מי מבקר את המבקרים?

קוראים קבועים של מדורי ספרות יניחו אוטומטית, קרוב לוודאי, שמרבית הכותבים במדורים הללו הם גברים, פשוט משום שלרוב זה המצב. אבל זה אחרת לגמרי כשמדברים במספרים: ארגון Vida האמריקני, שנוסד על מנת לסייע לנשים כותבות, מפרסם זה חמש שנים דו"ח שנתי הבוחן ומשקלל את מספר הנשים הכותבות ביקורות ספרות לעומת מספר הגברים בבריטניה ובארה"ב, כמו גם את מספר הסופרות שעליהן נכתבות ביקורות לעומת מספר הסופרים.

השבוע פירסם Vida את הדו"ח השנתי, והממצאים, שהתפרסמו ב"גרדיאן", לא רק מוכיחים את הטענה על אודות המגמה הרווחת אלא גם ממחישים את התגברותה: ב"London Review of Books", למשל, שוקללו 527 גברים - מבקרי ספרות וסופרים שעל ספרם נכתבה ביקורת - לעומת 151 נשים בלבד, מספר הקטן ב־14 נשים מאשר בסקר הקודם. במגזינים אחרים המצב לא טוב יותר: 677 גברים לעומת 242 נשים; ב"New YorkReview of Books" יש 909 גברים לעומת 797 נשים במוסף הספרות של "הניו יורק טיימס" ופי שניים גברים מנשים על גבי ה"הארפר'ס בזאר".

חשוב להדגיש כי הנתונים עומדים בסתירה חריפה לעובדה שבבריטניה ובארה"ב נשים מהוות את כוח הקנייה המרכזי בשוק הספרות: שני שלישים מהספרים בבריטניה נרכשים על ידי נשים, זאת, לצד סקר משנת 2009 שבו התברר שקרוב ל־50% מהנשים בבריטניה רואות עצמן כקוראות נלהבות, לעומת 26% מהגברים.

המגזין הגדול היחיד בכל בריטניה וארה"ב שבו התגלה רוב נשי נקרא "Tin House", רבעון הממוקם בפורטלנד שבמדינת אורגון. העורך הראשי, רוב שפילמן, אמר ל"גרדיאן" כי אחרי הסקר הראשון של Vida הוא החליט להקדיש את עצמו לנושא ולנקוט פעולות על מנת להביא לשינוי במגזין שלו, עד שהשיג את מטרתו. "הנושא הזה עולה בקרב עורכים, וזה כשלעצמו שינוי מרענן", הוא אומר. "פשוט צריך להיות מודע לכך כל הזמן. מפתיע אותי שעורכים רבים מתלוננים כאילו אין כותבות מצוינות בשטח ואין סופרות מצוינות לכתוב עליהן; בעיניי זו בעיקר עצלות. אין טעם לנפנף באמירות ריקות על אמונה בשוויון בין המינים אם לא מיישמים אותו בשטח".