסיכיאטריה לילדים ולנוער במרכז הרפואי סורוקה, טוענת שלא. "זה לא שלפני 20 שנה היו פחות ילדים בדיכאון", היא אומרת, "פשוט אז קראנו לזה אחרת והיינו פחות מודעים. פעם ילד רגזן, עצבני ואלים היה נקרא 'ילד רע', והיום מפשפשים לעומק ובוחנים את המרכיבים הפיזיולוגיים והרגשיים". הסבר נוסף של ד"ר ארבל הוא שאורח החיים היום מלחיץ יותר מבעבר. "ילדים היום מנסים להיות מבוגרים במקום ליהנות מהילדות, ואין להם כלים להתמודד עם זה. בנוסף, בעבר ילדים נמצאו יותר בקבוצות חברתיות - חוגים, תנועות נוער וכדומה, שאיפשרו להם להיעזר בחבריהם. כיום ילדים רבים נשארים לבד, מול המחשב, ולא מקבלים סיוע ותמיכה קבוצתית". ד"ר ארבל מדגישה את אחריות ההורים לשים לב להתנהגות הילדים. היא ממליצה שלא להירתע מטיפול בשל הסטיגמה השלילית, ולפנות מהר לייעוץ. איך מטפלים- הטיפול משלב היבטים פסיכולוגיים, סביבתיים ותרופתיים. במרפאה בשניידר נוטים שלא לחפש תובנות לחיי הנפש העמוקים של הילד, כפי שעושים בפסיכותרפיה פסיכו-דינמית (המוכרת בזכות הסידרה "בטיפול"), אלא משתדלים להקנות לילד כלים להתמודדות. זיו מסבירה ש"מתקנים דפוסי חשיבה שליליים ומייצרים רגשות חיוביים. במישור ההתנהגותי מעודדים את הילד לחזור לפעילות שעסק בה לפני המשבר". לעיתים גם פונים לשימוש בתרופות נוגדות דיכאון, לוויסות רמת הכימיקלים במוח. במרכז שניידר גם מנסים לטפל באמצעות חומרים טבעיים, כמו אומגה 3, שהוכחו כנוגדי דיכאון במבוגרים.
