יפתח רון־טל היה איש צבא יותר משלושים שנה. אלוף במיל', טנקיסט בנשמתו, שועל קרבות ותיק. אבל דווקא כשנשלח לכפר מע'אר שבצפון לנסות לקרוא מוני חשמל, הוא הלך לאיבוד.
"עם כל הניסיון שצברתי בקריירה, ניווט בין עמודי חשמל עוד לא עשיתי", מחייך מי שעומד היום בראש הדירקטוריון של חברת החשמל. הוא נשבע שפעם ידע טוב יותר להבריג ואפילו לרתך, לא כמו שעשה במפעל של החברה, במסגרת הניסוי המצולם של רשת, "בוס בהסוואה". "עם השנים הידיים לא הופכות ימניות יותר, ועבודת הכפיים נעשית יותר קשה. אבל כשאתה הולך לעבוד עם העובדים שלך, העבודה עצמה היא החלק המשמעותי פחות. החלק החשוב הוא השיחות עם האנשים".
ראובן אלקס, מנכ"ל רשת מלונות פתאל, שגדל בתחום ועבד פעם כמלצר במלון ("הייתי גרוע"), לא הצליח לעמוד בקצב הגשת החביתות בארוחת הבוקר. הוא נשבע שהכין המון חביתות טובות, אבל יודע שאתם תראו רק את אלו שהתפרקו. ויוסי ביתן, משנה למנכ"ל יינות ביתן, שמאז היה ילד קפץ על ארגזי קרטון ריקים בסופר של הוריו כדי שיוכלו להיכנס למכולה, שכח כמה סוגי גבינות יש ברשת שלו ומה קוד המחיר של כל אחד מהם.
הם "ירדו אל העם" במשך שבוע. עברו בין תפקידים שונים בחברות שלהם, כדי להכיר מקרוב את העבודה, ובעיקר את העובדים. אנשים דוגמת בסאם עבדאללה החדרן, שכבר שנים הולך ברגל בכל בוקר מהכפר א־טור שבו הוא גר עד מלון לאונרדו פלאזה בירושלים, והוא לימד את ראובן אלקס שצריך לשים לב לכל חור בסדין. או פארס עווידה, קורא מונים מהכפר סאג'ור, שאצל בתו נואר מצאו גידול ממאיר כשהיתה בת ארבעה חודשים, ואחרי טיפולים ארוכים ומתישים היא סוף סוף בריאה. או מֵרָב דברשוילי, שעובד כסדרן בסופר, אף על פי שבגרוזיה ניהל מפעל גדול של יין.
מלבד רון־טל, אלקס וביתן, הסכימו להשתתף בתוכנית (שתשודר החל ממוצ"ש ב־21:00) גם יונתן פישר (42), מנכ"ל הולמס פלייס, ירון ישראל (42), בעלי רשת ההמבורגרים BBB, גליה וולוך (46), יו"ר נעמת, מיכאל רבינוביץ' (42), סמנכ"ל השיווק של מי עדן, ענת בוגנר (37), לשעבר מנהלת תפעול בגולף אנד קו, ועופר צברי (56), סמנכ"ל מחשוב באל על.
כולם אופרו בקפידה כדי להסוות את מראם, כולל שפמים מודבקים ופאות; הם הציגו את עצמם כמתמודדים בתוכנית ריאליטי פיקטיבית ששמה "המיליון הראשון", ושבמסגרתה הם מבקשים להקים עסק משלהם, ולכן מתנסים בעבודות שונות הקשורות לתחום. לעובדים נאמר שעליהם לתת משוב על ביצועי המתמודדים. לאחר שבוע הוזמנו העובדים אל לשכות המנכ"לים, לכאורה כדי לתת משוב על העובד שהתלווה אליהם. שם הם שמעו לראשונה מי באמת היו האנשים שעבדו לצידם, וקיבלו מענה לצורכיהם - מלגת לימודים, מענק לחתונת הבת, מימון מחשב לעובדת כבדת הראייה או מתן קביעות לעובד ארעי שנמצא בחברה כבר כמה שנים.
