"יש האומרים כי להיות יהודי פירושו להמשיך, דור אחרי דור, לספר סיפור שצורתו ניטשטשה כבר" (שאול פרידלנדר, "עם בוא הזיכרון").
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
התחושה הראשונה שחשתי עם כניסתי לרחבת המוזיאונים של יד ושם היתה צמרמורת - ורגע אחרי זה התרגשות גדולה. התרגשות, כי הבטתי על עשרות החיילים עטורי הכומתות מיחידות הצבא השונות שהגיעו לכאן, והבטתי בעשרות התיירים שהתגודדו בקבוצות גדולות והגיעו עד לכאן מרחבי העולם הגדול כדי לשמוע סיפור של עם קטן אחד.
אני מודה, מאז ימי נערותי לא ביקרתי במוזיאון יד ושם. כמי שגדלה והתבגרה בתנועת נוער ערכית, נושא השואה תמיד היה קרוב לליבי וריתק אותי, אך מאז בגרתי יותר ובהמשך הפכתי לאם ואולי הבנתי קצת יותר את המשמעות הנוראה כל כך של השואה, וליבי לא נתן לי לבקר במקום. קשה מדי. במיוחד כאם לילדים קטנים. אבל דווקא לקראת יום השואה, כשהוזמנתי על ידי אנשי יד ושם, החלטתי להגיע ולהביט מקרוב בעבודת הקודש שעושים כאן בכל יום כדי להמשיך לספר סיפור שאסור לנו בשום אופן לשכוח.
לא רבים יודעים, אך הכניסה ליד ושם אינה כרוכה בתשלום ומתאימה לילדים מגיל 12. נוסף על כך, מוזיאון יד ושם דורג בקיץ האחרון על ידי אתר TripAdvisor, זו הפעם השנייה, בעשרת המוזיאונים הטובים בעולם. ועוד דבר: יד ושם הוא בכלל מכלול של מוזיאונים שבו מוזיאון יד ושם, המוזיאון לאמנות השואה, בית כנסת עם תצוגה של ארונות קודש מקוריים, המשמש לעיתים גם לתפילה, וביתן תערוכות מתחלפות. מתחם יד ושם משתרע על פני 200 דונמים של גנים, אנדרטאות, מוזיאונים וקמפוס בית הספר הבינלאומי להנצחת השואה.
מתחברים לאנשים
אני פוגשת את ענבל קויתי־בן דב, מנהלת אגף הנצחה והסברה במוזיאון. היא מוליכה אותי למוזיאון עצמו - מבנה הבטון האפור המזוין, שתוכנן על ידי האדריכל משה ספדיה. מדובר במבנה ייחודי מאוד, המותאם לסיפור השואה - דמוי חץ באורך 180 מטרים, החודר להר מצידו האחד ויוצא מצידו האחר. אור היום נכנס מן הקודקוד העליון של המנסרה דרך פס זכוכית באורך 200 מטרים החותך את רכס ההר. המוזיאון בנוי בצורת משולש, שמדמה את הקירות ההולכים ונסגרים על היהודים באירופה. בצעידתכם פנימה תחושו בהתאם תחושת מחנק ומועקה. בין הכניסות לאולמות התצוגה מפרידים מיצגים, המונעים מעבר חופשי ואשר יחייבו אתכם לבקר בכל אולמות התצוגה. כשאני שואלת את ענבל הכיצד נחשפים ילדים, אפילו בגילי חטיבות ביניים, לזוועות כל כך מטלטלות, היא מסבירה שאת הילדים מביאים עד לאולם התצוגה של הגטו ומוציאים אותם לפני האגף העוסק בהשמדה.
ענבל מספרת לי שבמוזיאון עשרה אולמות תצוגה, שבכל אחד מהם מוצג פרק בתקופת השואה. בשונה מהמוזיאון הישן, המתבסס ברובו על תמונות כדי לנסות להמחיש את הזוועה, במוזיאון החדש יש תצוגת מולטימדיה, הכוללת עדויות של ניצולי שואה, כמו גם חפצים אישיים שנתרמו על ידי הניצולים, משפחותיהם, מוזיאונים ואתרי הנצחה ברחבי העולם, אשר נותנים מימד אנושי־אישי של קורבנות השואה.
"צריך להבין שלאנשים היו חיים מלאים ורגילים לפני השואה, היתה אמנות, היתה יצירה, נישואים, ילדים, את יודעת - חיים, וחשוב מאוד שאנשים שמגיעים לכאן יבינו את זה. אני גם תמיד מציגה את החלק האופטימי, של ניצולי שואה שהגיעו לארץ אחרי כזו זוועה, השתקמו והקימו משפחה ועסקים לתפארת כמו לאה גוטליב שהקימה את מותג בגדי הים המצליח גוטקס, כמו פאול קור שכתב ספרי ילדים אהובים מאוד כ'כספיון' ועוד רבים וטובים, שחלקם מגיעים להתנדב כאן, ביד ושם".
אני שואלת את ענבל איך היא, כאם לילדים קטנים, מצליחה להגיע לעבוד כאן, בכל יום, בלי שזה ישפיע עליה, והיא עונה לי שבוודאי שזה משפיע עליה, בייחוד הסיפורים הקטנים האלה על הילדים. ובאמת, כשאנחנו עוברים מול תמונות שבהן אני רואה ילדים מובלים עם הוריהם להשמדה או כשהיא מספרת לי על אם שכדי להציל את עצמה צריכה לבחור בין לשלוח את הילדים עם סבתם להשמדה או ללכת איתם, אני מבקשת לצאת כי הדמעות והמועקה חונקות אותי, ובאמת, בסופו של הביקור במוזיאון מגיעים לאור שבקצה המנהרה, למרפסת פנורמית שממנה נשקף נוף מרהיב ומרומם נפש של ירושלים. כי הנה, אנחנו כאן, במדינה שלנו.
אמנות מונצחת ומנצחת
כמו בכל תקופה סוערת בהיסטוריה, הטלטלות הנוראיות שהביאה עימה תקופת השואה הניעו אמנים ליצור יצירות. אלפי יצירות ששרדו שמורות כאן בארכיון מיוחד, ולפי יכולתן לשרוד באור ובתנאי מזג האוויר המשתנים מוציאים אותן לתערוכות מתחלפות במוזיאון לאמנות השואה. מדובר במוזיאון מרתק, שבתוכו אפשר לראות את התקופה לפני, בזמן ולאחר השואה בראי האמנות.
כשתגיעו לביקור בתקופה הקרובה תוכלו לראות תערוכה נפלאה ששמה "כאב השחרור בראי האמנות 1947-1945" - בתצוגה 30 ציורים ורישומים מאוסף האמנות של יד ושם, שצוירו מייד לאחר השחרור על ידי 17 אמנים, מתוכם 15 ניצולים, כולל עד אחד ומשחרר אחד. יצירות אלה מתעדות את רגעי השחרור ואת החופש, אך גם נותנות ביטוי לתחושות כאב ואבל ומהוות ניסיון ראשוני של הניצולים להתמודד עם חוויותיהם. באמנים שיצירותיהם מוצגות בתצוגה: זינוביי טולקצ'ב, משחרר רוסי מהצלב האדום, תומס גבע, אילקה גדה, שמואל בק ועוד.
תערוכה מטלטלת מוצגת בביתן לתערוכות של יד ושם על ילדים בשואה "ילדות בשואה - כוכבים בלי שמים". התערוכה מנסה לתת ביטוי לקורותיהם של מיליון וחצי הילדים שנרצחו בשואה, באמצעות הצגת סיפורים שנותרו מאותם ילדים, או סיפוריהם של הילדים המעטים שניצלו. לחומרים המקוריים המעטים שמוצגים בתערוכה נוספו יצירות מופלאות של סטודנטים מהאקדמיה בצלאל ומהמכון הטכנולוגי חולון, שמציגים סיפורים רבים בתערוכה אשר להם לא היה ביטוי ויזואלי. המעצב חנן דה לנגה מסטודיו דה לנגה עיצב את התערוכה באמצעות יצירת יער סימבולי, שבתוכו מוצגים החומרים. בכל אחד מ־33 ה"עצים" יש סיפור ראשי וסיפורים נוספים המוצגים על מסכים דיגיטליים. תערוכה חשובה מאוד, שתמחיש לכם עד כמה ילד בן 7 יכול להיות חכם ובעל תושייה, וכמה הוא יכול להילחם כדי לשרוד.
אחד הסיפורים הכי מדהימים הוא סיפורה של ילדה ששמה קלודין שוורץ־רודל, שהיתה בת 7 כאשר נמלטה עם הוריה מפאריס לדרום צרפת. לפני שעזבו את פאריס, נתנו ההורים לקלודין בובה בשם קולט. הבובה היתה מקור גאווה והנאה לילדה, אך היא לא יכלה להבין מדוע הוריה מקדישים לבובה תשומת לב כה רבה. הם הזהירו את קלודין שוב ושוב לא לשבור אותה, לא להשאיר אותה לבדה ולשמור עליה מפני הירטבות. רק מאוחר יותר הבינה קלודין שקולט שימשה גם כספת. בכל לילה פתח אביה תא נסתר בתוך הבובה והוציא משם כסף וחפצי ערך אחרים, שבהם השתמשו בני המשפחה כשוחד לאנשים שיסייעו להובילם למקום מבטחים. כיום חיה קלודין בירושלים ועובדת ביד ושם.
500 איש עובדים ביד ושם. אני נפעמת כשאני רואה כמה עמלים כאן כדי לאסוף, לשמר, להגיע לבתי ניצולים ולאסוף שרידים, כדי לא לתת לנו לרגע אחד לשכוח את הסיפור הנורא הזה. ושימו לב למספרים: בהיכל השמות, שאליו תגיעו לקראת סיום הביקור במוזיאון, תביטו למעלה לכיפת השמות העצומה ובה תוכלו לראות כ־600 תמונות של נספים שכאילו מביטות בכם בחזרה, וכן תוכלו להביט מסביבכם בגנזך שבו מרוכזים כ־4 מיליון ו־300 אלף דפי עד. ביום השואה עצמו תוזמנו להיכנס למאחורי הקלעים של המוזיאון ולהביט בעבודת השימור והאיסוף כאן. במעבדת הדיגיטציה, למשל, סורקים כ־2 מיליון דפים בשנה. הארכיון של יד ושם הוא הארכיון הגדול בעולם, שבו 150 מיליון דפי תיעוד בנושא השואה. בעזרת מומחי יד ושם תינתן לראשונה הזדמנות לציבור הרחב להביט בעבודת שימור המסמכים, התעודות, היצירות, החפצים ועוד, שאינם מוצגים לציבור ביום־יום.
בביקור מומלץ להזמין הדרכה מהמקום, וכשההדרכה מתאימה ומותאמת למוקדי העניין שלכם זו חוויה אחרת. יש הדרכה רגילה והדרכה נושאית: נשים בשואה, אמנות בשואה, אדריכלות ועוד. ללא ספק, אני אחזור לכאן כדי לשמוע עוד על הסיפור המרתק הזה, שאסור, אבל אסור, לנו לשכוח.
"זכרו רק כי הייתי חף מפשע
וכי, כמוכם, בני תמותה של יום זה,
גם לי היו פנים של זעם ושמחה ורחמים,
פשוט מאוד, פנים של בן אדם!"
(בנימין פונדן, נרצח באושוויץ, 1944)
כיצד להגיע: ממוקם בהר הזיכרון בירושלים. הכניסה לאתר דרך צומת הולנד, הנמצא על ציר הרצל מול הכניסה להר הרצל והירידה לעין כרם.
עלות: כניסה ללא תשלום. אפשרות להדרכה קולית בעלות של 25 שקלים בעברית וגם בשפות נוספות דוגמת ערבית, אנגלית, ספרדית, רוסית, גרמנית וצרפתית. הדרכה מטעם יד ושם יש להזמין מראש והיא כרוכה בתשלום.
חניה: בתשלום חד־פעמי יומי בסך 28 שקלים.
פעילות מיוחדת: ביום הזיכרון לשואה ולגבורה שיחול השנה ביום חמישי, 16.04.2015, לראשונה מאפשר יד ושם לציבור הרחב הזדמנות להכיר את עבודתו מאחורי הקלעים באמצעות סידרת מפגשים עם הציבור הרחב, שבה יתאפשר למשתתפים לחוות מקצת ממורכבות עבודתו ומרגישויותיה. ללא תשלום.
צילום: לירון אלמוג טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו