מי שלא עושה, לא טועה. מי מאיתנו לא שמע פעם או פעמיים בחייו את התובנה הזאת. החוכמה היא ללמוד מטעויות.
שני המשחקים האחרונים של נבחרת ישראל, שהסתיימו בהפסדים לוויילס ובלגיה, נתנו למאמן הלאומי אלי גוטמן הרבה חומר למחשבה לקראת הסיבוב השני במוקדמות יורו 2016, בפרט שכל המשחקים הקשים יהיו בחוץ. הנה המסקנות שלנו מחצי הדרך בקמפיין.
השרביט הועבר. אחד הדברים שעניינו לא מעט את התקשורת בחמשת המשחקים של הנבחרת היה כמובן עמדת השוער. לפני המשחקים הראשונים השאלה היתה מי בכלל צריך לעמוד בין הקורות? אריאל הרוש או אופיר מרציאנו. לפני המפגשים האחרונים עם בייל, הזאר ושות', שוב התעסקנו בשוער, רק שהפעם הנושא היה יכולתו המקצועית של מרציאנו, שסופג בכמויות בליגה.
ההחלטה של גוטמן ללכת עם מרציאנו הוכיחה את עצמה שוב ושוב. מול קפריסין הוא סיפק הצלה בדקות הסיום שהבטיחה את הניצחון. מול בוסניה, בדקות שהיריבה עוד היתה במשחק וכמעט כבשה, מרציאנו ניצב איתן והוכיח מדוע המאמן צדק לגביו. נכון, השער הראשון שספג מול וויילס, שבו כל ההגנה חלמה, נבע גם מאשמתו, אבל באותו משחק הוא היה אחראי שנפסיד "רק" 0:3 ולא 0:6.
ומול בלגיה? מרציאנו הציג יכולת שקטה ובטוחה, אבל אי אפשר שלא לחשוב איך המשחק היה מתפתח אם הישראלי לא היה עוצר בדקה העשירית את דה ברואנה בעימות של אחד מול אחד ומונע פיגור מוקדם של 0:2. לא רק שהמשחק היה נגמר באותה הדקה, הוא גם היה יכול להסתיים במפלה כואבת. מרציאנו חולם על אירופה, וכשיגיע לשם, השאלות לגביו כלל לא יעלו. כדי להשיג קריירה נפלאה כמו של דודו אוואט מצפה למרציאנו דרך ארוכה, אבל לפחות גילינו את יורש העצר.
קרם הגנה. אם הנבחרת רוצה לחלום על היורו, שחקני ההגנה והקישור האחורי חייבים להיות בריכוז שיא בכל המשחקים. על איבודי כדור וטעויות כמו שהיו מול וויילס, במיוחד לבלם איתן טיבי שמלכתחילה לא ברור מדוע הוא פתח בהרכב כשהוא בתקופה פחות טובה בליגה, אנחנו כלל לא מדברים.
טל בן חיים, כמו יין טוב שמשתבח עם השנים, הוא מעוז ההגנה ולצידו צריך לשחק רמי גרשון שמשחק בגנט הבלגית. אוראל דגני עשה את עבודתו בשני המשחקים האחרונים, למעט ההחמצה בתוספת הזמן מול טיבו קורטואה, אבל לא בטוח שימשיך בעמדת המגן הימני. עמרי בן הרוש הוכח שהיציבות היא לא הצד החזק שלו, אבל כנראה שגם טוואטחה לא ממש מהווה עליו איום.
נתקעו בדיוטי פרי. ביברס נאתכו מככב ברוסיה. ליאור רפאלוב נחשב לסופר סטאר בבלגיה. ערן זהבי מוכיח שליגת העל הישראלית קטנה עליו ותומר חמד הוא שחקן הרכב קבוע בספרד. בשלושת המשחקים הראשונים הנבחרת קיבלה מהם תפוקה, אבל במאני טיים, בזמן שהציפיות מהם היו בשמיים - התותחים נדמו.
זהבי ונאתכו היו טובים רק במחצית השנייה מול בלגיה. חמד התאמץ, אך לא השפיע. רפאלוב? רק הפריצות שלו בדקות האחרונות מול הבלגים הזכירו כמה פוטנציאל יש לו, אבל את מה שהוא עושה מדי שבוע בברוז', הקשר לא הצליח להביא לנבחרת.
"מול וויילס הביקורות הגיעו לנו כי לא שיחקנו טוב כקבוצה וככה קשה להביא את היכולות האישיות", ניתח זהבי, "היה יותר קל מול בלגיה כי שיחקנו טוב מולם, וראו את זה גם עלי במחצית השנייה".
הסיכויים. שאלנו את זהבי האם הנבחרת מסתכלת רק על המקום השלישי או גם פוזלת לשני? "אני רוצה להגיע ביוני לבוסניה ולחזור עם תוצאה טובה. אני לא אוהב את כל החישובים האלה, כל פעם כשחושבים רחוק מדי מקבלים סטירות".
עד המשחק מול בוסניה (12.6) יש לא מעט זמן. ניצחון בסרייבו יבטיח כמעט בוודאות את המקום השלישי, אבל יש להודות - ישראל פחות טובה מבוסניה, מוויילס ובוודאי מבלגיה.
הניצחון בחיפה על בוסניה והמחצית השנייה בטדי נתנו תקווה שעם לחימה ונשמה אפשר להשיג 2 או 3 נקודות באחד ממשחקי החוץ. בסיטואציה מסוימת גם המקום השלישי עלול להיות בסכנה.
גוטמן ינחת בצרפת? מול וויילס הוא החליט ללכת עם השחקנים שניצחו את בוסניה, למעט חילופים כפויים ושילם על כך ביוקר. גם ניהול המשחק שלו, לאור החולשה במרכז המגרש, גרר ביקורות כלפיו. מול בלגיה גוטמן פתח בבונקר ויציאה למתפרצות, לא לקח הימורים, ובמחצית השנייה כבר עלתה לדשא נבחרת אחרת לגמרי.
אל תופתעו אם גוטמן יאמץ את השיטה הזאת בשלושת משחקי החוץ הקשים. גם הוא יודע שרק מבחן התוצאה יכריע בהמשך הדרך. מבחינת גוטמן המטרה היתה ונותרה נחיתה עם הנבחרת בשדה התעופה שארל דה גול בפאריס בחודש יוני בשנה הבאה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
