פגיעה בשריר הלב עלולה להביא למוות, אולם מחקר חדש שנערך במכון ויצמן גילה את המנגנון שיהיה אפשר להפעיל כדי לחדש את תאי שריר הלב. המחקר התפרסם אתמול בכתב העת המדעי "Nature Cell Biology".
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
המחקר, שבוצע במכון ויצמן למדע, סיפק תובנות חדשות על הסיבות שבגללן נפסקת התחדשות תאי שריר הלב. ניסוי שבוצע בעכברים, הראה כיצד אפשר לגרום לתאי הלב להתחדש בעקבות פציעה והציע כיוונים חדשים להתמודדות עם מחלות לב בבני אדם. מחלות לב וכלי דם הן מהגורמים הנפוצים למוות ברחבי העולם. אחת הסיבות לכך היא העובדה שתאי שריר הלב אינם מסוגלים להתחדש. תאים אלה, הקרויים "קרדיומיוציטים", מפסיקים להתחלק זמן קצר לאחר הלידה. גם בעקבות התקף לב מתים תאי שריר, ובמקומם נוצרת רקמת צלקתית, הפוגעת בתפקוד הלב, גורמת לאי־ספיקת לב ולמוות.
פרופ' אלדד צחור, מהמחלקה לבקרה ביולוגית במכון ויצמן למדע, שיער שהסיבות לחוסר ההתחדשות קשורות להתפתחות הלב בעובר. בעכברים, תאי שריר הלב ממשיכים להתחלק עד כשבוע לאחר הלידה והעכבר מסוגל לתקן נזק בלב כתוצאה מפציעה, אך לאחר שבעה ימים הוא מאבד את היכולת הזו. ידוע שחלבון הקרוי ERBB2, שאחראי על שידור אותות לתא, משחק תפקיד משמעותי בהתפתחות הלב: עכברים ללא חלבון זה מתים במהלך ההתפתחות העוברית מפני שהלב שלהם מפסיק להתפתח. החלבון פועל עם קולטן נוסף, כדי לקשור גורם גידול הקרוי "נוירוגולין 1" (או NRG1), שנבחן כיום בניסויים קליניים לטיפול בחולים באי־ספיקת לב.
ד"ר גבריאל ד'ווה, חוקר בתר־דוקטוריאלי במעבדתו של פרופ' צחור, ותלמידת המחקר אלה אהרונוב, גילו שתאי שריר הלב שטופלו ב־NRG1 המשיכו להתחלק ביום הלידה, אך ההשפעה ירדה באופן דרמטי לאחר שבוע, ככל הנראה כתוצאה מירידה ברמת החלבון בתאי שריר הלב. "התברר שגם למחסור וגם לעודף בחלבון זה עלולות להיות השלכות הרסניות על פעילות הלב", אומר פרופ' צחור.
הצעד הבא היה לבדוק מה יקרה אם החלבון יופעל לזמן מוגבל לאחר התקף לב. בעכברים שעברו התקף וביטאו את החלבון הפעיל, לא היה אפשר לראות סימנים של צלקת או של תפקוד ירוד - ממש כמו בעכברי הביקורת, שלא עברו פציעה. הלבבות שבהם פעל החלבון התחדשו לחלוטין. עכשיו ינסו למצוא דרכים לשיפור התהליך, שעשוי בעתיד להצביע על דרכים להתחדשות תאי הלב בבני אדם.
במחקר השתתפו פרופ' יוסי ירדן ופרופ' מיכל נאמן ממכון ויצמן; פרופ' יונתן ליאור מהמרכז הרפואי שיבא; ופרופ' ריצ'רד הארווי ממכון המחקר ע"ש ויקטור צ'אנג ומאוניברסיטת דרום וויילס, אוסטרליה.