בוקר יום רביעי, אחרי שכבר התבהרה תמונת המנדטים, פסע יו"ר המחנה הציוני, יצחק הרצוג, מחוץ לדלת ביתו בשכונת צהלה בצפון ת"א והעניק לתקשורת הצהרה קצרה. מי שכמה שעות קודם לכן עוד דיבר על סיכוייו להקים את הממשלה, הודה כי הכף הוכרעה וכי כבר התקשר לברך את בנימין נתניהו. אחר כך רמז הרצוג שיישאר באופוזיציה, ושמשם יציג אלטרנטיבה למדיניות של ראש הממשלה ושל הימין. "האתגרים הם אותם אתגרים. הבעיות אותן בעיות. שום דבר לא השתנה", אמר.
ואכן, לנתניהו יש שולחן עמוס באותן בעיות ובאותם אתגרים וגם כמה איומים. כל אחד מהנושאים האלה מאגד ערימה לא מבוטלת של התלבטויות, הן בזירה הבינלאומית והן בזירה המקומית. בתוך אותה רשימה יש מעט מאוד סוגיות שאותן יוכל ראש הממשלה להניח בצד ולומר שעליהן יקבל מאה ימי חסד או שאפשר לפתור אותן אחרי החגים. שאר הנושאים זקוקים לטיפול ללא דיחוי, טיפול קיומי, כזה שמדיר שינה מעיני מנהיג.
האתגר הראשון של נתניהו הוא כמובן בזירה הפוליטית: הרכבת הקואליציה. אין נושא בוער מזה, כיוון שהוא זה שיעצב את הדרך של הממשלה ה־34 יותר מכל, קודם כל בנושאים המדיניים (בלי להזניח את הכלכליים). קואליציית ימין של 67 מנדטים מבטיחה דרך פעולה שונה באופן משמעותי לעומת אופציית ממשלת אחדות עם המחנה הציוני, שירדה מהפרק. זה יתבטא מול הבעיה הפלשתינית ומול הקהילה הבינלאומית, בעיקר מול ארה"ב בנושא האיראני.
השאלה המרכזית מול האמריקנים תמשיך להיות - האם נתניהו יצליח לעצור את ההסכם הרע המתגבש, שלגביו שירטט קווים אדומים חדשים? בין היתר ידרוש למנוע מהאיראנים להשיג נשק גרעיני בתום ההסכם בן עשר השנים, שלאחריהן האיראנים ישתחררו מכבליו.
בסעיף נוסף ידרוש להגדיל את מרווח הזמן לפצצה, אם האיראנים יחליטו להשיגה למרות ההסכם. נתניהו הציב גם שורה של דרישות שכעת נראה שהן רחוקות מלהתממש, ובהן הפסקת עידוד הטרור וגם שאיראן תחדול מהצהרתה על כוונתה להשמיד את מדינת ישראל.
בהקשר לאיום זה, אחת ההחלטות הבאות של נתניהו תהיה מי ירכיב את הקבינט המדיני־ביטחוני, והאם יהיה פורום מצומצם יותר של קבלת החלטות. עד שיוקם פורום שכזה, ראש הממשלה צריך לשבת עם צוותו ועם שר הביטחון והשר לענייני מודיעין, שאיתם יקבע מתווה מדויק להתנהלות מול מו"מ המעצמות עם איראן, לנוכח ההתפתחויות בו. במקביל יצטרך לקבוע מהי מדיניות ישראל אם יהיה הסכם שאינו לרוחנו.
נתניהו רואה באיום האיראני איום קיומי. ראשית בשל הכוונות של איראן להשמיד את ישראל, שנית בשל הניסיון של איראן להשיג נשק להשמדה המונית, שלישית בשל הפעילות האיראנית בגבולות ישראל וברחבי העולם לשם עידוד טרור ולהכנת חזיתות לעימות עם ישראל. אצל נתניהו מדובר בפרויקט חיים. הוא כבר הבהיר בראיון למוסף זה, כי במורשת שלו הוא רוצה שיזכרו כי הוא היה זה ששמר על ביטחון ישראל.
