רק לפני ארבע שנים סיימה רינת מטטוב (27) את לימודי המשחק בסטודיו של יורם לוינשטיין, וכבר היא הספיקה לשחק בסידרה "האלופה"; בסרטים "מישהו לרוץ איתו" ו"ביקור התזמורת" (שעל התפקיד בשניהם היתה מועמדת לפרס אופיר כשחקנית משנה); בשתי הצגות בהבימה - "אוגוסט: מחוז אוסייג'" ו"משוגעת" - ובהצגת פרינג' בתמונע ("רומיאו ויוליה").
כאילו לא די בכך, היא גם מועמדת לפרס שחקנית השנה על תפקידה ב"רומיאו ויוליה" בטקס פרסי הפרינג' "קיפוד הזהב" שיתקיים בסוף השבוע וכן לפרס "השחקנית המבטיחה" בטקס פרסי התיאטרון (מועמדות כפולה על משחקה בשתי ההצגות בהבימה) שיתקיים בסוף השבוע הבא.
"מבחינת המעמד והכבוד זה דבר עצום עבורי", אומרת מטטוב. "אני מועמדת על כל התפקידים שעשיתי השנה ושאני עושה כרגע, וזה פידבק שהוא... אני אפילו לא יודעת איך להסביר את זה. אני אסירת תודה כי זה לא מובן מאליו וזה לא משהו שקורה בדרך כלל, זה נדיר. זה רף גבוה מאוד וזה מעמד מחייב".
זה גם מלחיץ-
"זה לא מלחיץ אותי כי זה לא שפתאום אני אתחיל לעבוד אחרת ואסתכל על דברים אחרת. כל תפקיד שאני עושה הוא מבחינתי הדבר הכי חשוב והכי מחייב, אז הלחץ הוא תמידי ולא קשור לפרסים. אבל יש פתאום הכרה שעכשיו זה לא רק אני מול עצמי, אלא חלה עלי חובת הוכחה כלפי אנשים שמאמינים בי ועוקבים אחרי".
ואיך מזגזגים בין שני עולמות שונים כל כך כמו פרינג' ותיאטרון רפרטוארי-
"אלה באמת עולמות שונים, אבל כשמגיעים להצגה, לשחק בה באותו ערב, שם זה לא שונה. את נותנת את כל כולך, לא משנה אם זה הבימה או תיאטרון תמונע. את על הבמה וזה הדבר הקדוש והחשוב. התהליך בפרינג' הוא תהליך שצירי הלידה בו קשים יותר, כי לפעמים את תלויה בדברים שלא קשורים רק לאמנות אלא גם לתנאים מסביב, כמו מקום ותקציב".
יש תפקיד שהוא חלום חייך-
"אולי יש, אני בטוחה שיש (צוחקת), יש לי הרבה חלומות, אבל אני מרגישה שהתגשם לי חלום אחד מאוד גדול, וזה לשחק את יוליה, ועליו אני עדיין מודה".
על איזה מבין הפרסים את מפנטזת? במה יותר חשוב לך לזכות-
"לא באמת משנה לי. אולי זה נשמע קלישאתי, אבל התקופה הזאת של המועמדות, השלב שבו הכל פתוח כביכול, זו התקופה הכי כיפית והיא נותנת לי מוטיבציה גדולה. יש הרגשה מאוד נעימה בלב, משהו שאפשר להיאחז בו. ברור שברגע שמקבלים פרס יש התרגשות גדולה, אבל ביומיום זה לא משנה".