במרכז פלנצאוארברג, הרובע האולטרה־היפסטרי של ברלין, ליד פארק ארנסט טלמן, תמצאו את "לילי חנוך שטרסה", רחוב קטן בעיר הבירה. לא רחוק משם תמצאו אולם לאימוני אתלטיקה בחורף. כבוד טיפוסי שעיר אירופית תיתן למי שהיתה שיאנית עולם וכוכבת ספורט חלוצית. מי שקידמה את האתלטיקה לנשים בעידן של מאבק חברתי לזכותן של נשים לעסוק בעיסוקי ספורט "גבריים". ייתכן שגם לולא היתה שואה ולולא היה אדולף היטלר היה על שמה היום רחוב בעירה. אלא שלילי חנוך נרצחה.
היא נולדה כילדה שנייה למשפחה אמידה ב־1899 בקניגסבורג, שהיום נקראת קלינינגרד במובלעת הרוסית הקטנה בין פולין לליטא - אבל אז היתה חלק מפרוסיה. אחרי מותו של אביה עברה המשפחה לברלין ושם בנתה את חייה סביב ספורט. היא למדה חינוך גופני וגם הבריקה בתחרויות במדי מועדון ספורט ברלין, וכמו הרבה אתלטיות אחרות בעידן הפרה־אולימפי של האתלטיקה לנשים, היא הצטיינה במספר גדול של מקצועות וענפים.
היא רשמה שיאי עולם בדיסקוס וכדור ברזל, שלא נחשבים בטבלה הרשמית, משום שגרמניה, כמעצמה המובסת של מלחמת העולם הראשונה עדיין לא התקבלה בחזרה לספורט בינלאומי. אבל ב־1926, כשגרמניה כבר התקבלה מחדש למשפחת העמים, היא קבעה שיא עולמי רשמי. זה היה באליפות הגרמנית ב־1926 בקלן, כשהיתה הרצה הראשונה ברביעייה הברלינאית 4x100 - חנוך, פוטינג, ווס וקוהלר - שרשמה שיא עולמי של 50.4 שניות.
מלבד אלו היתה אלופת גרמניה גם בקפיצה לרוחק והיתה שחקנית הוקי מצטיינת. ולצד אלו גם מזכירת מחלקת הכדוריד במועדון ומאוחר יותר גם מאמנת הקבוצה. ספר העשור של המועדון מרעיף עליה שבחים פיוטיים כמו "אם אתם רוצים אוויר נקי יותר קראו בשמה של לילי חנוך".
כיום ידוע שלילי חנוך הוזמנה לעבוד ולאמן בארצות הברית ובהולנד אחרי עליית היטלר לשלטון, אבל היא בחרה להישאר עם אמה בגרמניה שם החלה לעבוד כמורה לחינוך גופני בבית הספר העממי היהודי היהודי ברייקשטראסה.
בכלל, ב־2015 קל לשפוט החלטות שנעשו ע"י אחרים ב־1933, אבל ללילי חנוך דברים לא היו יכולים להיות ברורים כל כך. ב־18 בינואר 1933 - שבועיים בדיוק לפני עלייתו של היטלר לשלטון בגרמניה היא מונתה לראש מחלקת האתלטיקה לנשים במועדון ספורט ברלין. ב־1933 ישראל לא היתה ממש קיימת, יהודי ארצות הברית לא סבלו מפחות אנטישמיות מאלו שבאירופה, אז למה שאדם מצליח ומוערך על ידי הסביבה ימהר לעזוב ולאן?
בנוסף, כשגורשה ממועדון הספורט שאותו שירתה בנאמנות 14 שנים זה לא היה משהו חסר תקדים. איסורים שונים על יהודים במועדוני ספורט לא היה המצאה נאצית. הם היו קיימים בגרמניה, אוסטריה והונגריה עוד מהמאה ה־19. לספורטאית כגון לילי חנוך היו כל הסיבות לחשוב שדברים ישתפרו כשיעבור זעם. ובינתיים פעילות הספורט היהודית בגרמניה דווקא התרחבה בתנאים שהפכו לבלתי אפשריים. חנוך אימנה בין היתר במועדון בר כוכבא ברלין שהיו לו אלפי חברים.
כשהגיעו המשחקים האולימפיים של 1936 אפילו היתה תחושה שדברים משתפרים עבור הספורטאים היהודים, כאשר בגלל הצורך לתקן את הרושם הבינלאומי הוזמנו מספר ספורטאים יהודים לייצג את גרמניה - כגון קפטן ההוקי קרח רודי באל והסייפת הלנה מאייר שהוזמנו "הביתה" מדרום אפריקה וארצות הברית.
מאייר אפילו הצדיעה במועל יד בטקס הענקת המדליות, כמו הרבה ספורטאים ישרים אחרים שב־1936 באמת לא היו יכולים לדעת במה מדובר.
לילי חנוך לא נרצחה בפתאומיות, אלא בתשע שנים שבהן קיומה הלך והידרדר, וזהותה האנושית והאזרחית והגרמנית נמחקה בעקביות. ב־1933 הורחקה מאגודת הספורט שבה היתה חברה מאז 1919, אז לילי חנוך היתה נאמנה לתלמידיה ואל תמעטו בחשיבות של מורה כזו לתלמידיה בתקופה כה קשה. באוסף מכתבים שמצא החוקר הגרמני מרטין היינץ אלהרט כותבת עליה המנהלת, פאולה פורסט, את הדברים הבאים: "לילי חנוך היתה מורה מעולה לכל הגילאים. לעולם לא אשכח את ההתלהבות שבה הכינה את תלמידינו לתחרות באיצטדיון גרונוולד ב־1937, התלמידים העריצו אותה והיו גאים להתאמן אצלה. הם אפילו משיגים את הקלף עם תמונתה שהיה מחולק לפעמים עם "ברלינאים מפורסמים בתוך קופסאות הסיגריות".
אגב, היא לא הספורטאית המפורסמת היחידה ששילמה בחייה על נאמנות כזו. גם ג'וד סימונס האלופה האולימפית ההולנדית בהתעמלות סירבה לברוח מהולנד כי ניהלה בית יתומים באוטרכט.
בית הספר ברייקשטראסה ניזוק בליל הבדולח ב־1938, אבל עם גירוש היהודים מבתי ספר כלליים מספר התלמידים עלה מ־170 ל־750.
איצטדיון גרונוולד, שהיה שייך לקהילה היהודית הוחרם.
בית הספר המשיך להתקיים באופן כלשהו עד 1942.
העדות האחרונה לחייה של לילי חנוך היא מאוגוסט 1942 כשחתמה על הצהרת נכסים וגורשה עם אמה, רוזה חנוך־מנדלסון, ל"בית יהודי". בחמישי בספטמבר נערך הגירוש ה־19 של יהודים למזרח - לריגה שבלטביה, שמונה קילומטרים לפני העיר הסיטו האיינזצגרופן את הרכבת ליער סמוך ושם ירו למוות בנוסעים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
