לקראת הסכם רע: על ראיות, בעיות ופתרונות

אין ראיה מוצקה אלא נסיבתית בלבד לאשש את טענת בנימין נתניהו כי הסכם הגרעין עם איראן הוא טעות היסטורית ואחיזת עיניים ו"לא יחזיק מים". אך יש ראיה מובהקת כי האייתוללות מחרחרי מלחמה בכל פינה במזרח התיכון. ראיה מובהקת זו, הנגלית לעין בעזה ובצנעא ובבגדד ובמרון א־ראס שבדרום הלבנון, מגבירה בהיקש את החשש שהם מתעתעים בברק אובאמה גם בחתימתם על הנייר מלוזאן.

הוא סבור כי אין מקום לכלול בהסכם עם איראן תביעה להכרתה בישראל. (אפרים הלוי, שנוקט עמדות תמוהות מאז הורחק מראשות המוסד ומהמועצה לביטחון לאומי, נקט לשון שהיא סניגוריה מוחלטת לאייתוללות כאילו הכרה בישראל כמוה כ"המרת דת". גם אם אין מקום לתבוע הכרה - הביטוי לא ייאמן. כאילו היה הלוי שייח', מולא, או לפחות מואזין).

אפילו יש היגיון בטיעונו של אובאמה - שלילת מלוא התביעה הישראלית אינה במקומה. לא הכרה? בסדר. אבל כל מדינה החתומה על מגילת האו"ם התחייבה לא לתקוף חברה אחרת בארגון הבינלאומי. ההתחייבות חלה על איראן כלפי ישראל מאז התקבלה מדינת היהודים לאו"ם ב־1950. אזכור של מחויבות זו אשר טהרן מפרה בהתמדה לאורך גבולה של ישראל אינו הזוי. על כך יכול אובאמה להקפיד. לפחות את זה.

רק שהנשיא האמריקני פגוע ורוגז. נאום נתניהו בקונגרס בניגוד לכל כללי ההתנהלות בין בעלי ברית והתייצבותו שלוב זרוע עם הרפובליקנים נגד הדמוקרטים העצימו את המאבק. דם רע - מין זיהום מדיני - זורם בעורקים עקב נסיגתו של נתניהו מהתחייבותו לפתרון שתי המדינות. הערתו על הסעת הערבים לקלפי גרמה לנשיא האמריקני להשמיע לראשונה גערה באשר לאופייה הדמוקרטי של ישראל. אך הבחירות לכנסת חלפו, וערכה של ההתלהמות המילולית ירד בבורסה המדינית־פוליטית לאפס, ונתניהו יכול לנסות לתקן את דבריו בניסוחים חיוביים כלפי אובאמה, שכמה מהם גורליים, ואפילו דרמטיים. מעין מחשבה מחוץ לקופסה:

 ישראל תוסיף להתנגד להסכם עם איראן אבל תמתן את ניסוחיה ללשון שנוקטות סעודיה ומצרים בתמורה להגדלה משמעותית בסיוע הכספי והטכנולוגי של ארה"ב להרחבת מערך הטילים (חץ, כיפת ברזל, שרביט קסמים). זה יהיה מעין פיצוי שנועד להגן עליה מפני כל מטח רב־כמותי של רקטות. זאת לרבות איום בנשק גרעיני, אם וכאשר תפר איראן את הסכם לוזאן. 

 ניהול משא ומתן ב"צינור האחורי", שבסיומו יכריז אובאמה רשמית שארה"ב מכירה בזכותה של ישראל להצטרף בגלוי למדינות החברות במועדון הגרעיני. זאת ככל האפשר גם על דעת רוב המדינות החתומות על ה־NPT - האמנה למניעת הפצת הנשק הגרעיני - וחמש הקבועות במועצת הביטחון, ועוד הודו ופקיסטן. זה הרגע וזו ההזדמנות לדחות את כל ההצעות לבצע cut off שיחסום את ישראל בתחום כה רגיש זה. במילים אחרות, לפתוח לטובת ישראל את ההסכם שהשיגו ריצ'רד ניקסון והנרי קיסינג'ר עם גולדה מאיר ב־1969.

 על יסוד צעד כזה יהיה אפשר לשוב ולברר - שוב ב"צינור האחורי" - אם מדינות ערב המתונות מעוניינות להתגונן מפני איראן בהתחייבות אמריקנית, שתשלב במהותה גם עוצמה ישראלית. אין זה דבר של מה בכך, והוא ייקשר לצורך שלהן לראות בחידוש לכאורה של המו"מ עם הפלשתינים. לא מפני שהן כה מעוניינות בו אלא מפני שהן זקוקות לצילום של טקס כזה. 

