ממגרש הבלטות לקרב בסואץ

ספורט וצבא לא הולכים בימינו יחד. כל כדורגלן או כדורסלן שולי מוצא עצמו לובש מדי צה"ל רק כדי למלא תפקידים קריטיים כמו פתיחת ממטרות, מכירת אגוזי בשק"ם או עבודות רס"ר. לפעמים הם גם יזכו לפטורים מהעול הצבאי בתמורה להזמנות למשחק.

אבל המציאות של שנות ה-2000 רחוקה שנות אור מזו של ימי קום המדינה ו-30 השנים הראשונות. אז, בשעת חירום, גם מלך השערים היה עולה על נגמ"ש כדי לבלום מתקפה מצרית בדרום, ומלך הסלים היה מתחפר בעמדת קרב כדי לצלוף בחיילים סורים בצפון.

כזה היה יצחק הוכמן ז"ל, המוכר לבני דורו כ"הוכל'ה", כדורסלן אליצור ת"א בשנות ה-60 וה-70. הוכל'ה, יליד בני ברק שכל עולמו סבב סביב הספורט, לא ויתר על מסלול קצונה בצה"ל הצעיר.

הוא נולד בפברואר 1943 לזוג חברי האצ"ל הניה (ז"ל) וחיים הוכמן וזכה לחינוך דתי לאומי. מצעירותו בלט בכושרו הפיזי, וכתלמיד בבית הספר "מקווה ישראל" הפך לכדורסלן מצוין בקבוצה שסימלה את חינוכו, אליצור ת"א. את אהבתו למשחק ולספורט הוכל'ה לא נטש גם לאחר גיוסו.

ב-1961 שובץ הוכל'ה לחיל המודיעין, ומיד לאחר הטירונות עבר קורס מ"כים והשתלם בקורס משק"י מודיעין. בתוך זמן קצר, בשל היותו חייל יעיל, נשלח להשתלמות נוספת כמפענח תצלומי אוויר. מפקדיו הבינו שמדובר בפוטנציאל, וכך מצא עצמו במהרה בקורס קצינים, שם קיבל היתר לעבור קורס צניחה. הוא שילב את יכולותיו כדי להפוך לקצין מודיעין של חטיבה 500 של הצנחנים ומילא עד לשחרורו מסדיר תפקידים חשובים נוספים. במהלך שירותו אף הכיר את רחל, לימים רעייתו.

שיחקו רק במוצאי שבת

הוכל'ה, שתמיד חיפש להתפתח בכמה שיותר תחומים, לא ביזבז זמן ומיד לאחר שפשט את מדיו המשיך ללימודים במכון וינגייט, ובמקביל עבד כמורה לחינוך גופני בבית הספר לנוער טעון טיפוח. הוא כמובן לא ויתר על אהבתו הגדולה לכדורסל. הוא שם על המפה את קבוצת אליצור ת"א, ביחד עם חברו מיכה ברנר - אף הוא יליד בני ברק - ותחת המאמן אלי קושניר. "אליצור ת"א היתה למעשה הקבוצה של הנוער הדתי לאומי של אז והצליחו לקרבם לכדורסל", מספר מוטי הוכמן, אחיו הצעיר של הוכל'ה ויו"ר קבוצת הכדורסל אליצור כוכב יאיר מהליגה הלאומית. "כולם היו באים לראות אותם על מגרש הבלטות בבית הספר צייטלין בתל אביב, כשבניגוד לשאר משחקי הליגה שנערכו בימי שישי, אליצור שיחקה תמיד במוצאי שבת. הקבוצה התקדמה מאוד עם הוכל'ה וחבריו, אבל במשך עשר שנים נתקעה בליגת המשנה", מוסיף האח, שאף נזכר בעקשנותה של האגודה למנוע ממנו מעבר למכבי ת"א, אותה אימן יהושע רוזין, שרצה אותו בזכות היותו קלע ואתלט.

מאוחר יותר האיחוד התרחש, כשבעונת 1970/71, הוכל'ה התאמן תחת רוזין בהפועל חולון.

