שלח לי שקט בכריכה

בקריאה מהירה ניתן לשייך את "רעש" של יעקב בורק למשפחת "הנזיר שמכר את הפרארי שלו" ו"אבא עשיר אבא עני". אבל זה בכלל לא הכיוון. כלומר, יעקב בורק, לפחות לפי התיאור על גב הכריכה, הוא באמת מסוג האנשים שיכולים להסביר לכם איך עושים כסף מעבודה קשה, ובמקביל להרצות לכם שעות על נעליים מומלצות לריצה בפארק למי שעבר את גיל 50. מצליחן, קוראים לזה במדורי הכלכלה.

לזכותו של בורק ייאמר שבתוך עמו הוא חי. על אף שחלקו האחרון של הספר מציע מבט אל תוך השוק העולמי בלוויית שלל עצות מוב-נות וממוספרות כדי לעשות סדר בראש, הוא עדיין מודע למבנה הדנ"א של הלחץ הישראלי: יותר מדי חדשות, דאגות פיננסיות והערכה עצמית נמוכה. בורק עוזר לנו לחפש את השקט, מוצר כמעט בלתי קיים בחברה שלנו.

גם אם אינכם מחובבי ז'אנר המדריכים, "רעש" בהחלט ידבר אליכם כי הוא כתוב בשפה קולחת ועשיר במידע על מחקרים ובמשפטים שאפשר תמיד להשתמש בהם במפגשי סלון או בשיחה עם הבוס. ככל שזה בנאלי, "רעש" רק מוסיף לנו רעש בחיים. עם זאת, מתוך אינספור הנתונים והאנקדוטות (והרי בורק עצמו ממליץ להיפטר ממידע לא חשוב, כמו לפחות עשרה עמודים בספרו שלו) אפשר לדלות כמה תובנות שיגרמו לכם לסגור את הספר במחשבה שבסופו של דבר השקט נמצא רק בידיים שלנו.

בורק מלא בביקורות, רובן מוצדקות, על דרך פעולתה של העיתונות ביצירת רעש. לדוגמה, מחקרים רפואיים תמיד יפורסמו בתקשורת כשהמסקנות השליליות בולטות בהם יותר מהחיוביות; התאבדויות בצה"ל, תאונות דרכים ורציחות יזכו לתשומת לב מרבית גם כאשר העובדות לא ימסרו את כל האמת או לא ישנו את הסטטיסטיקה מן העבר (למשל, שיעור המתאבדים בצה"ל שומר על יציבות ב-30 השנים האחרונות, אך עם זאת התופעה משמשת מדי שנה חומר למהדורות החדשות ולדיונים בלתי נגמרים על תופעה המוצגת כחדשה ויוצאת דופן). זהו, אליבא דבורק, מחולל הרעש הגדול של חיינו, שגורע מבריאותנו ומשבש את דעתנו בעקביות. כשחושבים על כך, גם הביקורת הזו, שנכתבת במדור ספרים בעיתון עם כותרות צבעוניות היא אלמנט רועש שמעמיס עלינו מידע. האם היא חיונית? האם בעקבותיה תמהרו לחנויות ותרכשו את הספר המדובר? אם זה אכן יקרה, הרעש של הקופה הרושמת יהפוך לסונטה ערבה לאוזנה של הוצאת הספרים. אחרי הכל, הרעש של האחד הוא המוסיקה של השני.

אחד הדגשים החשובים והמעניינים בספרו של בורק מצוי בקביעה שהספר אינו תחליף לטיפול פסיכולוגי קונבנציונלי. בניגוד לקואוצ'רים רבים ולשאר גונבי דעת, בורק אינו מתיימר להעניק לנו כלים שטיפול מקיף של שלוש שנים מעניק לנו. וזוהי נקודה חשובה; שכן על אף התובנות הכלכליות והחברתיות שבורק כמעט מטיף לנו לדבוק בהן, יש לזכור שמדובר בספר בן 317 עמודים (לרבות מראי מקום) שמשאיר אותנו עם הרבה שאלות פתוחות אך לפחות מעניק לנו חכה, פתיון והרבה סבלנות - כדי לדוג את התשובות.

"רעש: קווים לדמותה של הפרעה תרבותית", יעקב בורק; כנרת זמורה ביתן, 317 עמ'