"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
לזכר סבתא שלי, יהודית ארנון
יהודית ארנון ז"ל שרדה את אושוויץ, עלתה לארץ, הקימה את להקת המחול הקיבוצית וקיבלה את פרס ישראל למחול • נכדה, יונתן גרון (30), עשה עליה סרט, שישודר היום בערוץ 8 בהוט
צילום: אפרת ארנון ברזילי // יהודית ארנון

לזכר סבתא שלי, יהודית ארנון

יהודית ארנון ז"ל שרדה את אושוויץ, עלתה לארץ, הקימה את להקת המחול הקיבוצית וקיבלה את פרס ישראל למחול • נכדה, יונתן גרון (30), עשה עליה סרט, שישודר היום בערוץ 8 בהוט

מאיה כהן
, עודכן

יהודית ארנון נולדה ב־1926 בסלובקיה. היא נשלחה לאושוויץ, שרדה את צעדת המוות וב־1948 עלתה לארץ. כבר באושוויץ נהגה לרקוד בפני האסירות במקום, וסירבה לרקוד בפני המפקדים במחנה - מה שהביא לענישתה. לאחר שעלתה לארץ הקימה סטודיו למחול, שעם השנים הפך ללהקת המחול הקיבוצית. ב־1998 קיבלה את פרס ישראל למחול וב־2013 נפטרה, בגיל 87.

נכדה, יונתן גרון (30), החליט להקדיש את פרויקט הגמר שלו בלימודיו בבצלאל לסבתו. התוצאה היא הסרט "-22103 A זיכרון דברים", שישודר היום ב־9:10 בערוץ 8 בהוט.

"שנה לפני הסרט הזה עשיתי סרט קצר שמתאר את היחסים ביני לבין סבתא שלי בשנה האחרונה של החיים שלה", מספר גרון. "משהו אינטימי על הקשר בין הגוף לנפש, איך שהגוף מתכלה והנפש עדיין בשיאה. כשהיא נפטרה החלטתי להקדיש את פרויקט הגמר שלי לזכרה. מכיוון שלא יכולתי לצלם אותה - מצאתי את קלטת העדות שלה מ־1992 (ארנון השתתפה בפרויקט ההנצחה של "יד ושם" וקרן סטיבן שפילברג, שבמסגרתו צולמו כ־52,000 עדויות של ניצולי שואה - מ"כ) וראיתי אותה שוב ושוב. מהעדות הזאת לקחתי שלושה סיפורים, ולקחתי קרובי משפחה או רקדנים שלה לשעבר - שכל אחד מהם נתן את הפרשנות שלו לאחד הסיפורים. למשל, לקחתי את המפגש שלה עם דוקטור מנגלה ונתתי לשלוש בנותיה לספר בגוף ראשון כאילו זה קרה להם, כדי לראות איך כל בת בוחרת לספר".

היה קשה לגרום להן לשתף פעולה?

"לא. לכל בת היתה התגובה שלה, אבל כולן שיתפו פעולה כי הן הבינו שחשוב לשמר את הסיפור".

ספר לי על היחסים עם סבתא שלך. עניין השואה היה נוכח בחיים שלך?

"בגלל שהיא היתה אישיות מפורסמת הכרנו את כל הסיפורים עליה מהשואה. למשל, הסיפור על זה שהיא נהגה לרקוד בתאים לאסירות, לשעשע אותן, והקצינים הנאצים שמעו על זה ודרשו ממנה לרקוד בשבילם באחת המסיבות. היא החליטה שהיא מסרבת, גם אם זה יעלה לה בחיים, ובמקום להרוג אותה העמידו אותה בשלג למשך כמה שעות. בשעות האלה היא נשבעה שהיא תקדיש את כל החיים שלה למחול אם תשרוד.

יונתן גרון ///צילום: אפרת ארנון ברזילי

"גם המספר על היד שלה, שתמיד היה שם, השם של הסרט כולל את המספר הזה. היא היתה מדברת על השואה, לא היתה לה בעיה, אף שאמא שלי והדודות שלי אמרו שעד תחילת שנות ה־90 לא היה יותר מדי דיבור על זה. היא לא התביישה וסיפרה הכל. לי ולה היה קשר מאוד מיוחד בגלל הנגיעה לאמנות. היא עסקה במחול ואני מצייר מגיל צעיר. היא דחפה אותי לאמנות".

הסרט הוא ההנצחה שחיפשת?

"בהחלט. היה חשוב לי לא לעשות סרט זיכרון רגיל אלא סרט שמדבר על שימור הזיכרון".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...