הערב שברוממה ירצו לשכוח

פעמיים נדרשו אזרחי ישראל להכריע אתמול. פעם ראשונה בקלפי, פעם שנייה בשלט. לגבי הבחירות השניות, כאן לא צפויות הפתעות דרמטיות, וגם לא תיקו. התשובה ידועה מראש. את הגוש החוסם של יונית ואיל קיציס קשה לדגדג עם "גב האומה" מחוזקת או באמצעות יעקב אילון ואולפן מגלומני. כדי לשרוד את הלילה הארוך התחמשה כל מערכת חדשות בקומיקאים משלה. ערוץ 10 הביאו את הכנופיה של ליאור שליין, ערוץ 1 העסיק את אילן פלד ויעל פוליאקוב (ע"ע: "עוד מאותו דבר" וגם: באמת? זה הכי טוב שמצאתם?), ו"ארץ נהדרת" לקחה את הקופה בגדול עם תוכנית מושקעת, נוצצת וחדה, שנכנסה בכולם וצברה מומנטום עם מערכון הישראלי המכוער בקלפי ("תן לה עם הקאנטרי"), והסתיימה בתנופה בקליפ מצוין, "שים בפייס". "אנחנו צריכים אתכם חזקים", הודתה יונית על מקפצת הרייטינג המשובחת. אז תבואו שוב, נגיד בעוד שנה וחצי ככה?

בשעות היום עקבו באולפנים אחרי אחוז ההצבעה, בניסיון לגלות משהו חמקמק על העומד מאחוריו. אחוז הצבעה גבוה זה טוב למחנה הציוני? לנתניהו? לכחלון? לשליין?

סמוך לשמונה בערב ים ז'קטים לבנים השתרע על פני שלושה ערוצים. תמר איש־שלום, יונית לוי, גאולה אבן - כולן לבשו לבן ועטו את ארשת הפנים הממלכתית, שהוחלפה בעת הצורך בחיוך רחב או בעצב תהומי. לאורך השידורים עיני הכתבים והפרשנים היו נשואות לעבר האורקל - הנייד הקדוש שלהם. "אילה חסון, אנחנו ניקח לך את הנייד", איים אילון. גם את מבטו של עמית סגל היה קשה לאתר.

רוח הבידוריזציה של החדשות השתלטה על האולפנים המקדימים. כל אחד זרק פאנץ', קיציס ויונית החליפו גיחוכים, איש־שלום ושליין הינהנו כשותפי סוד, אבל הכל הסתיים בשעת פרסום המדגמים, או בשמה החדש: הפדיחה הגדולה של ערוץ 1.

התקלה המביכה של רוממה הוכיחה שלא משנה איזו מערכת תלת־מימד מגניבה יש ברשותך, משהו במבנה החומר האנושי של רשות השידור מקולקל מהיסוד. אילון עמד נרגש, מוכן להצגת התוצאות הדרמטיות, כשהעמודות החלו להמריא והתייצבו על שני מספרים, 25 - 22 לטובת המחנה הציוני. "שוויון!" הכריז אילון, ומייד זיהה כי הוא עומד יתום בראש מחנה. זה היה הרגע לייחל שהצופים שלך נרדמו או נפטרו מתשישות. "לא ייאמן", הכריז המגיש - ספק בנוגע לתוצאות, ספק בנוגע להחלטות שקיבל בקריירה. בשעה שאילון דילג הלאה למפלגות הבינוניות, תוקנה התקלה והעמודות התייצבו. המגיש התעשת, אולם את הביזיון הזה אי אפשר למחוק. להפך, ברוממה ישמרו עליו בארכיון לעד. לא מן הנמנע שתוכלו לצפות בו כבר הלילה בש.ח.

אז מה היה שם בעצם, בשידור הארוך, המתגלגל, הדרמטי והלא דרמטי הזה? ליל בחירות משונה שכולו אנטי־קליימקס אחד גדול. שיא חסר שיאים של ממש. "כל התחזיות מבוססות על אדם בשם פוקס", ציין שחקן החיזוק מוטי קירשנבאום ב"גב האומה". "תכל'ס, ריק", הרהיב ערד ניר שנינות מהמטה של ישראל ביתנו, שעות לפני ההתרסקות הידועה מראש. "יש עתיד ליש עתיד?" ירתה טלי מורנו, ששבה מחופשת לידה היישר למטה המדכדך של יאיר לפיד. לא הרבה ייזכר מערב השידורים הזה, שבו (כמעט) כולם עשו את המוטל עליהם. אולי רק את השורה התחתונה: אפשר למחוק יתרון גדול שיש לך, כמו היעדר פרסומות, ברגע אחד של חוסר מקצועיות. עכשיו רק נשאר לברר מה נסגר עם ביטול האגרה.