מאז ששוחרר כשבוע לפני המועד, כדי למנוע הדלפות, מתחרים מבקרי מוסיקה בארץ ובעולם בקשירת כתרים לאלבומו החדש של קנדריק לאמאר.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
"To Pimp a Butterfly" הוא האלבום השלישי של לאמאר, והציפייה לקראתו היתה גבוהה כל כך שכל תוצאה שאינה יצירת מופת היתה מתקבלת באכזבה עצומה. המארג העשיר, הצפוף, המבריק, המוסיקלי לעילא, הטעון להתפקע והעשוי בקפידה שיצר לאמאר מצדיק לחלוטין את ההכתרה שלו על ידי ד"ר דרה ב־2011 כ"הדבר הגדול הבא בהיפ הופ" והופך אותה למציאות. "To Pimp a Butterfly" הוא במקרה הרע אלבום שיכול לחסל כבר עכשיו את התחרות על תואר אלבום השנה של 2015, ובמקרה הטוב הוא נקודת שיא במוסיקה השחורה בכלל ובהיפ הופ בפרט.
הפרויקט השאפתני, שלא לומר יומרני, של לאמאר מסתמן כסיכום דברי הימים עד כה בתרבות השחורה בארה"ב של אמריקה. הוא מוחק לחלוטין את הגבולות בין ז'אנרים כמו ג'אז וסול, היפ הופ וFאנק, ספוקן וורד ודיסקו, אבל שומר על מסגרת אחידה ומוקפדת מאוד. הוא כולל קטעים של סנופ דוג, טופאק ופיט רוק לצד פארל, נולדג' ופליינג לוטוס, ומחבר את העבר של ההיפ הופ לעתיד שלו. הוא מרפרר לשמות כמו מייקל ג'קסון וג'יימס בראון ולא רק כדי להיתלות באילנות גבוהים. הוא מציג תמונה רחבה ומדויקת כואבת ומדאיגה של החברה האפרו־אמריקנית ושל ארה"ב.
האלבום החדש של קנדריק לאמאר עשוי להניב פחות להיטים מהאלבום הקודם (למרות של־"King Kunta" יש גרוב מדבק ו־"These Walls" מהונדס לככב במצעדים), אבל השנים יהפכו אותו לחשוב יותר ואת קנדריק לאמאר לתופעה שלא מוגבלת בשום צורה לסצינת ההיפ הופ של החוף המערבי בארה"ב. סביר להניח ששני פרסי הגראמי שקיבל לאמאר בטקס השנה הם רק הכנה למבול הפסלונים שיומטר עליו בטקס הבא.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