האהבה לספורט גרמה להוכל'ה לנסות ענפים נוספים, והוא הצטיין גם במדיה של קבוצת הכדוריד של מכבי ת"א. "הוא שיחק בקבוצה במשך עונה אחת ועזר לה לשרוד בליגה הלאומית, עד שנדרש על ידי מאמנו באליצור להתרכז בכדורסל בלבד, בגלל הטענה שיכולת הקליעה שלו נפגעה בשל הרגלים שפיתח בכדוריד". הוכל'ה לא חשב פעמיים ונטש את הכדוריד, אך לא זנח את מלאכת החינוך והמשיך ללמד בשני בתי ספר בת"א.

הוכל'ה לא היה הספורטאי היחיד במשפחה. אחיו רזי היה לשחקן נבחרת ישראל בכדורעף והאחות חנה הצטיינה יותר מעשור ככדורסלנית אליצור ת"א ונבחרת ישראל.

ב-1972 החליט הוכל'ה לחזור לצבא, לשנת קבע, כדי ללמוד חינוך, סוציולוגיה וקרימינולוגיה באוניברסיטת בר-אילן. שנה לאחר מכן פרצה מלחמת יום כיפור ולהוכל'ה היה ברור שהוא הולך לחזית, תחת מוכנות להקריב את עצמו.

בשבוע השלישי של המלחמה, ב-24 באוקטובר 1973, נקלע כוח גדול של חיילי צה"ל, ובהם הוכל'ה, למכה קטלנית של אש מצרית בעיר סואץ. רבים נפגעו. "למיטב זיכרוני, נהרגו באותו היום 80 חיילים וכ-200 נוספים נפצעו", מספר מוטי הוכמן.

הוכל'ה נשלח כמפקד כוח חילוץ ופרץ לעיר על זחל"ם 23 א' והספיק לחלץ מספר חברים בטרם ספג הזחל"ם פגיעה ישירה. הוא נהרג עם תשעת אנשי הצוות.

הבשורה המרה התאחרה

חיילים רבים נפלו בחודש ההוא בשבי המצרי ובמשך שלושה חודשים החזיקו המצרים בגופות של חללים. גם גופתו של הוכמן לא הוחזרה מיד. אחיו מוטי אף קיבל את הבשורה באיחור. "הוכל'ה היה אז בן 30 ואני בן 23, לוחם שריון. נלחמתי ברמת הגולן, במובלעת הסורית. רק זמן מה לאחר שהוכל'ה נהרג שוחררתי לסוף שבוע בבית, אז קיבלתי מהמשפחה את הבשורה על היעדרו. היינו בהלם. הוכל'ה השפיע על כל אחד מבני הבית, ובחודשים הראשונים הקושי היה רב, בעיקר בשל אי הוודאות. איש לא ידע להגיד לנו מה קרה. לאורך כל התקופה התפללנו שהוכל'ה נפל בשבי. רק אחרי ההסכם על הפרדת הכוחות עם המצרים הוכל'ה הוחזר ארצה, בארון, עם 20 חללים נוספים, וגופתו זוהתה".

לאחר מותו של הוכל'ה התגשמו כל חלומותיו: אשתו רחל נעדרה מהלווייתו כיוון שילדה באותן שעות את בתם מיכל (אחות לאורי), שם שהוא בחר. קבוצתו אליצור ת"א העפילה לליגה הראשונה, והוענקו לו תארים ראשונים בסוציולוגיה ובקרימינולוגיה כיוון שעמד ערב המלחמה במבחנים.

מוטי הוכמן פעל רבות להנצחת אחיו, ובולט בהקשר זה סימפוזיון בנושא חינוך וספורט על שמו של הוכל'ה, שנערך מדי שנה באוניברסיטת ת"א. אך רצה הגורל והמוות היכה שוב במשפחה. בנו הבכור של מוטי, יובל יצחק, שנקרא על שם האח החלל, נפטר ממחלת לב לפני עשר שנים, כשהוא בן 14 בלבד.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו