כשדוד לוי חזר לכהן כח"כ מהשורה, אחרי ששימש כממלא מקום ראש הממשלה ושר החוץ, הוא החל לשבת שעות ארוכות במזנון הח"כים, כשהוא מצית סיגריה אחר סיגריה. המעבר מתפקיד של שר לח"כ, מודים כאלה שחוו זאת על בשרם, "הוא לא פשוט": לוי אמנם מצא סיפוק ועניין בדיונים החשאיים של ועדות המשנה של ועדת החוץ והביטחון, אך לא חזר לפעילות פרלמנטרית מלאה אחרי ה"הורדה בדרגה" - כי לא נראה לו ראוי להגיש שאילתות והצעות לסדר היום.
הימים הקשים האלה, שהשפיעו עמוקות על הקריירה של לוי, מצפים עתה לשרים של סיעת קדימה. הם יפשטו בקרוב את חליפות השרד המיניסטריאליות, ייפרדו בצער רב מהלשכות המהודרות, מצבא העוזרים, הדוברים ושומרי הראש וייאלצו להסתגל לעבודה פרלמנטרית אפורה של הגשת הצעות חוק פרטיות, הצעות לסדר היום ושאילתות.
גלות פרלמנטרית
11 שרי קדימה ימצאו עצמם כמעט מובטלים מעבודה ונאבקים על תפקידי סגן יו"ר הכנסת או יושבי ראש ועדות הפנים והכלכלה והעליה והקליטה. ברשימה ניתן למצוא כאלה שמילאו תפקידים בכירים מאוד והיו אחראים על משרדים גדולים בעלי תקציבי ענק של מיליארדי שקלים כמו ציפי לבני, רוני בר-און, אבי דיכטר, מאיר שטרית ושאול מופז. מציאות דומה תצפה לחיים רמון, גדעון עזרא, יעקב אדרי, רוחמה אברהם-בלילא ואלי אפללו.
ההיסטוריה מוכיחה כי היו נבחרי ציבור שהתקשו מאוד לתפקד כשחזרו לפעילות פרלמנטרית לאחר שכיהנו שנים רבות במשרות רמות בממשלה. בשנים שבהן היו באופוזיציה הסתובבו יצחק רבין ז"ל ושמעון פרס בכנסת כמעט חסרי מעש. הוא הדין גם לגבי אריאל שרון, כשכיהן כיו"ר האופוזיציה בתקופת ממשלתו של אהוד ברק: הוא נהג לשבת לבדו במזנון הח"כים, כמעט אף אחד לא ניגש אליו ויועצת התקשורת שלו הפצירה בכתבים הפרלמנטריים שייאותו להיפגש עימו.
מתמודדים עם החרדה
אתר האינטרנט "יאללה קדימה" כבר מכין את השרים לחילופי השלטון. מאמר מפורט מסביר להם כיצד להתמודד עם התקפי חרדה: "ממשלה מתחלפת והליכה לאופוזיציה, שגוררים פיטורין, אי ודאות תעסוקתית, מתחים בבית, משבר בזוגיות ועוד חוויות משבריות, בהחלט עשויים להוביל להתקפי חרדה גם בקרב אוכלוסיות נורמליות ונורמטיביות".
יש שרים מקדימה שאינם חוששים מהתקפי חרדה. להפך, הם כבר מכינים עצמם לקראת הפעילות הפרלמנטרית. שר הפנים מאיר שטרית, המכהן כח"כ מ-1981 (עם הפסקה של ארבע שנים שבהן היה גזבר הסוכנות היהודית), אומר: "אני אוהב את העבודה הפרלמנטרית ולא תהיה לי בעיה להתאקלם בה מחדש. יש לי תוכנית פעולה: אני רוצה לקדם הצעות שיזמתי כשר הפנים". לשרים המגיעים לכנסת ללא ניסיון פרלמנטרי קודם הוא מציע "להפשיל שרוולים ולהתחיל לעבוד. מי שאינו אוהב את עבודת הכנסת, ירגיש אומלל".
שר השיכון זאב בוים, שמכהן כח"כ מ-1996, אומר דברים דומים: "איני חש שאני הולך לארץ גזירה. לעזוב משרד עם תקציב של חמישה מיליארד שקלים לשנה זה כמו לרוקן בלון, אבל יש לי תוכניות: אתמקד בנושאים שבהם עסקתי כשר וכסגן שר: ביטחון, עלייה וקליטה ושיכון. בהחלט יש לי אנרגיות".
השר לפיתוח הנגב והגליל, יעקב אדרי, שמאז נבחר לראשונה לכנסת ב-2003 שימש בתפקידים בממשלה, אומר כי "אין לי בעיה לעבור לעבודה פרלמנטרית. מאוד הייתי רוצה לעמוד בראש אחת הוועדות בכנסת, אבל איני יודע אם יש לי סיכוי רב". אדרי שואף להיות חבר בוועדת הכספים ובוועדת הפנים והגנת הסביבה משום ששתי הוועדות עוסקות בנושאים הקרובים לליבו ויש לו יכולת לתרום להן מניסיונו כראש עיריית אור עקיבא לשעבר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו