יוזמה חדשה: שכר מינימום לסופרים

אירוע ספרותי נתפס כמאורע אלגנטי: ערב שנערך בחלל נעים ומכובד, שמתלבשים לכבודו בהידור ומאזינים לקולות איכותיים - סופרים, משוררים, מבקרים או חוקרים, שמקריאים מיצירותיהם או מרצים על יצירותיהם של אחרים, לא פעם בליווי שחקנים או מוסיקאים. 

ערבים רבים ומגוונים מעין אלה מתקיימים בכל שבוע בכל רחבי הארץ, והם בבחינת עוד דרך להתכנס סביב ספרות; אך אין דבר אלגנטי פחות מאדם שלא מקבל שכר עבור עבודתו: יש לתאר שעבור רבים מהמבקרים באירועים מעין אלה, הרעיון כולו היה נצבע בצבע עכור למדי לו היו יודעים שכל אותם אנשי ספרות, הטורחים על הכנת הרצאות מורכבות או מקריאים מפרי עטם, לרוב לא מקבלים שום שכר עבור עבודתם. 

כל עוד מדובר באירוע פרטי, בלתי אפשרי להחיל נהלים אשר ייכפו על המארגנים. לא פעם אנשים, המפיקים בעצמם את האירוע בהתנדבות, חדורי שליחות לשלם דמי השתתפות ליוצרים. אך כיצד ייתכן שהדבר מתרחש כדבר שבשיגרה על ידי מוסדות ציבור המתוקצבים על ידי המדינה? לאחרונה מתגבשת התארגנות של אנשי ספרות המבקשים להסדיר את התחום ולדרוש שכל אותם מוסדות, המתוקצבים ביד נדיבה על ידי משרד התרבות, יחויבו בתשלום עבור כל שירות שהם מזמינים ממשוררים ומסופרים. 

"המצב הנוכחי הוא אבסורד", טוען הסופר דרור בורשטיין, החבר ביוזמה. "הרי לו הייתי עורך דין ועובד לפי האתיקה של עולם הספרות, הייתי מעביר בטאבו עתירה עבור חבר בחינם וביום אחר הייתי מגיש עתירה לבג"צ ללא תשלום. אולי ביום השלישי הייתי עובד קצת. מדובר באנשים מקצועיים, שמעניקים שירות שלא כל אחד יכול לתת, ולא פעם, היות שמדובר באירועים שמתקיימים לכבוד קולגות שלהם מהשדה הספרותי, המערכת מנצלת את זה, אומרת 'אתם תסתדרו כבר ביניכם' ולא מציעה תשלום. זה לא הגיוני". 

מאבק אחד כבר צלח

הנורמה הזו התחילה להעיק על בורשטיין לפני כשנתיים, אז התבקש להרצות בבית ביאליק בתל אביב לרגל צאת ספר של אהרן שבתאי. "מצאתי את עצמי עובד על ההרצאה הזו קרוב לשבוע", מספר בורשטיין, "אך לא הוצע לי כל תשלום עבור ההרצאה. אני לא יכול לספור אפילו כמה פעמים הרציתי בבית ביאליק בשנים האחרונות ללא שכר - ואמרתי להם שזו הפעם האחרונה מבחינתי שדבר כזה יכול להתרחש; כיום הם משלמים, אם כי מעט מאוד". 

טל ניצן: "בכל אירוע בבית ביאליק כולם קיבלו תשלום, מאיש הסאונד ועד השומר, שלא לדבר על מוסיקאים ושחקניות, כולם חוץ מאלה שכל האירועים התבססו עליהם: משוררות ומשוררים" // צילום: לירון אלמוג

בבית ביאליק, מוסד המתוקצב מכספי ציבור, מתרחשים אירועי ספרות ושירה כמעט בכל שבוע; לאחר מאבק ממושך של סופרים ומשוררים במקום, נעתרה הנהלת המקום ביוני 2014 לדרישה לשלם להם עבור השתתפותם. 

"המאבק בבית ביאליק ועיריית תל אביב נולד מתוך מצב כל כך אבסורדי, שבדיעבד קשה להאמין שהוא נמשך שנים באין מפריע", מספרת המשוררת והמתרגמת טל ניצן, שהיתה ממובילות המאבק ואף חברה ביוזמה החדשה. "בכל אירוע במקום כולם קיבלו תשלום, מאיש הסאונד ועד השומר בשער, שלא לדבר על מוסיקאים ושחקניות, כולם חוץ מאלה שהאירועים התבססו על השתתפותם: משוררות ומשוררים. המאבק נמשך חודשים ודרש נחישות וסבלנות, כי למרות אי הצדק הזועק, העירייה ובית ביאליק גררו רגליים והתעלמו מאיתנו. הגענו עד איום בחרם גורף ולבסוף הצלחנו. התחילו לשלם". 

לדברי ניצן, "התובנות מהמאבק ההוא הן לקחת נשימה ולא לוותר עד שייעשה הצדק האלמנטרי. יש נטייה לא לספור משוררים ומשוררות - אין שום סיבה שנשלים איתה". 

בורשטיין מוסיף כי "ודאי שאין סיבה שנשלים עם הנטייה הזו כשמדובר בגופים המתוקצבים על ידי המדינה. זה העניין העקרוני. יש כאן גוף שמקבל תקציבים, לעיתים נדיבים, אבל התמיכה נעצרת במנגנון. כך שכל העובדים מקבלים שכר, למעט האנשים שמזיזים את כל הקטר הזה - אנשי הספרות שלא רואים גרוש".

חשיפה היא תמורה?

יוזמת הסופרים קוראת לייצר תעריפון, שבו ייקבע שכר מינימום לסופרים ולמשוררים לכל הופעה באירוע, מקריאת שיר בודד ועד הרצאה באורך מלא. בהתאם, חותרת היוזמה להחיל תשלום שכר סופרים על כל פרסום בכתב עת הנתמך על ידי המדינה. "כתבי העת המתוקצבים על ידי המדינה מתגמלים את כל מי שעמל עליהם - מעורכים ומגיהים ועד הגרפיקאים, למעט הסופרים והמשוררים, שבלעדיהם אין כתב עת", מסבירה הסופרת והעורכת נגה אלבלך. 

איך השתרשה הנורמה הזו?

אלבלך: "אני מניחה שבשל הנחת העבודה הבסיסית, שלפיה יוצרים כמהים להציג את יצירתם, הם פשוט זקוקים לקהל, ומספר הזירות לכך הוא מצומצם. אבל זה שכתבתי סיפור ואני רוצה שיקראו אותו לא אומר שאני רוצה או צריכה לתת אותו בחינם". 

לא פעם אומרים בגלוי ששכרך טמון בחשיפה שתקבלי עבור הפרסום.

"החשיפה היא חלק מהתמורה, אבל היא לא יכולה להיות כל התמורה. הרי בלי היצירתיות של אנשים כמונו לאף אחד לא היו סיפורים. לא ייתכן שסופרים ומשוררים הפכו שם נרדף לסקטור התנדבותי, בוודאי כשמדובר באירועים או בכתבי עת המתוקצבים בכספי ציבור. הרי במצב כזה, הזירה כולה גוועת: אנשים עסוקים בפרנסה, וברגע שמדובר בפלטפורמות שמציעות שכר שנע בין סמלי לאפס שקלים, ההשתתפות בסופו של דבר אוטומטית יורדת לתחתית סדר העדיפויות, והזירה הספרותית, שהיתה יכולה להיות תוססת, נחלשת. עוול יסודי הוא לא מתכון לעידוד התרבות". 

את מאמינה שהיוזמה הנוכחית עשויה ליצור סחף שיוביל לשינוי?

"ככל שהקריאה הזו תגיע לכמה שיותר יוצרים, שיגידו עד כאן, לא נשתתף בחינם, אז משהו בהחלט יקרה". 

ממשרד התרבות נמסר כי "משרד התרבות ער לתופעה ופועל על מנת להציב נורמות תשלום נאותות באירועי ספרות ובכתבי העת. לפיכך שוקד המשרד בימים אלה על גיבוש קריטריונים לתמיכה באירועי ספרות וכתבי העת, שלפיהם, הגופים אשר יתגמלו את המשתתפים יזכו לתמיכה כספית נוספת. בכך מקווה משרד התרבות לעודד את הגופים לאמץ תרבות תשלום הוגנת לאמנים".