הרבה עבודה לפניו. נתניהו // צילום: רויטרס
סדר אזורי
בחזרה לענייני הקואליציה. בעבר, בגלל הנושא המדיני, בחר נתניהו ללכת על אופציית הממשלה הרחבה ככל האפשר. פעם, כשצירף את אהוד ברק (מפלגת העבודה) ב־2009, וזה היה לו באותה תקופה כצינור מחבר לארה"ב, ופעם כשמינה את ציפי לבני (התנועה) לעמוד בראש צוות המו"מ עם הפלשתינים ב־2013. לעומת זאת, כאמור, סדר יום שונה וברור (יותר) יהיה מנת חלקו של נתניהו, כשישלים את הקמת ממשלת הימין, שתורכב מהליכוד, כולנו, הבית היהודי, ישראל ביתנו, והמפלגות החרדיות: ש"ס ויהדות התורה.
נתניהו הבהיר לפני הבחירות כי המצב החדש במזרח התיכון ייתר בפועל את נאום בר־אילן מ־2009, שבו הכיר בפתרון המדינה הפלשתינית. מבחינתו אין מקום למסירת שטח כלשהו לישות מדינתית, זאת לנוכח איומי האיסלאם הקיצוני, אי יציבות המשטרים באזור, התעצמות איראן בקו לבנון־סוריה, התפרקות סוריה וכניסת דאעש למרחב הקרוב (בצפון ובסיני).
ההסדר היחיד בנושא שמוצע על ידי הליכוד, ושאותו הציג שר הביטחון משה יעלון כבר כמה פעמים בפומבי בשנתיים האחרונות, הוא אוטונומיה משודרגת. זאת תהיה בקושי מדינה על הנייר, בטח לא בפועל, או כמו שיעלון אמר: "שיקראו לזה איך שהם רוצים". לאוטונומיה יהיו שטחים מפורזים, ללא צבא, ללא מרחב אווירי, ללא שליטה על הגבולות הקיימים בבקעת הירדן או ברפיח, ללא אחיזה בירושלים. גם שיבת פליטים תיפסל.
כל מרכיבי קואליציית הימין העתידית מתנגדים לפינוי יישובים, ולכן ההערכה הריאלית היא שקו אחיד של נתניהו בנושא הפלשתיני עשוי להוביל לעימות בשלוש חזיתות: מול הפלשתינים, מול האירופאים ומול האמריקנים. אמנם אין מדובר בתרחיש אופטימי, אבל הוא בהחלט סביר.
לבנות גשרים מחדש
כעת הפקידות המקצועית בירושלים נערכת למהלכים הצפויים הבאים בחזיתות המדוברות:
1. החלטה של הפלשתינים ללכת בכל הכוח למסלול דיפלומטי ומשפטי נגד ישראל, באו"ם ובבית הדין הפלילי בהאג, כדי לקבוע שההתנחלויות הן פשע מלחמה. במקביל, בשלב שני או כחלק ממדיניות כדור השלג נגד ישראל, ינסו הפלשתינים להפעיל סנקציות כלכליות על ישראל, לסמן מוצרים מההתנחלויות וכמו כן להוביל חרם של ארגונים ותאגידים על ישראל באקדמיה, במחקר, במסחר ובעוד תחומים.
2. החלטה של האיחוד האירופי ללחוץ על ישראל (להגיע להסדר או לסגת לגבולות 67') באמצעות סנקציות וחרם. האיחוד חיכה עם הטיפול בנושא, בין השאר כדי לראות את תוצאות הבחירות בישראל. לפני פיזור הכנסת ה־19, עמדה על הפרק היוזמה הצרפתית, שעוררה זעם רב בלשכת ראש הממשלה. לפי יוזמה זו, האירופאים יתמכו בשני מהלכים: הכרזה על מדינה פלשתינית וקידום סנקציות מדיניות או כלכליות על ישראל, אם זו תמשיך לקדם בנייה מעבר לקו הירוק ובירושלים. בדרג המדיני יצטרכו לקבוע קו תגובה לכך. וגם לבחון את ההתנהלות שהיתה עד כה ונחלקה לשתיים: התנהלות מול כלל האיחוד האירופי והתנהגות כלפי המעצמות המובילות: גרמניה, בריטניה וצרפת.
3. החלטה של הנשיא ברק אובאמה ומזכיר המדינה ג'ון קרי על מהלך מדיני עצמאי - מעורבות מאסיבית בפתרון הסכסוך הישראלי־פלשתיני באמצעות הצגת תוכנית משלהם. אמנם הגישה האמריקנית היא לא לכפות על הצדדים פתרון, אך לנוכח המצב הם יכולים להציע הצעה שתהיה יותר מעמדתם הקבועה - מדינה פלשתינית על בסיס קווי 67', כולל חילופי שטחים.
טיב היחסים עם ארה"ב הוא כאב הראש הגדול של ראש הממשלה הנבחר. ידידתנו הקרובה ביותר, בעלת בריתנו, יכולה להשפיע בכל זירה: כאמור במו"מ עם האיראנים ובסוגיה הפלשתינית, באו"ם (הווטו האמריקני שמר עד כה, למרות המחלוקות, על עמדתה של ישראל), מול האיחוד האירופי ובהשפעה על הליגה הערבית. השפעה עשויה להיות גם על שיתופי הפעולה המודיעיניים־ביטחוניים (כולל פיתוח מערך ההגנה האווירי והבליסטי) ועל הקשרים הכלכליים והחברתיים.
נתניהו נמצא כעת בעימות חריף ביותר עם הבית הלבן ומחלקת המדינה האמריקנית. ברמה הפנים־אמריקנית הדבר משפיע גם על ההתנהלות של שאר המערכות, כולל הפנטגון והקונגרס. הנאום של נתניהו רק החל את מסע ההתרעה בפני הסכנות שבהסכם עם איראן, שאותו מובילה וושינגטון.
ישראל מעורבת מאוד בסנאט האמריקני, זאת כדי לבלום את יוזמות הנשיא. הבית הלבן מצידו רואה את נתניהו כמי שנוקט עמדה ומשחק לידי הרפובליקנים, ובכך מפרק את הקשר הדו־מפלגתי האמיץ בין שתי המדינות. העימות עם ארה"ב לא מפלג רק את הקונגרס, אלא גם את ידידי ישראל והקהילה היהודית שם.
ריב הבוץ בין נתניהו לאובאמה וקרי חריף והצדדים חדלו מלהסתירו. עם זאת, לכל ברור - היחסים בין המדינות חזקים מכל חילוקי דעות בין מנהיגים. כמו כן, בשטח קיימת שריפת גשרים, שמחייבת שיקום. השאלה היא באיזו מהירות יתבצע איחוי הקרעים ומה יהיה טיבו.
רון דרמר, שגריר ישראל בוושינגטון, יצטרך לבצע את מלאכת הגישור. הוא נחשב ליועצו הקרוב של נתניהו, ונשלח לבירה האמריקנית בזמנו כדי לספק פתרון. היום כבר יש יותר ויותר קולות בקהילה הדיפלומטית שמאמינים כי מאחר שאין ארוחות חינם, ייתכן שראש הממשלה יצטרך להקריב את דרמר על מזבח הפיוס בין הממשלים, ולהחזירו לארץ. בכך הש"ג יואשם בהעלבת הממשל בפרשת נאום נתניהו בקונגרס. ובינתיים, כדי לשקם את היחסים עם הממשל, אין ספק שראש הממשלה יהיה חייב ללחוץ על כפתור ההפעלה מחדש ולהביא בחשבון שיש לפרשה זו מחיר.
ביטחון וכסף
נחזור לנושא הפלשתיני. מאז שיו"ר הרשות הפלשתינית, אבו מאזן, החליט לפנות לבית הדין הפלילי בהאג, ישראל עצרה את העברת הכספים לרשות. שם מאיימים כי הרשות תקרוס וכי יפסיקו את התיאום הביטחוני והכלכלי עם ישראל. מאחר שהפלשתינים ממשיכים לקדם את הנושא, אז כעת, אחרי הבחירות, תצטרך ישראל לקבל החלטה אם להמשיך בסנקציה הזאת, על רקע איומי הרשות.