דמות מופת בין העובדים
"שמחתי לצאת למסע הזה", אומר יפתח רון־טל (59), שבתפקידו האחרון בצה"ל היה מפקד זרוע היבשה. "אני אוהב הרפתקאות ואתגרים חדשים, ואני איש של אנשים, שאוהב להקשיב. הסכמתי להשתתף בתוכנית בראש ובראשונה כדי להתחבר בדרך שונה לאנשים שעובדים איתי. אין ספק שלאנשים קל יותר להיפתח לאנשים שהם לא מרגישים מאוימים על ידיהם. כשאתה בא בלי שום טייטל, אין לך שום יתרון. ובאמת, כשאין מחיצות, כשאתה לכאורה אחד מהם, זה מאפשר להם להיפתח.
"לא ידעתי על האנשים האלה שום דבר, וגיליתי המון. גיליתי אנשים שיש להם כישרון גדול, מוטיבציה, רגישות גבוהה, תודעת שירות, מחויבות בשמיים. כל מה שהם רוצים זה שיהיה חשמל ללקוחות - בכל מצב, בכל מזג אוויר, לכל לקוח. הופתעתי לטובה. כמנהל, מה אתה צריך יותר מזה? אם יש משהו שאני לוקח על עצמי, זה לעשות כל שאוכל כדי לשפר את התדמית הציבורית הגרועה של חברת החשמל, כי זה באמת לא מגיע לאנשים האלה".
בתחנת הכוח אשכול, תוך כדי חיזוק ברגים עם יצחק לוי, ראש קבוצה באגף הפרויקטים, התפתחה ביניהם שיחה על דת. לוי נפתח כבמטה קסם וסיפר לרון־טל המחופש על התינוק שלו שנפטר בגיל שמונה חודשים, על שניים מילדיו שנולדו עם שיתוק מוחין קשה ועל השמחה שהוא ואשתו שומרים בבית, למרות הקשיים. גם עכשיו רון־טל עדיין מדבר על המפגש הזה בהתרגשות.
"ראיתי שיצחק הוא איש עם אמונה מאוד חזקה. הוא נראה לי כמו מלאך שנשלח על ידי הקב"ה כדי לטפל בילדים. הוא מקבל באהבה את כל מה שיש לו, מטפל בילדים במסירות שלא תיאמן, ושמח בחלקו. לכן, מבחינתי, הוא הרבה מעבר לעובד בחברה: הוא מורה לעובדים אחרים, שיכולים ללמוד ממנו איך להיות אנשים טובים ואיך להתמודד עם אתגרים קשים, ובעיקר לקבל פרופורציות. הוא דמות מופת".
יוסי ביתן, משנה למנכ"ל יינות ביתן, בסופר. "כולנו בני אדם שרוצים הקשבה"
יוסי ביתן (31) מודה שבתחילה קצת פחד להשתתף בתוכנית ("לא בגלל העובדים אלא בגלל המצלמות, אני לא רגיל לזה"), אבל אנשי ההפקה הרגיעו אותו. הוא צמח ברשת המשפחתית: מאז ילדותו הרים סחורה, סידר מדפים וראה איך עושים עסקים. עד היום הוא מתגורר באשקלון, שם גדל ושם פתחו הוריו, נחום ונורית, את הסניף הראשון של יינות ביתן ב־1994. "אני באתי משם. אבא שלי עבד כל החיים כמו חמור בסופר. ניהל את כל העסק, היה אחראי להזמנות, סחורות, מחסן, הכל. אמא שלי היתה אחראית לפן הכלכלי, ניהול הקופות, הפקדות ועוד. אחרי הצבא נכנסתי לעבודה ועשיתי דרך ארוכה, מפועל מחסן ועד מנהל סניף אשקלון הצפוני, ועד לניהול כל הרשת, ואני יכול רק להודות על כל הדרך הזאת שהעבירו אותי.
"גם אם מנהל לא יעשה את כל התהליך של הצמיחה מהמקום הכי נמוך, ההתנסות בעבודה עצמה היא חשובה. אצלנו מנהל חייב לעבור בקצבייה ובמחלקת המאפים ולמלא סחורה במדפים, כדי להבין איך עושים כל אחד מהדברים האלה. מנהל שירות הלקוחות שלנו, שבא מניהול שירות לקוחות בחברה אחרת, ישב בסניף ולמד איך לסדר מדפים, איך להיות מחסנאי, איך לעשות הזמנות באינטרנט. אם קצב לא יודע איך לבשל את הבשר או עם איזה יין להגיש אותו, אם העובדים לא יידעו איזה ספק מגיע מתי, הם לא יוכלו לענות לשאלות של הלקוחות על הדברים האלה".
ולמרות הכל, כשביתן עבד במעדנייה באור יהודה עם טיגבנש, והיא יצאה לקבל סחורה, הוא מצא את עצמו לבד עם הגבינות והלקוחות. "אנשים התחילו לבוא, ואני לא מזהה את סוגי הגבינות, לא מכיר את הקוד במכונה, ורק מתנצל שזה היום הראשון שלי בעבודה ולא מסוגל לתת את השירות הכי טוב. אני חושב שבתור משנה למנכ"ל, זה נתן לי להבין שעובד לא יכול להיכנס למחלקה בלי שיהיה מומחה בכל מה שקשור אליה".
במהלך שבוע ההסוואה שלו, הוא אומר, הכיר אנשים לעומק, "גם אם הייתי מגיע לסניף שלהם עשר פעמים, הם לא היו נפתחים בפניי כמו שהם נפתחו כשלא ידעו מי אני. בסופו של דבר, כולנו בני אדם, ובני אדם רוצים שיקשיבו להם".
ביתן התרגש מאוד לפגוש את אביבית, עובדת ניקיון בסניף בבית שאן. "כשהיא סיפרה לי שיש לה ילד אוטיסט בבית ושזאת מתנה, נפלו לי 800 מחסומים מול העיניים. כל הזמן חשבתי שאני אמיץ ומתמודד עם דברים, אבל מולה ראיתי שיש הרבה מעבר. היא נמצאת במקום שבו היא בקושי גומרת את החודש, בעלה בקושי עובד, והיא קוראת לילד שלה מתנה.
"אני אדם מאמין, אבל כשהיא אמרה שאם היא לא היתה יכולה להתמודד עם ילד כזה אלוהים לא היה נותן לה מתנה כזאת, הרגשתי קטן אמונה. זה משהו שלא רואים כל יום. אני מכיר אנשים עם ילדים מאתגרים, אבל לא מכיר רבים שאומרים 'מתנה'. וכאן יש עובדת ניקיון שנלחמת בשביל הלחם והחלב, לא יצאה לחופשה עם המשפחה שנים, לא יודעת מה זה בכלל, ומברכת על הילד. זה מדהים".
הוא גם למד להעריך יותר את העובדים ואת היכולות שלהם. כשעבד בבית המאפה בסופר בנתיבות, פגש את בת אל, שבצהריים אמרה לו פתאום שהיום עושים משהו מטורף. "נבהלתי לרגע. חשבתי שאולי היא עושה קומבינה על המערכת, אבל אז היא התחילה להכין פיצות. אמרה שהיא רוצה להגדיל את אחוז המכירות של המחלקה, והלקוחות מאוד התלהבו. התלהבתי מזה בעצמי, זו חשיבה מחוץ לקופסה, להביא משהו אחר, מגניב.
"זה היה יום לפני החתונה שלה, ובכל זאת היא באה לעבוד, וביקשה כל הזמן מהחברה שלה שתתקשר לחתן לשאול אם הכל מוכן. ואז אתה שומע את סיפור החיים הקשה שלה. היא גדלה במשפחת אומנה, כי ההורים היו צעירים ולא יכלו לגדל אותה. זה היה בית עם מלא ילדים, ותינוקות שעברו תהליך גמילה מסמים, וככה היא גדלה עד שעברה לפנימייה. התחתנה בגיל צעיר, והתגרשה, ועכשיו מגדלת שתי ילדות ועוזרת לאמא הביולוגית שלה, למרות שהיא לא גידלה אותה. זו בחורה שבסוף החודש עושה חישוב אם יהיה לה כסף לחלב בבית, ועדיין היא לא מפסיקה לחייך. ואתה מבין שהשמיים אצלה הם הגבול".
השפם כמעט נפל
"חשבתי שאני מכיר את הכל במלונות כי באתי מהענף", אומר ראובן אלקס (45), שמנהל את רשת פתאל זה שלוש שנים, אחרי שכיהן חמש שנים כמנכ"ל רשת מלונות רימונים. "ראיתי דברים שלא הכרתי. ביומיום יש המון מנהלים בין החדרן לבין מנכ"ל הרשת. לא משנה כמה אני אסתובב בשטח, ואני אוהב להסתובב בשטח, אני לא יכול להגיע לכולם.
"האנשים שיצא לי לפגוש במסע הזה הם אנשים שהיה להם צורך לשתף. אנשים שעובדים הרבה לבד, ופתאום היה להם עם מי לדבר. לאורך כל הדרך היתה לי תחושה שהם רוצים להיפתח, לשתף.
"למשל, כדי להכין את החביתות לארוחת הבוקר, צריך להיות במלון ב־4 וחצי בבוקר. אז אני קמתי יום אחד ב־3 וחצי, אבל הכרתי את מלכה חכמון, שעושה את זה כל יום במלון בים המלח ולא הבינה איך אני לא מצליח לעשות חביתה יפה. הכרתי את ניצה גליל, המלצרית מהמלון באילת, שעומדת כמה שעות טובות על הרגליים, למרות שהיא לא רואה כמעט כלום בגלל מגבלה בראייה. זה היה דבר מאוד מרגש מבחינתי. היה לה חשוב מאוד שיכירו בה כבעלת מוגבלות. היא גם מאוד פעילה בעניין, מארגנת הסעות לעיוורים באילת, פעילה בעזרה לבעלי מוגבלויות. מבחינתי זה משהו גדול שאני יכול לעזור לעובדת מסורה כמוה.
"הערכתי את האנשים האלה גם לפני התוכנית, הקושי של העבודה מוכר לי, אבל התחברתי מאוד לקשיים שהם חווים בחיי היומיום שלהם. הענף שלנו הוא סיזיפי, כזה שלא מרוויחים בו משכורות של הייטק, ומאוד שימח אותי שלמרות הבעיות האישיות של האנשים, הם באים לעבודה בלי לקטר, שמים הכל בצד ועושים הכל באהבה. אני חושב שהמימד האנושי שמצאתי בעובדים נתן לי הרבה כיף. זה איפשר לי להמשיך לאהוב את מה שאני עושה ולהעריך עוד יותר את העובדים.
"חיכיתי כבר שהם יידעו מי אני ומה אני, שאוכל לגלות להם שהאיש המוזר הזה הוא הבוס. קצת חששתי מהתגובה שלהם כשניפגש במשרד שלי, אבל זה היה מאוד מרגש".
כן, היו גם פעמים שבהן הם כמעט נחשפו. אצל ביתן היו צריכים להפסיק יום צילומים כשכמה עובדים בסופר בבית שאן החלו לחשוד שעובד הניקיון המבולבל הוא הבוס. "אנשי ההפקה אמרו לי ששמעו התלחששויות שמישהו אולי זיהה אותי, ופשוט התקפלנו, כדי שזה לא יתחיל להתגלגל, הרי היה לי עוד יום צילומים בסופר אחר".
יפתח רון טל בתחפושת. השפם כמעט נפל
לרון־טל כמעט נפל השפם, והיו כמה פעמים שבהן הוא לא הסתובב כשקראו לו בשמו הבדוי, ישראל. "ישראל הוא שמי השני בתעודת הלידה, אבל אנשים לא באמת קוראים לי בשם הזה, אז אני לא רגיל אליו. ביום שעבדתי במוקד 103 הייתי צריך לחשוב כמה פעמים לפני שעניתי, 'חברת החשמל שלום, מדבר ישראל', ולא יפתח".
מלכה הטבחית העירה לאלקס על השיער המבולגן, וניצה כבדת הראייה מיששה אותו היטב כדי להבין מי עומד מולה. "רעדתי מפחד שהיא תמשוך לי את הפאה והכל ילך", הוא צוחק.
שיעור מעובד התחזוקה
אבל הקטע שבו הכי חשש היה כשמילצר, ופתאום הגיעו למלון אנשים שעשויים לזהות אותו. "הלכתי עם מגש מלא בכלים שפיניתי משולחנות, ואנשים שמכירים אותי נכנסו לחדר השטיפה. ביקשתי ממישהו אחר שיפנה את המגש במקומי. הוא ירד עלי, שאני עובד שם רק שעתיים וכבר מבקש ממנו שיעבוד במקומי. אמרתי לו שהוא צודק אבל אני נורא עסוק, ורצתי להתחבא בחדר צדדי. אין לי ספק שהוא צדק, זה היה לא לעניין. אבל למרות זאת הוא לקח את המגש".
ביתן. "כשעובדת מחלקה הכינה פיצות להגדלת המכירות, התלהבתי. זו חשיבה מחוץ לקופסה, מגניב"
אלקס אומר שהעבודות הללו עשו אותו מנכ"ל טוב יותר. "כן, כזה שיודע לבדוק אם יש מספיק מגבונים בקופסאות שתלויות בשירותים או לכלוך בגב המיטה, ולדאוג שיהיו תנאים מספיק טובים כדי שהמדים של העובדים יהיו מצוחצחים ומגוהצים.
"היום, כשאני בא לבדוק חדרים, אני בודק אותם יותר טוב באופן משמעותי. אני יודע בדיוק לאן להסתכל, כי אני יודע את התהליך שעובר במחשבה של החדרן. איפה אפשר לחפף ואיפה צריך לנקות יותר. זה משפיע, למשל, כשאתה קובע תקן של מספר חדרנים שיכולים לסדר כך וכך חדרים ביום, כי אתה יודע כמה זמן לוקח לסדר חדר.
"יש משהו יפה בלראות איך מיישמים את הנהלים שאתה קבעת באיזו ישיבה שהתקיימה לפני שלושה חודשים. כשראיתי את כל התהליך שג'מאל יעקב, עובד התחזוקה, עובר בטיפול במדים של העובדים, הבנתי כמה זה חשוב. הרי כל דבר בתהליך הטיפול משפיע על הנראות של העובדים, ואין ספק שזה נראה הרבה יותר טוב כשהם מסודרים ומאורגנים.
"נראה לי שחשוב לעשות את מה שעשיתי, בכל המלונות. הייתי רוצה לעשות את כל התפקידים במלון, למרות שברור לי שזה כמעט בלתי אפשרי. זו חתיכת אופרציה להחביא מנהל".
רון־טל: "שאלו אותי פעם בצבא מהו הטנק הכי טוב בעולם. בהתחלה אמרתי מרכבה, אבל כשראיתי שלא אהבו כל כך את התשובה שלי, חשבתי פתאום שהטנק הכי טוב בעולם זה הטנק עם הצוות הכי טוב בעולם. גם היום, כשהטכנולוגיה מאוד מתפתחת וחברות מבוססות על ידע מאוד רחב ומערכות מורכבות, מה שקובע את היכולת ואת העוצמה ואת התוצאות העסקיות של חברה הוא האנשים. אם המנהל יידע לבחור את האנשים שעובדים לצידו ומתחתיו, ויידע להכיר אותם ולהקשיב להם, הוא יהיה מנהל יותר טוב והחברה שלו תהיה חברה יותר טובה".
אלקס: "בעולם אופטימלי, כל מנכ"ל צריך לעשות משהו כזה, כי זה משנה את תפיסת העולם. אחרי כמעט 17 שנה כמנכ"ל, אתה מבין שאתה לא יכול לתת הנחיה מסוימת בלי לדעת מה מידת ההשפעה של ההחלטה הזו על העובדים".
רון־טל מזכיר שבסופו של דבר, מעבר ללקחים הניהוליים, זו היתה גם חוויה אישית, "הזמן שלי להשתטות. כמה אתה כבר יכול להשתטות בתור מנהל חברה? אז ביקשתי מהמוקדן ממוקד 103 יבגני שבקוב, שהוא גם מדריך ברייקדאנס, שילמד אותי ברייקדאנס. וניסיתי. אמנם לא בהצלחה גדולה, אבל זה היה כיף לא נורמלי.
"זה לא היה קורה אם הייתי בא לשם כיו"ר החברה, שריקוד זה לא שטח ההתמחות שלו ואפילו די מביך בשבילו. בואי נאמר שבעוד כמה זמן אני עושה עוד צעד קדימה והולך ל'הישרדות VIP'. זו הצעה שהוצעה לי בבדיחות הדעת, אבל אני לוקח אותה ברצינות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו