שבעה מי יודע

זהירות, בכתבה זאת אין ספוילרים! השבוע החלה הספירה לאחור לשבעת הפרקים המסיימים של סידרת הדרמה התקופתית האמריקנית "מד מן", שהוכתרה להיות "הסידרה הכי טובה בטלוויזיה" בזמן שידורה. 

הסידרה, שצצה לה די משום מקום בקיץ 2007, תיפרד ממסך הטלוויזיה ב־17 במאי לאחר 92 פרקים שמאגדים בעיני רבים יצירת מופת טלוויזיונית. לצד העצב בשל הפרידה הכפויה מהדמויות הייחודיות, גם אלה הפחות אהודות, סיומה המתקרב עורר פחדים רדומים בקרב אלה החושבים כי זהו גם סופו של מה שמכונה "תור הזהב" של הטלוויזיה.

"מד מן", שסיפרה את סיפורם של איש הפרסום המסתורי והמיוסר דון דרייפר, עמיתיו למשרד הפרסום הקטן והשאפתני "סטרלינג־קופר" ובני משפחותיהם, הצליחה לשחזר באופן מדויק את שנות ה־60 של המאה ה־20, ובמיוחד את הלך הרוח החברתי־תרבותי־פוליטי ואת השינויים הדרסטיים שחלו בחברה האמריקנית באותו עשור. 

יוצר הסידרה מתיו ויינר מציג בה עידן נשכח, מטריד לעיתים ונאיבי לפרקים, שבו גברים היו מגיעים למקום העבודה שלהם חנוטים בחליפות ומייד מוזגים לעצמם כוס וויסקי בזמן שהם מדליקים סיגריה, רגע לפני שהם הולכים להטריד מינית את אחת המזכירות במשרד, והכל לפני הישיבה הראשונה של הבוקר. 

באמצעות דון דרייפר הבוגדני אך כריזמטי ודמויות מגוונות אחרות הוא עסק בעליית הפמיניזם והנשים הקרייריסטיות; בסבלן של עקרות הבית; בשינויים ההדרגתיים במבנה המשפחה הגרעינית; ביחס המשתנה להומוסקסואלים ולמיעוטים בחברה האמריקנית; בעולם התאגידים המתפתח; במעבר מעידן שמרני למתירני ועוד. כמו כן, הוא גם החיה את אופנת שנות ה־60.

כמו יצירות משמעותיות אחרות, גם ל"מד מן" היו חבלי לידה קשים מפני שלא הצליחו לזהות את הפוטנציאל שבה. ויינר היהודי החל להשתעשע ברעיון של הסידרה כבר ב־1999, אז החל לתחקר בעצמו את שהתרחש בשנות ה־60. 

הוא התחיל להציע את הרעיון לכל מי שהסכים להיפגש איתו, אבל רק מעטים הסכימו. עם זאת, שיחת טלפון אחת שניהל עם דיוויד צ'ייס, יוצר "הסופרנוס", הובילה להצעה להצטרף לצוות הכותבים של הסידרה המיתולוגית החל מהעונה הרביעית. התסריט חזר למגירה למשך שלוש שנים, אבל ויינר לא ויתר על החלום. לאחר שרשתות הכבלים הגדולות HBO ו־SHOWTIME לא גילו עניין, ויינר נפגש ב־2005 עם מנהלי ערוץ הכבלים AMC, שהציג בעיקר סרטים קלאסיים. 

"מד מן" היתה מיועדת להיות ההפקה המקורית הראשונה שלהם. "הסוכנים שלי אמרו לי, 'אתה הולך לעזוב את "הסופרנוס", אנחנו יודעים שאתה אוהב את הפרויקט הזה אבל אל תלך ל־AMC. יש להם מעמד נמוך, אין להם כסף ואפילו אם הם יפיקו את הסידרה, אתה לא רוצה להיות הראשון שלהם'", סיפר ויינר. לאחר ש־AMC ניסו ללא הצלחה לגייס שותפים להפקה, הם החליטו לממן את הפיילוט בעצמם. 

בתהליך הליהוק היתה התלבטות בנוגע לדמות הראשית של דון דרייפר. ויינר התלהב מהשחקן ג'ון האם בשלב מוקדם יחסית אבל הוא זומן בסך הכל לשמונה אודישנים עד שנציגי AMC השתכנעו שמדובר בשחקן הנכון. הפיילוט עלה להם 3.3 מיליון דולר, וכדי לצמצם עלויות הם צילמו את הפרק הראשון בניו יורק בעזרת צוות ההפקה של "הסופרנוס" בזמן שהסידרה היתה בפגרה.

רוב סרצ'ר, מנהל התוכניות של AMC דאז, סיפר: "כל סיבה אפשרית מדוע הסידרה הזאת לא תצליח נאמרה לנו: היא איטית מאוד, היא עוסקת בעולם הפרסום, כולם מעשנים, אין דמויות אהודות וזאת סידרה תקופתית". 

ככה נראה תור הכסף?

אבל העונה הראשונה זכתה לביקורות טובות והחל מהעונה השנייה הסידרה תפסה תאוצה. היא אמנם לא שברה שיאי רייטינג, אבל היא זכתה למעמד של תופעה חברתית־תרבותית. שחקנים לא מוכרים דוגמת האם וג'נוארי ג'ונס הפכו בזכותה לאייקונים. 

במהלך מסע יחסי הציבור לקראת שידור הפרקים האחרונים התברר כי האם התקשה להתמודד עם החיים ללא דון דרייפר ונאלץ לעבור גמילה מאלכוהול. הוא לא היה היחיד שהגיב באופן חרדתי לירידת הסידרה. בתקופה האחרונה מתקיים דיון בתקשורת האמריקנית בנוגע לשאלה אם "תור הזהב חדש" של הטלוויזיה האמריקנית הסתיים יחד עם "מד מן"? 

למרות שרבים מתלוננים על רדידות התכנים בטלוויזיה האמריקנית/מערבית/ישראלית המאופיינת ביותר מדי ריאליטי וסדרות נוסחתיות ובפחות מדי איכות, 20 השנים האחרונות נחשבות בארה"ב לפוריות ואיכותיות ביותר. 

ערוצי טלוויזיה חדשים, רבים מהם בכבלים, החלו להפיק סדרות דרמה וקומדיה שנונות, מבריקות ועמוקות יותר: "מד מן", הסופרנוס", "שובר שורות", "הסמויה", "תיקים באפלה", "באפי", "פריקים וגיקים", "המגן", "משפחה בהפרעה", "בטלסטר גלקטיקה (הרימייק)", "אבודים", "עמוק באדמה", "30 רוק", "לואי". וזוהי רק רשימה חלקית.

אבל עכשיו "הגיעה העת להודות ששקענו עמוקות לתור כסף של טלוויזיה שעלול להימשך תקופה ארוכה", כתב בשבוע שעבר הנק סטואבר, מבקר הטלוויזיה של העיתון "וושינגטון פוסט". לטענתו, "התרגלנו לתוכניות טלוויזיה שבמיטבן הן די טובות במקום להיות מבריקות. העובדה שיש היום יותר דרמות בהפקה מאי פעם חיסלה את תור הזהב במקום להאריך אותו. 

"בתור הכסף מספיק טוב זה טוב מספיק כל עוד אתה מצליח לשכנע קבוצה קטנה של צופים משפיעים שהם מצאו את הסידרה המועדפת החדשה שלהם". סטואבר טוען שהסדרות "בית הקלפים", "הומלנד" ו"המתים המהלכים", שייכות לתור הכסף הנוכחי, על אף המעריצים ההדוקים והרבים שלהן.

שלושה ימים לאחר מכן פורסמה טענת נגד לדבריו של סטואבר. תחת הכותרת "'מד מן' מסתיימת, לא תור הזהב", מציין טוד וונדרוופר מאתר המדיה ווקס כי עולם התוכן בטלוויזיה מעולם לא היה טוב יותר: "סדרות מדהימות צצות בכל ערוץ שאפשר לחשוב עליו, וזה בלי לומר מילה על המפץ של רשתות מקוונות (דוגמת "נטפליקס" ו"אולפני אמזון"), המציעות עכשיו תכנים עדכניים משלהן. זהו זמן נהדר להיות חובב טלוויזיה".