מהלך כזה מצידו של נתניהו עשוי למצוא את אובאמה נכון ללכת לקראת ישראל. ייתכן שיחזיר את ארה"ב לקו אשר יטיל גם להבא וטו על יזמות של אבו מאזן במועצת הביטחון, ויגביר את הלחץ עליו להימנע מפנייה ממשית לבית הדין הבינלאומי בהאג - שני מהלכים אשר עלולים להסתיים בקצה הדרך בחרם מאורגן על ישראל. מומלץ. בעיקר שידוע כי למרות הדיבורים הרמים והנמלצים, נתניהו חושש מאוד מהתפתחות כזאת בשני הנתיבים.

 מי צריך את מי?

לכל אורכה של מערכת הבחירות תמכתי בכינון ממשלת אחדות, ועתה יותר מבעבר. נכון שהבוחר הפקיד את השלטון בידי הימין, אבל לא העולם. בנימין נתניהו צריך את יצחק הרצוג ליד שולחן הממשלה כדי להיחלץ מהלחץ שיפעילו עליו נפתלי בנט ואביגדור ליברמן, ובענייני שלטון החוק גם הימין במפלגתו, ולא יהיו בסביבה ראובן (רובי) ריבלין ודן מרידור ואהוד ברק לאזן את האינתיפאדה הפוליטית.

בהיעדר נציגי המחנה הציוני מהממשלה אין מי שיסייע לו להאט את הבנייה ביהודה ובשומרון ולשמר את מעמדם של שופטי בג"ץ, ובלי אלה הוא יודע כי צפויות לישראל צרות צרורות באו"ם שבניו יורק ובבית הדין הבינלאומי בהאג.

כאשר אהרן ברק כיהן כנשיא העליון וכתב את פסק הדין בעניין גדר ההפרדה, התפורר המסע הפלשתיני להטרדת ישראל בערכאות המשפט הבינלאומי. שיעור קומתו ותבונת הכרעתו מנעו מישראל סיבוך מורכב. מי יעשה זאת בסיבוב הבא? איילת שקד? יריב לוין? נפתלי בנט שחותרים לשנות את הרכב הוועדה לבחירת שופטים?

הם מוציאים לישראל שם רע בזירה הבינלאומית. תביעותיהם ניצבות בדיוק בנקודת המוצא לתחילת ההליכים המניעים את העולם להטיל חרם על מדינה בעייתית. יש לו כבר ניצנים בעולם המשפט ובאקדמיה המערבית ואפילו בהתאחדות לכדורגל פיפ"א.

למרבה המזל, רוב ראשי המחנה הציוני משתוקקים להיות שרים. זו חולשתם. אך תשוקתם עשויה לשרת היטב את האינטרס הלאומי. בכוחם לשפר את תדמיתה של ישראל בעולם. הליכוד איתן, ויחד עם המחנה הציוני וכולנו של משה כחלון - שהוא התקווה האחרונה לפתרון מצוקת הדיור - יכול נתניהו להרכיב את גרעין הממשלה הבאה, ולאחר מכן לצרף אליה את החרדים.

אך אם נתניהו יקדים ויחלק תיקים לבית היהודי ולישראל ביתנו ולחרדים ולש"ס, אפילו ראשי המחנה הציוני התאבים לתיק לא יוכלו להצטרף. השארתם באופוזיציה תשרת את הדמוקרטיה הישראלית, אבל תרע את מעמדה בעולם.

 בין חזן לחזן

מה אירע בלשון קצרצרה הנהוגה בטוויטר למעמדה של כנסת ישראל? בתמצית, כיצד הידרדרה בעיני הציבור? ותיקים יבינו ויזכרו ויפנימו: פעם כיהן בכנסת יעקב חזן. עתה מכהן בה אורן חזן. השוני הזה גורם לפער. זו התשובה על רגל אחת, והשאר כלשונו של הלל הזקן "זיל - גמור". 

 התעמולה עלינו

בעיתוי הראוי של חודש החירות פירסמו שני תוצריה של ההוויה הדתית אברהם (אברום) בורג ומיכאל ברנזון (ב. מיכאל) מאמרים המסתייגים מהקשר היהודי לארץ ישראל וממרכזיותה בהתהוות האומה, ואפילו בזכות החיים בגולה. בורג, שבעזות מצח התקיים היטב על חשבון העם היהודי בכנסת ובסוכנות היהודית, ומן הסתם מקבל קצבאות גדולות עד לעצם הרגע הזה, הפך לתומך מפלגת־שלוחה ערבית של בל"ד, לאזרח צרפתי ולמי שחותר תחת חזון קיבוץ הגלויות.

המטיפים ליציאת אירופה 2015 לאחר רצח היהודים בכמה ערים בצרפת ובבלגיה נקראים בפי בנו של ד"ר יוסף בורג "קניבלים המבקשים לשבוע מבשרן של הקהילות הוותיקות". ממש כך, אוכלי אדם. מי? יצחק רבין שבז לישראלים המבכרים לרדת מהארץ ולחיות בגולה? בנימין נתניהו שקרא ליהודי אירופה לעלות? הציונים בכללם? אני הקטן? לתואר הזה - אוכלי אדם - טרם זכינו אפילו מפי חסן נסראללה, שבעיניו איננו יותר מאשר קורי עכביש בלבד.

חשוב ורציני ממנו ב. מיכאל, שקבע כי בניגוד למגילת העצמאות שקרא דוד בן־גוריון עם הקמת המדינה, "העם היהודי לא קם בארץ ישראל". לדבריו העם הזה הוא בסך הכל תוצר של התפוררות העמים הכנעניים (החכם־בעיני־עצמו, שלועג לבורותו של כל אחד, לא הבחין כי אפילו אם גירסה זאת הקלוטה מן האוויר נכונה - עדיין התרחש התהליך בארץ).

בן־גוריון רעם עם סיום המנדט כי בארץ ישראל עוצבה דמותו של העם היהודי? ב. מיכאל יודע לומר בנימה נטולת ספק אינטלקטואלי כי מדובר ב"הבל ורעות רוח... היא עוצבה בבבל ובספרד ובמצרים ובאירופה". למה? ככה. ושירת דבורה? וקינת דוד? וחזון השלום של הנביאים? ורדיפת הצדק של ירמיהו? את חניך הזרם הדתי שרחק ממנו באיבה זה לא מעניין.

אבל השיא עוד לפניו. בתגובה לבן־גוריון שהכריז במגילת העצמאות כי העם היהודי "הוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי" - הודיע חכם ב. מיכאל כי "גם זה לא נכון. את תפוצתו העולמית חב התנ"ך לתרגום ה־70 ליוונית".

רגע קט, בשיא הזה מתחיל ב. מיכאל החכם להידמות ללא־חכם מהסוג של יאיר גרבוז. התרגום עיקר ולא המקור? למה הדבר דומה, כאילו טען מישהו כי גדולת יצירתו של חתן פרס נובל לספרות ש"י עגנון אינה מתבססת על היצירות הגדולות שכתב בעברית כ"תמול שלשום" ו"שירה" אלא על אלמוני שתירגם אותן לכמה שפות. כל כך אווילי.

על שני אלה ראוי לומר דווקא בחג החירות מפי הנביא ישעיהו (השני) כי "מהרסייך ומחריבייך ממך ייצאו". פעם שוחחתי עם בורג על פסוק זה, שיש לו שני פירושים: האחד, שמחריבי העם היהודי יבואו משורותיו, והאחר שהם יוצאו מקרבו. במקרה של ב. מיכאל ובורג, כל אחד משני הפירושים מתאים. בזכותם אין לאויבי ישראל בעזה וברמאללה ובביירות ובטהרן צורך במשרדי תעמולה נגד הציונות והעם היהודי. הם נזקקים רק לשירותי תרגום מעברית.

 צריך שכל

מה נדרש מממשלה נבונה נוכח רצח הפליטים הפלשתינים במחנה אל־ירמוכ על ידי לוחמי הטרור של דאעש? ומה על ישראל לעשות בראותה כי הפלשתינים באל־ירמוכ רעבים ללחם וצמאים למים ומבקשים תרופות?

ממשלה כזאת היתה בודקת אם צה"ל יכול לפתוח ציר או נתיב אווירי ממוגן כדי להגיח במפתיע ולהטיל רבבות חבילות סיוע לפליטים הפלשתינים עם כתובות ענק בכחול־לבן: תוצרת ישראל. אם אפשר גם תוצרת שהגיעה כתרומות מיישובים יהודיים ביהודה ובשומרון.

צריך אנושיות. צריך לפתח תעמולה, הסברה, מקצועית. מה שאביגדור ליברמן מדבר עליו בלי הרף, ומיישם כה מעט. צריך ממשלה עם שכל. 

 חובתה של אזרחית

שני שופטי המחוזי בירושלים יעקב צבן ומשה סובל התגברו על אי הנעימות והרשיעו בסיבוב השני את אהוד אולמרט בפרשת מעטפות הכסף של משה טלנסקי. השופטת שהצטרפה להרכב רבקה פרידמן־פלדמן הוסיפה נזיפה לשני עמיתיה (ולנשיאת ההרכב שפרשה מוסיה ארד) כי ההרשעה היתה צריכה להיקבע בסיבוב הקודם.

ארד, כידוע, אינה חייבת דבר לאיש. טעתה כפי שטעתה, אבל עתה היא אזרחית פרטית. בכל זאת מתעוררת תהייה, האם אין לה התחייבות מוסרית־ציבורית לומר משהו בפומבי? להודיע אם היא שותפה לתפנית הפרסה הראויה של חבריה? אפשר במאמר, בראיון, בהרצאה, בפייסבוק, אפילו סתם בטוויטר. אילמותה היא גם סוג בלתי ראוי של שימוש בזכות השתיקה.