בד בבד, נתניהו יצטרך להחליט על מדיניות פומבית ברורה יותר באשר לבנייה בירושלים וביהודה ושומרון. כעת יש בנייה מרוסנת, וכשהיא מתקדמת בשרשרת האישורים הקבועה היא זוכה בכל פעם מחדש לגינוי בינלאומי. ראש הממשלה יצטרך להחליט כמה בונים, מתי בונים ומה עושים לנוכח התנגדות מאורגנת מצד הקהילה הבינלאומית.
בזירת הארגונים הבינלאומיים, ישראל עדיין עומדת לפני התמודדות עם דו"ח הסוכנות הבינלאומית לזכויות אדם של האו"ם. למרות שיו"ר הוועדה וויליאם שייבס, שנחשב עוין לישראל, התפטר, הדו"ח צפוי לעבור עדכון ולהתפרסם. גם אם יעודן, הוא צפוי להיות לא נוח לישראל.
בישראל מצביעים על הצביעות של הארגון ועל כך שאין לו סמכות לעסוק בישראל, אך הנזק מהוועדה ומהדו"ח עדיין לפנינו. בנושא הזה חובה להזכיר גם את התוכנית לשיקום עזה וההתנהלות של ישראל מול שלטון חמאס, כל עוד יש שקט, וכמובן היחסים בין ישראל לשכנה מצרים באשר לסוגיית עזה.
בהמשך לכך קיימת הסוגיה הבוערת של תקציב המדינה, שכוללת גם התייחסות מרכזית לתקציב הביטחון, מעורר ההדים.
בעקבות הבחירות פוזרה הכנסת ולא אושר התקציב לשנת 2015. בנושא הזה ברור כי בקביעת התקציבים לביטחון יצטרכו להתחשב בגירעון שנוצר בעקבות מבצע צוק איתן, ולאור תוכניות הממשלה הבאה להקצות משאבים לנושאים חברתיים ולמערכת הבריאות והרווחה.
האוצר של כחלון
אחד מנושאי הבחירות, שיעסיק מן הסתם את הממשלה הבאה, הוא משבר הדיור. מי שימונו לטפל בו יצטרכו לבחון תוכניות מעשיות להגדלת היצע הדירות, לצד תוכניות אחרות הקשורות לשוק הכלכלה, כולל שאלת יוקר המחיה ואם יהיה צורך בהטלת מסים חדשים.
אם יו"ר כולנו משה כחלון יהיה שר האוצר, סביר להניח שנתניהו ישמש שר־על לכלכלה. השניים יצטרכו לקבוע מדיניות קבועה שתוביל לעצמאות של כחלון, ומצד שני תאפשר לראש הממשלה לסמוך עליו, למרות המגבלות הפוליטיות. כחלון יגיע למשרד שיצטרך לגבש תקציב מדינה, תקציב ביטחון, פתרון למחירי הדירות, קידום יוזמות להורדת יוקר המחיה (כולל הבטחות שלו באשר לתחרות בבנקים), ביצוע תוכנית מעשית למלחמה בעוני וצמצום הפערים.
עוד יוטל על כחלון להתמודד עם קביעת סדרי עדיפות בנושאי רפורמה במערכת הבריאות והחינוך, שמירה על קידום הצמיחה והמשך יצירת מקומות עבודה ועוד ועוד. השאלה העיקרית היא לאן הספינה הכלכלית תנווט, ואיך יהיה אפשר להוביל את כל הכותרות שניתנו כאן לתוכנית עבודה מסודרת ומעשית, שגם תניב תוצאות.
אחת המסקנות של הבחירות האחרונות היא שהציבור בחר נתניהו, כי הוא מאמין בסדר היום שהוא קבע: שהחיים חשובים יותר מאיכות החיים. משמע, שהביטחון חשוב. עם זאת, יש דרישה ברורה שראש הממשלה לא יוכל להתעלם ממנה, הטיפול בנושאי חברה וכלכלה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו